להתעשר על חשבון אחרים? לא בישראל

מישהו הרוויח על גבכם? הפקדתם סכום גדול לחשבון הבנק הלא נכון? מישהו עשה שימוש בקניינכם כדי להפיק רווחים נאים לעצמו? רוב הציבור אינו מודע לכך שהמחוקק הישראלי אימץ את דיני "עשיית עושר ולא במשפט" המאפשרים לכם להיפרע מאותו "מרוויח", גם אם אתם לא הפסדתם דבר בשל מעשיו וגם אם לא נפל פגם חוקי בהתנהגותו.

כיצד באו לעולם דיני "עשיית עושר"? את הקרדיט לכך מקבל לורד מנספילד הבריטי שייסד הלכה למעשה את התחום, המבוסס על דיני היושר הכלליים, בשנת 1760. מהמשפט הבריטי מצא החוק את דרכו למשפט הישראלי. חרף מורכבות הנושא, ננסה להביא לכם את עקרונות הייסוד שבו על קצה המזלג.

לשון החוק קובעת כי מי מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת שבאו לו מאדם אחר, חייב להשיב את הזכייה. החוק מסדיר גם שכרן של פעולות שנעשו לשם שמירת אינטרנס הזולת. למשל, מי שפעל לשמירה על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של אדם אחר, בלי שהיה חייב והדבר עלה לו כסף, חייב אותו אדם לשפותו על הוצאותיו הסבירות.

גם רשויות שגבו מסים מהתושבים שלא כדין עלולות להתחייב בהשבה, וזאת אף במסגרת תביעה ייצוגית. כבר נקבע כי הנזק שעלולות לספוג אותן רשויות אינו פוטר אותן מחובת ההשבה, מאחר שהן לא רשאיות להסתמך מלכתחילה על קבלת אותם כספים שלא כדין. לא גורם המקריות הוא שצריך לעמוד בבסיסן של פעולות הגביה של הרשויות. הדבר גם אם החליטה הרשות המקומית לגבות מתושביה ארנונה שלא כדין.

ההשבה אינה מותנית בהפסד

דיני עשיית עושר הינם דינים כלליים במהותם, שבהפעלתם נתונה לבית-המשפט סמכות נרחבת ושיקול דעת. אלא שדינים אלו החלו לתפוס את מקומם במשפט הישראלי רק בתקופה האחרונה, והם נדרשים כאשר אין חוזה או הסכמה.

ייחוד דיני עשיית העושר, בניגוד להשבה שמכוח דיני הנזיקין למשל, הוא הכך שההשבה אינה מותנית בהפסד, נזק או חסרון כיס לצד כלשהו. מדובר אך ורק ברווח או טובת הנאה שנצמחו לצד ה"מתעשר". די בכך שצד כלשהו הרוויח על חשבון רעהו שלא על-פי דין כדי להצמיח לו חובת השבה.

הרעיון העומד בבסיס דיני עשיית העושר הוא שאדם הפועל תדיר לקידום האינטרס האישי שלו, אינו רשאי לצפות שאחרים יפעלו אף הם לקידום אותו אינטרס (על כך כבר אמר נשיא בית-המשפט העליון, השופט אהרון ברק, כי על הדין להכתיב לא כי אדם לאדם יהא מלאך אלא לאסור על היות אדם לאדם זאב ולגרום להיות אדם לאדם – אדם ותו לא). החקיקה הישראלית - ועל אחת כמה וכמה הפסיקה - מאופיינות בהעדר אחידות בעניין זה.

אינטרס עצמי מול אינטרס כללי

העקרון הכללי הוא שמי שפועל לקידום אינטרס עצמי אינו זכאי להשבה ממי שהפיקו תועלת מפעולתו. אין כל הגיון בכך שכל פעולה שנעשית על-ידי אדם לקידום ענייניו, תגרור בעקבותיה שלל תביעות בהן יתבע כל אדם שנהנה מאותה פעולה בעקיפין. לא זו מטרת דיני עשיית העושר.

כך, למשל, שוכר שתיקן צנרת מים בדירתו לא יזכה בהכרח להשבה מבעל הבית מכוח דיני עשיית עושר, מאחר שהוא קידם את עניינו הוא ולא עשה דבר במגמה להשביח רכושו של בעל הבית. דוגמא נוספת: כאשר מספר קרקעות מוצפות מים ואחד מבעלי הקרקע שואב את המים בחלקתו ובכך מנקז אף את החלקות הסמוכות, הוא לא יהיה זכאי בהכרח להשבת הוצאותיו, מאחר שעשה לקידום עניינו הוא ולא למען זולתו.

חריג לעקרון האמור הוא כאשר אחד הצדדים מזניח את הטיפול בעניינו מתוך מה שנראה כתפיסת "טרמפ" על גב הזולת. אין הצדקה כי מי שמעוניין בביצוע פעולה, ואשר בדרך כלל מסכים היה להשתתף בעלותה, יימנע מלעשות כן מתוך כוונה שזולתו ייאלץ לשאת בתשלום. במקרה שכזה תחול חובת השבה גם אם המזכה עשה את הפעולה למען האינטרס שלו ולא של זולתו.

דיני עשיית העושר כוללים אין ספור דוגמאות פוטנציאליות. המשותף לאותם מקרים הוא שיקולי יושר שבבסיס ההשבה. כלומר, לא בכל מקרה בו אין חוק ספציפי המגן עליכם או המזכה אתכם בתמורה, תמצאו עצמכם עומדים בהכרח בידיים ריקות. גם שיקולי יושר, צדק ומוסר עומדים לימינכם, וגם הם באים בגדר שיקוליו של בית-המשפט.

תוכן הרשימה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו בביצוע ו/או בהמנעות מביצוע פעולה כלשהי

הכותב הוא עו"ד, בורר, חבר וועדות החקיקה למדע וטכנולוגיה, למחשוב ולבנקאות, וועדת תובענות ייצוגיות של לשכת-עורכי-הדין.