שלום וקליין צריכים ללכת

ישנם רגעים שבהם אין טעם יותר ללכת סחור סחור, לדבר בלשון סגי נהור ולהפריח לחלל האוויר רמזים וחצאי אמירות. עכשיו חייבים לקום ולהכריז בקול גדול: אם המשק חפץ חיים, שר האוצר ונגיד בנק ישראל צריכים ללכת הביתה.

סילבן שלום ודוד קליין הכניסו את המשק לסחרור מסוכן, שרק אלוהים יודע איך נצא ממנו. לא מדובר בגורם חיצוני, כמו מלחמה או שפל עולמי, אלא בסדרה ארוכה מדי של החלטות שגויות ומשחקי כבוד לא מכובדים.

מי זוכר היום, שרק לפני 125 ימים חיינו במציאות כלכלית שונה לחלוטין. האינפלציה הסתכמה אז ב-1.4% (בשנה) והיום היא כבר משייטת בגבהים של 3.5% (בארבעה חודשים). וזה במשק הנתון במיתון עמוק, שבו התוצר לנפש יורד כבר שנתיים רצופות ושכל אזרח עשירי בו מובטל.

חוסר ודאות

בתוך ארבעה חודשים חטפנו פיחות של 13.8% (נכון לרגע זה), שהנפגעים העיקריים ממנו הם דווקא החלשים בחברה: שוכרי הדירות, רוכשי הדירות בפוטנציה וכל מי שחשבונות הבנק שלו צבועים באדום. הריבית ירדה בתקופה זו ב-2%, שבה ועלתה ב-0.8%, ועל-פי נבואות הזעם שהשמיע הנגיד הבוקר, היא עלולה לשוב בתוך זמן קצר ביותר לרמתה בסוף השנה שעברה. והחמור מכל, המשק הוטל למערבולת ולמצב של חוסר-ודאות - דבר שיפגע בהשקעות (אם עוד היו כאלה), בצמיחה העתידית, בתעסוקה ובדירוג האשראי שלנו בחו"ל.

אפשר, כמובן, לשאול איפה כל זה התחיל, מי אשם יותר ומה שיעור הרשלנות התורמת של הצד השני. אבל מה שקובע הוא מבחן התוצאה, ובנקודה זו באמת כבר אין צורך להכביר מילים.

איפה ה"בוננזה הכלכלית"

מה שהיה לנו בתקופה האחרונה, בראשי פרקים, הוא זה:

נגיד בנק ישראל, שטוען במשך שנתיים רצופות שאסור להאיץ את קצב הורדת הריבית, ואז קופץ ומוריד אותה בבת אחת ב- 2%. שר אוצר, שמבטיח לנו במשך חודשים ארוכים כי שנת 2002 הולכת להיות בוננזה כלכלית, ואז מבצע - באיחור ניכר - שני קיצוצים חפוזים בהיקף של כמעט 20 מיליארד שקל. וכמובן, הפרשייה התמוהה של היומיים האחרונים, שבה מדליף האוצר את כוונתו למסות את הבורסה, משסה בכתבים - ללא הצלחה - את יו"ר ועדת הרפורמה, יאיר רבינוביץ', וצופה בעיניים כלות כיצד הדולר מזנק לשיאים חדשים והמניות צוללות לשפל נוסף. כאשר כל זה קורה בפרק זמן של פחות מארבעה חודשים, התוצאה היא המציאות העגומה המתרחשת כעת לנגד עינינו.

לכן, את ניתוח האירועים לאחור ניתן יהיה לעשות במועד מאוחר יותר. מה שחשוב כרגע הוא, ששני האחראים למציאות הכלכלית הבלתי אפשרית שנכפתה עלינו - סילבן שלום ודוד קליין - פשוט יפנו את מקומם לאנשים מוכשרים יותר, שינסו להכניס קצת סדר בטירוף המערכות הכלכלי שבו אנחנו נמצאים.