נתניהו במרכז הליכוד: הנאום המלא

מכובדי רה"מ אריאל שרון, שרים, חברי כנסת, חברי המרכז, ידידות וידידים
תקשיבו לי, יש זמן, יש זמן לומר דברים אבל הנושא הוא כל כך חשוב שהייתי מבקש אפילו לוותר על מחיאות הכפיים ולהקשיב. זה נושא גורלי.
באנו כאן הערב לדון בשאלת המדינה הפלסטינית, אבל לשם כך עלינו לדון בראש ובראשונה בשאלת המדינה היהודית. היו רבים שהספידו את המדינה שלנו. הם אמרו שאיבדנו את כושר העמידה שלנו, שהתפצלנו לשבטים שונים, חסרי חזון משותף ושאין לנו כוח להחזיר מלחמה לאויבנו שמשתמשים בטרור חסר מעצורים נגדנו.
והנה באו השבועות האחרונים והוכיחו לעולם כולו את ההיפך הגמור.
הוכחנו שבכוחנו להדוף את הסכנה ואנו גוברים על אויבנו. סרבנו להיכנע לטרור וסרבנו לקבל את אמירת ההבל הזו, שאין פתרון צבאי לטרור. כאילו הדרך להילחם בו היא לעשות ויתורים שרק מגבירים את הטרור. היום העם מבין שאין ויתורים, ותינטל מהם התקווה להשיג את יעדם הבלתי משתנה שהיא השמדתה של מדינתנו.
אבל, ידידיי, כדי לנצח את הטרור עלינו לעשות שלושה דברים: ראשית, עלינו להשלים את ביעור כל השטח ולטהר אותו מכוחות לוחמים ואמצעי לחימה. רה"מ והממשלה התחילו במשימה זו אבל היא עדיין לא הושלמה. אבל אפילו הפעולה הזאת הוכיחה עד כמה היא תורמת לצמצום הטרור ולחוסנה של מדינת ישראל.
הצעד השני הוא הקמת איזורי הפרדה בטחוניים מול ריכוזי הפלסטינים וזאת כדי לסגור את המעבר החופשי של פלסטינים לערינו. איני מדבר על גדר בקוי 67' שרק תקרב את הפלסטינים אלינו, ואיני מדבר על גבול מדיני. אני מדבר על חיץ פיזי מול ריכוזי האוכלוסיה שלהם שמהם בא הטרור. אנו נוכל להגיע לשם, אבל הם לא יוכלו להיכנס אלינו. הצעד השלישי הוא החשוב מכולם. עלינו למגר מיגור מוחלט את שלטונו של ערפאת ולסלק אותו מהשטח. כי ערפאת הוא המנוע שמפעיל את הטרור והוא מקים אותו כל פעם מחדש. הוא הגורם שמרעיל דור שלם של ילדים פלסטינים בשנאה תהומית לישראל. הוא משלח שהידים לבתי הקפה, לבתי המלון לאוטובוסים שלנו, לרצוח יהודים בכל מקום ובכל עת, רבים ככל האפשר.
צריך להבין דבר אחד, בלי שנסלק את ערפאת, הטרור יחזור ויגבר ורק אם נסלק אותו יש סיכוי שנפתח דף חדש ביננו לבין הפלסטינים, כי ערפאת מחויב למה שהדריך אותו כל חייו - השמדת ישראל באמצעות טרור. אני יודע, היו רבים בתוכנו שהאמינו גם בתום לב שערפאת נטש את היעד הזה ואת הדרך הזאת. אך היום, מלבד מיעוט בתוכנו, רובו המכריע של העם מבין שאמירות השלום של ערפאת לא היו אלא תרגיל הונאה, שאין ערך למילה שלו, שאין ערך לחתימה שלו ולהסכמים עימו. ועל כן אם חפצי שלום אנחנו, אין לנו שום ברירה אלא לסלק את ערפאת. רק אז ייפתח פתח של פיוס ותקווה.
שלושת הצעדים הללו הם תנאים הכרחים להשבת הבטחון בארצנו. כל צעד בנפרד אינו מספיק.
ומכל זה עולה בבירור שלא רק שלא צריך להתדיין עם ערפאת אלא גם אסור ללכת לוועידה איזורית איתו ועם באי כוחו. הוא שולט בהם. מי יהיה שם בוועידה הזאת? אוהבי ישראל כמו הסעודים, שתומכים במתאבדים? האיחוד האירופי? לא רק שלא נרחיק את ערפאת אלא שנשקם אותו ואת הלגיטמציה הבינ"ל שלו, שאגב נפגעה.
אסור לנו ללכת למלכודת הזאת, בשום אופן. אבל אומרים לנו- איזו ברירה יש לנו, העולם כולו נגדנו. קודם כל זה לא נכון, אבל גם אילו זה היה נכון. כל אומה חייבת לעשות את הצעדים החיוניים לקיומה ולהישרדות האזרחים שלה בכל מחיר, ובוודאי גם במחיר של גינוי בינ"ל.
