משתבחים כמו יין

גם דברים טובים מגיעים לסיומם, וזה כולל את הטלנובלה כחול-לבן "לחיי האהבה", שהצליחה לרתק המוני צופים מכורים ומגיעה לפרקיה האחרונים. רגע לפני הורדת מסך אחרון על סוחט הרגשות העברי, אנו מכנסים שניים מיקירי הסידרה - רפי תבור, 54, הוא אלכס, שרשם "וי" נוסף בשרשרת הופעותיו הטלוויזיוניות, ואסתי קוסוביצקי, היא שלומית, שבגיל 52 רשמה את הפריצה המשמעותית שלה על המירקע.
"אני אחרי סיר לחץ במובן החיובי של המילה, העבודה הקשה ביותר בחיי", היא אומרת, והוא מזדהה עם כל מילה. "זה היה קשה טכנית", אין לה בעיה להסיר מעט את הציפוי הזוהר. "אתה מקבל דפי נייר עם ערימה של סצינות, וכשאתה מגיע לאולפן עליך לדעת אותן על בוריין, חזרה או שתיים מקסימום, שני טייקים - והלאה לסצינה הבאה, כששלוש מצלמות עוקבות אחריך מכל כיוון. בלחץ הזה, אולפני נווה אילן הפכו לבית השני שלי. אבל אני לא מתלוננת. בעצם, מאוד שמחה שקיבלתי את המתנה הזאת. אחרי שנים שדי הייתי בצל, פתאום מזהים אותי. לא רק במכולת שליד הבית. אני יושבת לי בבית קפה, ופתאום בעל החנות שליד מביא לי פרח. אני הולכת ברחוב ואשה לא מוכרת ניגשת אלי ואומרת 'אני מתה עלייך!'. באמצע הצגה בנושא השואה בתיאטרון לילדים ולנוער, 'רכבת ההצלה', אני רק עולה על הבמה והנוער צורח 'שלומית!', ואני כבר לא מדברת על התגודדויות מאחורי הקלעים. זה דבר שלא הכרתי בכל הקריירה, וכנראה לא אכיר יותר".

ואתה, רפי, עם כל הסדרות שלך בטלוויזיה?

"אי אפשר להשוות שום דבר קודם שבו השתתפתי ל'לחיי האהבה'. אני נשבע לך! ב'קו 300' או ב'כסף קטלני' הייתי שחקן. פה נהייתי סלבריטי, במרכזה של היסטריה המונית. זה רודף אחרי בכל מקום. בשוק הכרמל אפילו לא רצו לקחת ממני כסף. צופרים לעברי בכביש, או שעוצרים אותי ואומרים לי 'אלכס, אתה לא צריך לעשות ליונתן חיים כאלה קשים!'. החבר'ה כל כך חזק בתוך העניין, שכשהם רואים אותי אני בכלל לא רפי בשבילם".
קוסוביצקי: "בטוח במאה אחוז שהם לא יודעים ששמי אסתי".

התנהגות הקהל גורמת לכם שוק?

תבור: "ממש לא. אני גם אוהב את זה, אם כי לא מנצל את המצב, כי אין מה לנצל. אסתי ואני כבר עברנו את הגיל".
קוסוביצקי: "אבל דווקא בגלל שאנחנו בגיל שלנו, אנחנו יודעים ליהנות מזה בצורה נכונה. יש לנו הסבלנות הראויה, חתימות חופשי כמה שרוצים, שיחות בטלפון, כמה מילים ברחוב. כן, זה נעים לי. אבל כשבעיצומה של הצגה על השואה איזה נער מטורלל קרא לעברי שוב ושוב 'אלכס בוגד בך!', בא לי להרוג אותו...".
תבור: "אני לא רוצה להיכנס להשוואה עם 'לגעת באושר'"...

מה זה לא רוצה להיכנס להשוואות? זה ממש מתבקש!

תבור: "אתה אמרת. ההצלחה של 'לחיי האהבה' לעומת כל דבר קודם בטלוויזיה בארץ, לא מקרית. עשיתי לא מעט טלוויזיה בחוץ לארץ, ומעולם לא נתקלתי בגישה מקצועית כל כך כמו זו של המפיק דני פארן ואנשי 'דר-סט הפקות'. זה הטופ שבטופ, וזה חוזר אליהם בגדול. לולא ההצלחה שלהם ב'לגעת באושר', 'לחיי האהבה' לא היתה מגיעה לרמה שלה. זה עוד קומה. אותו צוות טכני, אבל עם טונות ניסיון יותר. זה מקרין עלינו, השחקנים, ועובר לקהל".
קוסוביצקי: "את כור ההיתוך הם עשו ב'לגעת באושר' והפירות נקצרים אצלנו". תבור: "דבר נבנה מדבר. את 'כסף קטלני' ראו פעם בשבוע, והיו ארבע עונות עם 13 פרקים כל אחת. פה יום יום".
קוסוביצקי: "מה זה יום יום? פעמיים ביום! אתה נהיה רהיט בסלון של הצופים, אתה הופך לחלק מהמשפחה שלהם. לא סתם באים ונוגעים בך, אוהבים אותך".

