אטלנטה הוקס נפרדת מדומיניק וילקינס

אף שחקן של האטלנטה הוקס לא ילבש בעתיד את הגופיה מס' 21 של הקבוצה, שהיתה שייכת לכוכב העל של הקבוצה בשנות ה-80' ותחילת ה-90', דומיניק ווילקינס. כך הודיעה הנהלת ההוקס, לקראת טקס הפרישה של השחקן, שייערך ב-13 בינואר באולמה החדש של הקבוצה, "פיליפס ארינה". הטקס ייערך בהפסקת המשחק שבו תארח אטלנטה את לוס אנג'לס קליפרס (הקבוצה אליה עבר ב-94') ו-ווילקינס יהפוך לשחקן השלישי בסך הכל שגופייתו תתלה במרומי ה"פיליפס ארינה" (קדמו לו בוב פטיט ולו הדסון).

סטטיסטיקה מרשימה, הישגים בינוניים

הסתכלות חטופה על תאריו האישיים של ווילקינס לא משאירה ספק בקשר לתרומה שלו להוקס ול-NBA: תשע פעמים הוא נבחר למשחק האול-סטארס, שבע פעמים לחמישיית העונה של ה-NBA ופעמיים הוא זכה בתחרות ההטבעות של משחק האול סטארס. במהלך 15 שנותיו כשחקן פעיל ב-NBA קלע ווילקינס 26,668 נקודות, שמדרגות אותו במקום השביעי בדירוג כל הזמנים של ההליגה הטובה בעולם, 23292 מהנקודות נקלעו לטובת אטלנטה, בשורותיה "ריחף" ווילקינס 12 עונות. בעונת 1985/86 קלע השחקן פעמיים 57 נקודות, שווה לשיא המועדון של פטיט והדסון.
ווילקינס, שיחגוג בדצמבר את יום הולדתו ה-40, נולד בצרפת, שם הוצב אביו במסגרת תפקידו בחיל האוויר האמריקני. הוא למד במכללת ג'ורג'יה, ושם הודבק לו הכינוי "המעופף האנושי". לא סתם נבחר השם. הסטנדרטים החדשים שקבע בתחרות ההטבעות של האול סטאר של שנת 84, ההתעלמות מחוקי הגרביטציה והטבעת הווינד-מייל (תחנת הרוח), הפכו להיות חלק מהרפרטואר העשיר של אחד המטביעים המרשימים ביותר בהיסטוריה של הליגה (אם לא הטוב שבהם).
אחרי שלוש שנים באוניברסיטה, וממוצע של 21 נקודות למשחק, הוא נבחר בדראפט במקום השלישי ע"י יוטה ג'אז, אך סירב לחתום בקבוצה, והועבר לאטלנטה, שם מצא בית חם. כבר בעונת הרוקי שלו התבלט ווילקינס והעמיד ממוצע של 17.5 נק' למשחק. בעונה השנייה הוא עלה ל-21.6 נקודות, ובמשך 11 עונות נוספות שמר על ממוצע מצוין של למעלה מ-20 נקודות בממוצע למשחק.
בין השנים 85'-89' הוביל וילקינס את ההוקס ל-50 נצחונות ומעלה בכל עונה, אך גם כשהיה בשיאו, כמו בעונת 87-88, בה קלע ממוצע מדהים של 31.2 נק' למשחק, לא הצליח ווילקינס למשוך את אטלנטה עד הסוף. היה לו הכל מבחינה פיזית - יכולת אתלטית נדירה, קליעה יציבה מכל הטווחים, הגנה סבירה והבנת משחק מצויינת, אבל דבר אחד היה חסר לו, כמו לג'ורדן בשנותיו הראשונות בליגה - היכולת לקחת קבוצה להישגים.
אולי היה זה צוות העוזרים שלא סיפק את הסחורה ואולי היה זה חוסר מזל, אבל השורה התחתונה היא שדומיניק ווילקינס פרש מכדורסל פעיל ללא שום תואר קבוצתי ב-NBA ובלי שהגיע אפילו פעם אחת לסדרת הגמר.
בפברואר 94' הועבר ווילקינס מאטלנטה לקליפרס, וסיום 12 העונות במדי ההוקס, סימנו את דעיכת כוכבו של דומיניק. הוא עוד הספיק לשחק בבוסטון, לפני שעבר לאירופה, כדי לשחק עם פנאתינאיקוס אתונה. דווקא באירופה הצליח ווילקינס להשיג את תוארו הקבוצתי הראשון - גביע אירופה לאלופות בשנת 96'. בנוסף נבחר ווילקינס ל-MVP של הפיינל פור.
השנים האחרונות של הקריירה היוו אבל לשחקן הענק. למרות הגוף האתלטי, דומיניק ווילקינס של אמצע שנות ה30 לחיוו לא היה אותו שחקן. הוא חזר לארה"ב, שיחק עונה בסן אנטוניו ספרס, חזר לאירופה, שיחק עם טיםסיסטם בולוניה וסיים את הקריירה על בעומק הספסל של אורלנדו מג'יק.
הגופייה מס' 21 תעלה בקרוב למרומי "פיליפס ארינה" ותזכיר לאוהדי ההוקס בכל משחק, את הערבים הנפלאים והמרתקים שהעניק להם ווילקינס באולמם הישנם, "האומני".