לא כל העולם נגדנו, והאומה האמריקנית הגדולה היא בעדנו וברוב מכריע. צריך להבין איך אמריקה פועלת, כי בסופו של דבר מה שיקבע את דעת הממשל בארה"ב זו דעת הקהל. ובכן, ביכולתנו להשפיע רבות על דעת קהל זאת. אזרחי ארה"ב מבינים היטב שהטרור הוא רוע מוחלט ויש להילחם בו. וכמו שהם נלחמים בטרור שמורה לנו הזכות להלחם בו.
כשרה"מ פנה אלי, נעניתי ברצון ונפגשתי עם הרבה סנטורים, חברי קונגרס, שר ההגנה, קונדוליסה רייס, מנהיגים יהודיים, בכנסים ובעצרות תמיכה.
במידה שהשפעתי בהופעות האלה היה זה משום שבאתי לא כנציג הממשלה, ולצערי יש בממשלה קולות סותרים, אלא דווקא בגלל שבאתי כאדם המייצג עמדה ברורה ועקבית. אם היתה לי בעיה בהסברה, זה לא היה הסבר לשאלה למה אנחנו מסלקים את ערפאת, אלא למה אנחנו לא מסלקים אותו. עכשיו הוא טומן לנו מלכודת של בינאום הסכסוך ואולי נעשה גם דבר הרבה יותר מסוכן.
הטעות הגדולה ביותר שנעשה, היא להבטיח לטרור הפלסטיני את הפרס הגדול מכולם - הקמת מדינה עצמאית משלו. היום רוב הציבור, בזה אני משוכנע, מבין שהקמת מדינה פלסטינית תחת ערפאת תביא למבצר של טרור המכוון להשמיד אותנו. אבל מהי מדינה פלסטינית בלי ערפאת, תחת הנהגה אחרת, אחרי שהתנזים וגדודי אל-אקצה יעברו ככל הנראה רפורמות, איך אומרים, יותר שקופות. טוב מה יקרה אז? בואו נעיף רגע מבט על האשליה החדשה הזאת.
אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים בהסדר קבע, אף אחד מאיתנו לא רוצה לשלוט בפלסטיני אחד. השאלה היא האם נסכים שהפלסטינים יקבלו סמכויות שמעבר לממשל עצמי, סמכויות של מדינה, ששולטת בגבולותיה, מדינה שיכולה להכניס נשק, שליטה במרחב האוירי שלה שתהיה זכאית להפיל כל מטוס ישראלי שיכנס לתחומה, שתוכל לחתום הסכמי שיתוף פעולה צבאי עם מדינות אחרות, אני מאמין שגם אלה שדוגלים במדינה פלסטינית אינם מוכנים לתת לפלסטינים את הסמכויות האלה, אבל ברגע שאתה נותן להם מדינה אתה נותן להם את הסמכויות הללו, אפילו אם יש הסכם שמגביל את הסמכויות האלה, הרי תוך זמן קצר תתבע המדינה הפלסטינית את כל הסמכויות הללו וגם תממש אותן, וזה לא משנה אם נסכים או לא נסכים לכך.
העולם לא יפריע למדינה פלסטינית לרכז בידיה את הסמכוית האלו אבל הוא כן יפריע לנו כשנרצה לשלול את הסמכויות האלה. כבר היום הם מבריחים נשק, מזהמים את מקורות המים, בונים צבא, מתקשרים עם איראן ולא רק איתה, ולא לוחמים בטרור וכל העולם רוגש כשאנחנו פועלים לפי זכויותנו בתוקף הסכמי אוסלו. דמיינו מה יקרה אם תקום שם מדינה אם נסכים לה.
במו ידנו נכבול את צה"ל בשלשלאות ברזל ונייצר סכנה עצומה לקיומנו. ערפאת הגדיר את זה הכי טוב בתקשורת הערבית באותו יום שחתם על מסמך העקרונות של אוסלו: "היות שאיננו יכולים להביס את ישראל במלחמה, עלינו לעשות זאת בשלבים, ניקח כל שטח של פלסטין שנוכל לקבל ונשיג שם ריבונות ובבוא הזמן נוכל לשכנע את מדינות ערב להצטרף אלינו בהנחתת המהלומה הסופית על ישראל", זה מה שהוא אמר וזה מה שהוא חושב גם היום.
אנחנו יודעים שבכל הסכם עתידי, אני רואה ממשל עצמי שבו יהיה לפלסטינים החופש למשול בעצמם. אבל מדינה עם כל מה שכרוך במושג זה, עם כל הסמכוית שמניתי קודם לכן - זה לא. לא תחת ערפאת, לא תחת הנהגה אחרת. לא היום ולא מחר.