וחוגי המקצוע, בתיאטרון?

תבור: "מה שהם לא יגידו, אני יודע שהם רוצים להיות במקומי. הרי כשחקן עברתי כאן את בית הספר של החיים שלי. בשלושים השנים במקצוע חשבתי שאני כבר יודע הכל ונגמרו לי ההפתעות. ואתה יודע מה? מקצועית, מבחינתי שום דבר לא יכול להתחרות עם מה שהתנסיתי בו ב'לחיי האהבה'. לא אגזים אם אומר שזו החוויה הגדולה ביותר שעברתי במקצוע".

ממש נשמע מושלם.

"אין דבר כזה, מושלם. מוכרחים לעמוד בקצב. עשרים דקות לסצינה ורצים לסצינה הבאה. אין זמן ללטף את השחקן".
קוסוביצקי: "אולי בגלל הקצב הזה, וכל העומס והלחץ, בחרו הפעם את השחקנים המנוסים ביותר".
תבור: "ואם יש כאן צעירים, הם מוצלחים אחד אחד".
קוסוביצקי: "אם שאלת על חוגי המקצוע, אז רמי שלי (בעלה, שחקן "הקאמרי" רמי ברוך) כל פעם בא אלי עם ריקושטים מאוד חיוביים מצד חבריו השחקנים, סופרלטיבים מפה ועד להודעה חדשה. אבל מנהלים אמנותיים של תיאטראות עוד לא צילצלו אלי".
תבור: "תהיי רגועה, הם עוד יצלצלו!".
קוסוביצקי: "אני לא רואה פחיתות כבוד בהופעה בטלנובלה. אם יורשה לי רגע של נוסטלגיה, אני זוכרת מגיל 16, במושב כפר מל"ל, כשרק התחילה הטלוויזיה בארץ, היינו קולטים מקפריסין את 'פייטון פלייס', עם מיה פארו וראיין אוניל. תראה לאן הם הגיעו מהדבר הזה. ככל שנצבר כאן ניסיון, הדעה השלילית בארץ כלפי טלנובלות ואופרות סבון פוחתת".
תבור: "זה לא רק בגלל האיכות ההולכת ומשתפרת, אלא מפני שהאנשים כאן מאוד רוצים לראות דברים כאלה. רוצים להתנתק דרכם מהמציאות שלנו, להתאוורר באמצעות חיים של אנשים אחרים. אתה מזדהה איתם ושוכח מהצרות שלך".
קוסוביצקי: "כל אחד מוצא כאן נקודת הזדהות עם החיים שלו. ובאשר לדבריו של רפי על המציאות - לא מזמן התארחתי באיזה אירוע שבו היו אנשים משכבה די גבוהה. 'זה נותן לנו אור לחיים', הם אמרו לי שם על 'לחיי האהבה'".
תבור: "אבל האור הזה לא נמשך לנצח. זה ההבדל לעומת אופרת סבון. כאן יש התחלה, אמצע וסוף. נקבעו מראש 120 פרקים, ואי אפשר להוסיף ולו פרק אחד, רק לעבור לטלנובלה הבאה".
ב"לחיי האהבה" הם זוג במשבר, אבל מחוץ לסידרה רואים מייד את הידידות בין השניים, תוצאה מהיכרות ממושכת מאז תחילת דרכם התיאטרונית בתיאטרון באר שבע שבחיתוליו, בשנות ה-70. הוא מבוגר ממנה בשנתיים, אבל בהצגה "עלי כינור" שיחק שם את אביה. קוסוביצקי: "חוץ מזה שרפי שרמנטי, הוא שחקן מדהים. לכן בגיל 27 יכול היה לשכנע בתפקיד של גביר. שנים לא יצא לנו להיפגש מקצועית עד הסידרה 'כנפיים' (שטרם הוקרנה), וגם שם יצא לנו להיות זוג. באמצע צילומי הסידרה ההיא רפי סיפר לי שהיה באודישן לטלנובלה. אחרי יומיים סיפרתי לו שגם אני קיבלתי הזמנה לאודישן לטלנובלה. שני במאים שונים - שמוליק אימברמן ויצחק שאולי - בחרו בנו לתפקידים מקבילים, בלי לדעת זה על בחירתו של זה".
תבור: "הם בחרו כפי שבחרו וגרמו לי הפתעה לא רגילה. וכשיצא לי לעבוד עם אסתי אחרי כל כך הרבה שנים, גיליתי שהיא אחת השחקניות הכי חשובות בגילנו. לדעתי, זה פיספוס גדול גם של הטלוויזיה הישראלית וגם של הקולנוע הישראלי, שעד עכשיו לא ניצלו את הכישרון שלה בגיל המאוד מסוים בו היא נמצאת כעת. לא קורה לך לעיתים קרובות שאתה עובד עם שחקן שאתה לא רק לא נהנה לשתף איתו פעולה, אלא גם לומד ממנו. וזה שיתוף פעולה לא רק מול המצלמות, אלא כולל חזרות גם בבית, להיות יותר בעניין".

