"חלמתי שלקוחות עושים בי לינץ'"
אתי אלון, מנהלת מחלקת ההשקעות בבנק למסחר, שמעלה בכרבע מיליארד שקל ומוטטה בנק, כותבת מתא המעצר על ההסתבכות, הרגלי ההימורים של אחיה, החיים הכפולים שניהלה במשך 5 שנים, השקרים ללקוחות וייסורי המצפון. היא לא מגלה דבר על מעורבותו של אביה בפרשה, על כרישי השוק האפור שסחטו את אחיה ולאן נעלם הכסף
"כשהייתי בת שבע המשפחה שלנו ירדה לארה"ב. יש לנו משפחה גדולה בלוס-אנג'לס והגענו לשם כדי לעשות עסקים. הייתי שם מאוד חלשה, בעיקר כי לא ידעתי את השפה, אבל תמיד ידעתי שיש לי אח שגדול ממני בשלוש שנים ועומד מאחוריי. היה אחד שיודע להסתדר, היה כריזמטי ומאוד מקובל בכיתה, וזאת בלי שידע את השפה. לי בקושי היו שם חברים, מי שהיה לי היו בעיקר החברים שלו. הוא היה משתדל ללכת לחברים שיש להן אחיות בגיל שלי. הוא תמיד היה אתי בהפסקות, אם מישהו היה מציק לי הוא תמיד היה מגן עליי. תמיד דאג לי לאוכל, הוא זה שהיה מכין לי ולאחותי אוכל בבית. כבר בגיל עשר הוא היה אבא קטן בבית, בעיקר עבורי, כי אני הייתי יותר זקוקה להגנה. זה נמשך גם כשהתבגרנו. כשחזרנו לארץ עופר המשיך ללוות אותי. בצבא הוא שירת בבקו"ם, וכשהתגייסתי עשה אתי את כל שרשרת החיול. יום לפני הגיוס שלי הוא התחתן ודחה את ירח הדבש שלו כדי לבוא אתי לבקו"ם. כשאחרים היו מתרגזים עליי, תמיד היה מגן עליי. אפילו אם בעלי התרגז עליי, עופר היה תמיד מצדיק אותי. כולם תמיד ידעו שאני מתה עליו, שאני לא מוכנה שיגידו עליו מילה רעה".
"מילדות עופר היה טיפוס שיודע להסתדר. עד שנפל. תמיד ידעתי שאחי עופר מהמר. הוא התחיל להמר לפני כ-15 שנה. בהתחלה בקטן, משהו לא רציני, ולאט-לאט הסכומים גדלו. הייתה לי תחושה שעופר לא ממש יודע על איזה סכומים הוא מהמר. ידעתי שהוא ממלא טוטו ולוטו בסכומי עתק. הוא בן-אדם כזה שאין לו ממש ערך לכסף. הוא היה עובד בבוקר, ואולי פעם בחודש היה מהמר. אין לי מושג היכן היה מהמר ואני לא יודעת למה עופר הגיע להימורים. אולי משעמום. הכול היה לו תמיד קל בחיים. ייתכן שבהתחלה הוא חיפש ריגוש, אולי העסק המשפחתי לא הספיק לו. ידעתי שהיו לו חברים שמהמרים וידעתי שהוא הולך אתם, אולי בקטע כזה של 'להיות גבר'. היו פרסומים שאבא שלי הביא רולטה הביתה, אני לא יודעת מאיפה לקחו את זה. אני אף פעם לא ראיתי רולטה בבית שלנו. אבא שלי התנגד להימורים. מהמרים אחרים סיפרו לאבא שלי שעופר מהמר, אמרו לו שעופר מהמר 'חזק', וכשאבא שלי תפס אותו היו צעקות והבטחות. רק אז התחלנו לקלוט שהוא מהמר גדול. עד אז חשבנו שהוא מהמר בקטן, ולא מסובך במשהו מזיק. אני זוכרת שכשאבא שלי התחיל לחשוד שעופר מהמר, הוא איים עליו שיישב עליו שבעה. אבא היה צועק עליו שהוא הורס את החיים שלו ושל המשפחה שלו.
"כשהסיפור התגלה ניסינו לדבר על לבו. בהתחלה הוא הכחיש שהוא בחובות. יום אחד, לפני שבע שנים, כשכבר לא היה יכול יותר, התפרץ בבית של ההורים. הוא התחיל לבכות. הוא סיפר על חובות של מאות אלפי דולרים. באותו הזמן היו בבית גם קרובי משפחה. אמא הורידה אותם למטה, לרחוב, ואני ואבא נשארנו עם עופר לבד. עטנו עליו מכל הכיוונים. בכינו, צעקנו. בהתחלה הוא הכחיש, ואחרי הלחץ הודה. הוא התפרץ ובכה ואמר שהוא לא יכול יותר ושהוא לא מבין איך הוא הגיע למצב הזה. בכינו יחד אתו. היינו בהלם. אמנם ידענו על ההימורים, אבל לא ידענו עד כמה הוא מסובך. רק אחרי שיצאנו מההלם ביקשנו ממנו לספר לנו כמה הוא חייב, לעשות את רשימת החובות ולהגיע להסדר עם בעלי החובות. איימנו עליו שלא נעזור לו אם זה יימשך. הוא הבטיח שזה נגמר, שהוא לא יעשה את זה יותר. הוא התחיל לתת לנו את המספרים, האנשים, איפה שיחק. המספרים היו גבוהים, אך לא נוראיים כל-כך. הוא ואבי היו אנשי עסקים בשוק הסיטונאי, והם אמרו שיוכלו לארגן את הכסף להחזרי החובות בתנאי שזה לא יימשך".
"וככה זה התחיל שאבא שלי והוא שילמו את החובות לאט-לאט לכולם. אני יכולה רק לשער מה קרה אחר-כך, אני לא יכולה לדעת זאת בוודאות: אנשים ראו שהוא שילם את כל החובות ושאפשר לסמוך עליו, התחילו לתת לו אשראי יותר גדול, לפתות אותו שיבוא. אני יודעת שהיו לו מאבקים פנימיים, אבל הוא נכנע. הסימנים הראו שהוא חוזר להימורים: שהוא נעדר מהעבודה הרבה זמן, אומר שקופץ לחבר בשוק ונעלם לשלוש שעות. פעם היה לו הרבה כסף, ופעם בכלל לא. וכך נמשכו הצעקות שלנו עליו ונמשך הבכי שלו. גם אשתו ניסתה לשכנע אותו, אך בסופו של דבר לא יכלה יותר. היא התגרשה ממנו כי לא יכלה יותר לחיות עם מהמר כפייתי. אני עדיין לא הרמתי ידיים אתו. אף פעם לא נכנסתי לפרטים של במה הוא מהמר או איך הוא התחיל. סוג ההימורים לא עניין אותי אף פעם. עניין אותי שאח שלי בצרות".