הפלסטינים יהנו מכל הזכויות חוץ מזכות אחת - להשמיד את מדינת ישראל. ממשל עצמי כן. מדינה לא.
אומרים לנו שהמדינה הפלסטינית היא חזון לעתיד. טוב, גם לעמנו יש חזון לעתיד: "וגר זאב עם כבש". וכשהחזון הזה יתממש במזרח התיכון, נדון מחדש בנושא.
אני רוצה להקריא לכם משהו שנאמר על ידי אדם שהבין היטב וניתח לעומק את הסכנה הנשקפת לקיומה של ישראל ממדינה פלסטינית. אדם זה לא היה חבר "מולדת", לא חבר מפד"ל, לא חבר הליכוד, אפילו לא חבר מפלגת העבודה. המדובר הוא במי שהיה מנהיג מפ"ם, יעקב חזן, שאמר את הדברים הבאים ב- 1978, בזמן שהמוחות עדיין לא נשטפו על ידי התעמולה הגורפת לטובת מדינה פלסטינית. ואלה היו דבריו של יעקב חזן:
"הבטחת קיומנו הלאומי מחייבת אותנו להיאבק נגד הקמתה של מדינה ערבית נוספת בגדה המערבית. מדינה כזאת- כל קיומה יהיה מכוון נגד קיום מדינת ישראל. כאן לא יעזרו שום הסכמים וחוזים, גם לא חוזי שלום. החיים יהיו חזקים מכל אלה.
"זאת תהיה מדינה שלא תוכל ולא תרצה להשתלט על 'פורשים' בתוכה, באמתלה שאין זה בכוחה. היא תהיה למקפצה מסוכנת ביותר של טרור המכוון נגדנו. וסופו של דבר, כשאנו נצטרך שוב לקחת את העניינים לידינו ונילחם באופן שפשיטה תרדוף פשיטה, נראה בעיני העולם כמדינה המתנכלת לקיומה של מדינה צעירה, שזה עתה נולדה"
יהיו מי שיגידו שהמציאות נשתנתה מאז. היא אכן השתנתה, בדיוק כמו שיעקב חזן צפה שהיא תשתנה.
מעולם לא הסכמתי להקמת מדינה פלסטינית. כל ממשלות הליכוד התנגדו להקמת מדינה פלסטינית, עם זה הלכנו לציבור, על זה קיבלנו מנדט מהציבור, ולמנדט הזה מחויבים כל מנהיגי הליכוד. והנה קרא פה דבר מוזר, בלי שאיש אישר זאת, בלי שום תהליך דמוקרטי, לא בתנועה, לא בממשלה, לא בכנסת, קועקעה אחת מאבני היסוד של הבטחון הלאומי שלנו וכך הפכה פתאום העמדה של שריד ופרס למדיניותה הרשמית של ממשלת ישראל וכתוצאה מזה היא הפכה במהירות לעמדה של ארה"ב. רבותיי, יתכן שכך מתקבלות אצלנו החלטות גורליות בענינים קיומיים?
רק היום התבשרנו ששמעון פרס נפגש עם עוזרו הבכיר של ערפאת, מוחמד רשיד, כדי לדון על הרפורמות הדרושות לשם הקמתה של מדינה פלסטינית. אומרים לנו שאסור לנו לקשור את ידיה של הממשלה ולבלום אותה בענין זה. ואני אומר שבענין קיומי זה, אנחנו חייבים לבלום את הסכנה. אין כאן שום שאלה של רגישות בינ"ל, של דברים מורכבים כביכול או של פגיעה בכבודו של רה"מ. השאלה היחידה היא הקיום של עמנו ועל זה עלינו להגן. עלינו לחזור ולהבהיר את הדברים בצורה הברורה ביותר - לא ניתן יד להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן.
אם נצא מכאן היום ללא הכרעה בענין זה או אם נצא עם מסר מגומגם, לא רק שלא נעצור את הרכבת של המדינה הפלסטינית, אנחנו אפילו נאיץ את המהירות שלה. כי תהיה לזה רק פרשנות אחת - הליכוד נסוג מעמדותיו העקרוניות. אני יודע שרוב חברי המרכז, אני לא מדבר על האחרים, יודעים שאסור שדבר כזה יקרה.
לא צריך להיבהל מזה שהקהילה הבינ"ל אינה רואה עין בעין את העניין הזה איתנו. האם ראתה היא את השואה? האם ראתה את הסכנה מהכור העיראקי? רבותי, בנושאים החיונים לקיומנו תמיד עשינו דברים נחרצים.
בסופו של דבר ברור שכן למדינה פלסטינית פרושו לא למדינה יהודית. וכן למדינה יהודית פרושו לא למדינה פלסטינית. עלינו להצביע ועלינו להכריע וכך נעשה,
תודה רבה לכם.