ומה על הזיקה בינך לבין אלכס ב"לחיי האהבה"?

"שנינו שרמנטיים ויש את העניין של המראה, אבל ביום יום אני גבר של אשה אחת. אומנם בחיים הייתי עם לא מעט נשים, אבל אני לא גבר בוגד. כלומר, לעומת אלכס אני חי באמת, לא בשקר. לדעתי, אני אדם הרבה יותר אמיץ מאלכס, שהוא מהטיפוסים שמתחתנים מוקדם ולא יודעים אחר כך לחיות את הגיל שלהם. ב-120 פרקי הסידרה היתה לי הזדמנות שלא הזדמנה לי בשום הצגת תיאטרון, לפתח דמות מרכזית בצורה הדרגתית ויסודית".
אומרים על תבור שהוא דון ז'ואן, אבל בעוד שיש לו בן ממערכת יחסיו בגיל צעיר עם הבמאית עדנה שביט, המבוגרת ממנו בשנים לא מעטות, ובן ממערכת יחסיו עם השחקנית-זמרת שרי צוריאל, בתעודות הוא היה ונשאר רווק. כעת הוא חי בגפו.
קוסוביצקי, לעומתו, היא כל הזמן אשה של גבר אחד, ותמיד היתה מחוץ לטורי הרכילות הרומנטיים. זה 15 שנה היא נשואה לרמי ברוך, הצעיר ממנה בחמש שנים. עם הנאמנות הזאת היא באה לתפקיד שלומית, וגם עם העוצמה שבה התברכה. "שנים חשבתי בטעות שאני מאוד חלשה, פגיעה ולוקחת דברים קשה, אבל יש לי את זה", היא אומרת. "זה כנראה מהשורשים בכפר, אם כי גדלתי כמו בחממה ומנעו ממני התמודדויות". היא מבדילה הבדל גמור בין חייה הטלוויזיוניים לחיי היום יום שלה. "החיים שלי לא היו אף פעם טלנובלה. גם לפני רמי הייתי באופן עקרוני אשה של גבר אחד. כך חינכו אותי".

במציאות היית מתנהגת באצילות, כמו שלומית, מול גילוי בגידה?

תבור: "כמו שאני מכיר אותה, במציאות זה לא היה קורה לה".
קוסוביצקי (בהומור): "אי אפשר לדעת, רפי'לה. שלומית דומה לי בכך שבכל דבר אני מפעילה מחשבה. אני לא בנויה לספונטניות. לעומתה, מבחינתי בגידות זה רק בטלוויזיה".

שלוש האהבות של אסתי

אסתי קוסוביצקי, שחקנית מוכשרת הפועלת משום מה מחוץ לתיאטראות הרפרטואריים, מתמרנת כיום בין שלוש הצגות בשלוש במות: "רכבת ההצלה" בתיאטרון אורנה פורת לילדים לנוער, "הסתברות" בתיאטרון "תמונע" ו"חופשה בפראג" ב"צוותא". היא גדלה בין פרדסי כפר מל"ל, כמו אריאל שרון לפניה. רקדה מגיל חמש. שירתה בצוות הווי הצנחנים עם אברהם זיגמן, דודו זכאי ואורי שבח. בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. החלה את הקריירה כזמרת בחבורת "בימות", ששרה את שירי נעמי שמר, אבל תפקידי אסתר'ל ב"עלי כינור" ופולי פיצ'ם ב"אופרה בגרוש" סללו את הדרך לקריירת המשחק שלה, שידעה טלטלות. במהלכה הופיעה בתפקיד הראשי בסרט הטלוויזיה "מתבן במנהטן" על פי יצחק בשביס זינגר.

מהטלנובלה לקברט ביידיש

נאמן לסיפור החיים הססגוני שלו, הכולל תיכון בברזיל, שירות בצנחנים, דיילות ב"אל על" ולימודי משחק ב"בית צבי", רפי תבור רגיל בקפיצות שונות ומשונות בקריירת המשחק שלו. כך הוא מדלג ישירות מצילומי "לחיי האהבה" לחזרות בגרמניה - שם פעל בשנות ה80- - על קברט ביידיש עם שירי רוק'נ'רול, בבימויו של אחיו, ויק תבור, בעבר כוכב מחזמרים בארץ וכעת נשוי לגרמנייה ואב לילדה. "אין לי כוונה להתנתק שוב מהארץ", מדגיש תבור, שמרבה בשנים האחרונות לשחק בתיאטרון "בית ליסין". "הרי העולם קטן היום. כמה שעות טיסה וכבר אנחנו שם".