נבחרת איטליה

דווקא לאור הפיחות החד שחל במניותיה של הליגה האיטלקית, קורה דבר מוזר בארץ המגף - הנבחרת הלאומית נמצאת כבר שנתיים בתהליך פריחה. חבורת הבונקריסטים, שדידתה בדרך איטלקית אופיינית לגמר יורו 2000, עשתה נפלאות בשנתיים שמאז ונחשבת היום, ובצדק, לאחד ההימורים הבטוחים בבורסות של סיאול וטוקיו.
ג'ובאני טראפטוני הפך את החבורה הפחדנית והטקטית של דינו זוף לקבוצה מבריקה, שנופלת מצרפת רק בחוליית הקישור שלה. בכלל, צרפת היא המטרה אותה מסמנים האיטלקים לקראת המונדיאל הקרוב. לאחר הגניבה הצרפתית בדקות הסיום של גמר יורו 2000, האיטלקים מחפשים נקמה, והם בהחלט יכולים לקבל אותה בשלבי הסיום של המונדיאל.
כמו תמיד, החולייה האחורית היא הבאנקר של ה'סקוודרה אזורה'. אלסנדרו נסטה, פאביו קנאברו, פאולו מאלדיני, כריסטיאן פאנוצ'י ואחרים לא יעמידו את השוער ג'יאנלואיג'י בופון בפני יותר מדי בעיות, כמו ביורו 2000, שם לאורך יותר משעה של משחק החזיקה מעמד הנבחרת מול הולנד, למרות ששיחקה בעשרה שחקנים.
חוליית הקישור היא החולייה החלשה של האיטלקים. דמיאנו תומאסי, ג'נארו גאטוסו, אנג'לו די ליביו, לואיג'י די ביאג'יו ופרנצ'סקו קוקו, הם קשרים פיזיים, דינמים ואקטיביים, אבל חסרי יצריתיות בצורה שלא מתאימה לנבחרת-על, כמו זו שיש לאיטליה. ג'יאנלוקה זמברוטה וכריסטיאנו דוני ינסו להכניס מעט יצירתיות למרכז השדה.
החלק הקדמי הוא אולי בחלק הבעייתי ביותר מבחינתו של 'טראפ'. את הסיוטי הלילה הכי קשים, מקבל המאמן האיטלקי הוותיק מההתקפה שלו. את מי להושיב על הספסל? את כריסטיאן ויירי, הסקורר הסדרתי של הנבחרת; את וינצ'נזו מונטלה, שמבקיע ללא הפסקה; את פרנצ'סקו טוטי שהופך מיום ליום לגאון כדורגל אמיתי; את אלסנדרו דל פיירו שסחב את יובה על הגב לעוד אליפות, או את פליפה אינזאגי, ששב מפציעה והוכיח שהוא חד כמו תמיד. ועזבו אתכם ממרקו דל וקיו שלא בדיוק ברור למה זימנו אותו. זה מה שנקרא צרות טובות.

היסטוריה

איטליה היא אחת משלוש המדינות המעוטרות ביותר בשדות הכדורגל העולמי. נכון, ברזיל ראשונה עם ארבע זכיות בגביע העולם, אולם קצת מאחוריהם נמצאת איטליה, עם שלוש זכיות (כולן על אדמת אירופה...), בצוותא עם גרמניה. מאז מונדיאל מכסיקו 70', איטליה נשרה לפני שלב רבע הגמר רק פעם אחת, ויותר מזה - בחמש מתוך שבע ההופעות האחרונות שלהם, ה'אזורי' העפילו לפחות לחצי הגמר.
גם באירופה, האיטלקים נמצאים בצמרת המדליסטיות. סגנית לגרמניה אמנם, אבל בכל זאת עם זכייה אחת ביורו (בשנת 68), הפסד אחד בגמר (2000) ושתי הופעות נוספות בחצי הגמר.
שחקנים שהפכו לאגדות עוד בחייהם, לבשו בעבר את חולצות הכחול הבוהק של הנבחרת האיטלקית. פאולו רוסי ומרקו טרדלי, גיבורי מונדיאל 82', ג'יאני ריבה הענק בשנות ה-70', דינו זוף ששיחק עד מעבר לגיל 40 ונראה היה כי לעולם לא יפרוש, ואפילו פרנקו בארזי, הליברו הנפלא ממילאן.

שחקן מפתח - פרנצ'סקו טוטי

אם איטליה תצליח להעפיל לשלבים הסופיים, סביר להניח שזה יהיה בעזרת התעלות של חוליית הקישור שלה. ספק אם ימצא מישהו שיתעלה מבין הקשרים הטבעיים, ולכן יצטרך ככל הנראה טוטי לרדת לאחור ולתת מעט צורה למשחק השבלוני שיווצר שם. טוטי עשה את זה הרבה השנה ברומא וגם בנבחרת האיטלקית הוא כבר מתחיל לתפוס פיקוד. הילד שעלה בגיל 17 להרכב הראשון של רומא, הוא היום אחד משחקני הכדורגל המוערכים בעולם, קפטן וסמל ברומא וחבר קבוע בהרכב נבחרת איטליה. כמו ביורו 2000, טוטי צפוי להיות החלק המקשר בין הגנה והקישור לחלוצים. איטליה תקום ותיפול על היכולת שלו לספק את הסחורה ב'מאני טיים'. ברומא הוא כבר עשה את זה, בנבחרת האיטלקית עדיין לא. המונדיאל הוא הבמה שלו להוכיח כי הוא שייך לטובים ביותר. אם טוטי באמת יהיה בשיאו, איטליה יכולה ללכת עד הסוף, בלעדיו יהיה לה הרבה יותר קשה.

תסריט אופטימי: זכייה רביעית

היריבות בבית המוקדם לא אמורות להוות אתגר אמיתי (קרואטיה, מכסיקו ואקוודור), ואחרי שלושה נצחונות חלקים האיטלקים יפגשו בשמינית הגמר את השנייה בבית ד' (ארה"ב, פולין או דרום קוריאה). גם היריבה בשמינית לא אמורה לעשות בעיות, בדרך למפגש ענקים מול גרמניה ברבע הגמר. הגרמנים, שנמצאים לאחרונה בנסיגה, ייכנעו גם הם ל'אזורי', שיפגשו בחצי הגמר את ספרד או את פורטוגל. מכאן, הדרך למפגש בגמר מול צרפת או ארגנטינה כבר פתוחה והאיטלקים יכולים לרשום זכייה רביעית בתואר החשוב מכולם.

תסריט פסימי: נפילה ברבע הגמר

את הבית המוקדם איטליה חייבת לעבור, ולו בגלל היריבות הבינוניות שהוגרלו עימה לשם. גם שמינית הגמר לא אמורה להוות בעיה משמעותית, למרות השיפור שחל בשנים האחרונות בנבחרת הפולנית. רבע הגמר הוא כבר סיפור שונה, ואם איטליה לא תהיה בשיאה, גרמניה מסוגלת לשלוח את החבורה של 'טראפ' הביתה באותו שלב בדיוק בו היא נפרדה מהמונדיאל בצרפת.