אודי עושה היסטוריה

בתחילת חודש יוני, מונדיאל או לא, נסגרות הדרכים סביב מסלול המירוץ של לה-מאן. הכביש למולזאן הופך לישורת המפורסמת, דרכים ופניות שביום יום מקשרות את לה-מאן עם העיירות שסביבה מקבלים שמות כמו "אינדי", "פורד", ו"פורשה". פניות שיקיין שביום יום סגורות עם קירות הצמיגים שבהן, מקבלות לפתע סיבה לקיומן.
24 השעות של לה-מאן, וזה סוד הקסם, הוא מירוץ שאינו נערך על מסלול מירוצים בעל שם דומה. נחש האספלט הארוך יוצא מהמסלול הקטן (המכונה אגב בוגאטי) אל כבישי האזור ויוצר מסלול ארוך, קשה ומפרך בו מגיעות המכוניות למהירויות עצומות, והנהגים לקצה היכולת. כך זה היה כבר 69 פעמים, וכך גם בפעם ה-70, שהסתיימה היום.

פעם

המסלול האגדי זכה לחיים ארוכים יותר ממרבית בני גילו כמו ה"טארגה פיוריו", או ה"מילה מילייה", ראה טרגדיות אנושיות לרוב כמו התאונה המחרידה של פייר לווה, שהרגה עשרות צופים. הוא גם ראה במשך השנים הארוכות דרמות כמו הצעידה האיטית של ג'קי איקס למכונית, במחאה על תצורת הזנקה שהייתה נהוגה עד שנות השישים בה רצים הנהגים למכונית ומזנקים מעמדת החנייה, זו שכמעט ועלתה לו בניצחון. כך גם ההפסד של פורשה בהקפה האחרונה, כך המראתה של מרצדס לשחקים. מירוץ קשה זה מספק לנו תמיד דרמות בשפע, והיו כאלה גם הפעם - זאת, למרות השליטה המוחלטת של אודי.

הגרמנים

בדברי ימי הלה-מאן תיזכר וודאי פתיחת האלף הנוכחי כשנים של אודי. היצרן הגרמני ניצח כאן לראשונה לפני שנתיים כאשר זכה בשלושת המקומות הראשונים. הוא עשה זאת גם לפני שנה כאשר נטל את צמד המקומות הראשונים. והשנה המשיכה אודי ועשתה היסטוריה, עם ניצחון שלישי ברציפות, הישג שרק בנטלי, פרארי, מאטרה ופורשה עשו לפניה, ושלושת המקומות הראשונים. ואם זה אינו מספיק, הרי שאותו הצוות המונה את הנהגים טום כריסטיאנסן, פרנק בילה ועימנואל פירו, ניצח בכל הפעמים. וכן, הם גם עברו 375 הקפות, שיא לה מאן בתקופה המודרנית.
אכן כן, לה-מאן השנה היה בהחלט בשליטת אודי, שהגיעה כמכונה משומנת ולא הותירה שום תקווה למתחרות אחרות. למעשה, שליטת אודי הייתה כה מלאה עד שהמכוניות במספרים אחת, שתיים ושלוש סיימו ממש באותו הסדר.
ובכל זאת, בקטגוריות השונות לא חסרו דרמות והיו גם מאבקים תוך קבוצתיים.

ג'וני בוי

הצוות של ג'וני הרברט, נהג המירוץ הבריטי, היה מהיר מכולם בהקפות הדירוג, עם הזמן הטוב ביותר בתולדות הלה-מאן, למרות הארכת המסלול השנה. המאבק בתוך אודי היה בין מכונית מספר 2 שהייתה המהירה מכולן בהקפות הדירוג, למכונית מספר 1. הרברט (נהג פורמולה 1 בעבר) היה נחוש לזכות בניצחון, וחלף פעמיים על-פני המכונית המובילה אלא שתקרים, בעיה שחזרה על עצמה אצל מתחרים רבים (וגרמה לא מעט אי שביעות רצון), הכריחה את מספר 2 להיכנס פעמים רבות יותר לרחבת הטיפולים במהלך המירוץ.
היחידה שהצליחה לדגדג מעט את אודי הייתה ה-MG-לולה אשר התחרתה בקטגוריית ה-675LM הקלה והחלשה יותר. הצוותים בהובלת מרק בלנדל ואנטוני ריד הצליחו להתגבר על מקצה דירוג רע והתקדמו במהירות עד למקום הרביעי. אלא שהלילה הקשה לא סימן טובות עבור המכוניות. זה החל עם שריפה במכונית לא רשמית של לולה, המשיך בבעיות תמסורת באחת ומנוע בשניה שהביאו לפרישה. עוד שם עבר אנגלי שהגיע למירוץ, מורגן, נפח את נשמתו לקראת צהרי היום.

הלילה

קורבן-לילה נוסף שעלה השמימה באש גדולה ענה לשם פרארי 550, זו שהתחרתה בקטגוריית ה-GTS, עם השברולט קורבט והקרייזלר וייפר. הפרארי הייתה מהירה בהרבה ובסוף הישורת התקרבה למהירות של אודי (השיג מדהים למכונית מבוססת על רכב סדרתי), ופרישתה אפשרה לקורבט לנצח בקטגוריה.
ובאותו זמן, פרישת MG יצרה קרב מחודש על ההובלה בקבוצה הקלה והחלשה. לקראת סוף המירוץ נראתה המכונית הצהובה של WR (עם מנוע פיז'ו) כמועמדת ודאית לניצחון עם יתרון של שתי הקפות על המכונית שאחריה. אבל כרבע שעה לפני סוף המירוץ קרס המתלה האחורי וזו נכנסה באיטיות לרחבת הטיפולים. אולם המכונאים לא יכלו להספיק לבצע דבר והסתפקו בהחלפת הצמיג.
כל זה אפשר לריינרד עם מנוע פולקסווגן (של קבוצת ורק למון) לנצח בקטגוריה. עוד סיבה לשמחה בקונצרן פולקסווגן נתנה בנטלי שסיימה רביעית ונצחה בקבוצת האב-טיפוס הדלילה. מכוניות הדלארה-ג'אד של קוראז' סיימו במקום החמישי והשישי, עם תצוגה בינונית למדי של קאדילאק שסיימה במקום התשיעי. ג'נרל מוטורס יכולים להתנחם בתבוסה שהנחילו הקורבט לוויפר של קרייזלר, היריבה מבית.

סיום

וכך, 24 שעות לאחר שיצאו לדרך, חצו בשעה 4:01 לפי שעון צרפת שלוש מכוניות אודי R8 את קו הגמר בסדר מופתי 1-2-3 (כבר אמרנו שהם אנשים מסודרים?). וכרגיל זה נתן אות לחגיגה גדולה כאשר אנשי הקבוצות והקהל יורדים למסלול להריע לנהגים ולמכוניות.
אודי עשתה היסטוריה והיא כנראה לא תגיע לכאן - לפחות לא רשמית - בשנה הבאה, אלא תותיר את במה לבנטלי, בת אחרת של קבוצת פולקסווגן. אולם למרות תחרות לא חזקה מדי, יכולים בפולקסווגן להיות גאים בהישגיהם בלה-מאן 2002. ניצחון זה, וההישג של בנטלי, בהחלט יכול לשמש גם חומר למחשבה ליגואר. ליצרן הבריטי היסטוריית לה-מאן מפוארת אך למרות זאת הוא בחר להיכנס לפורמולה 1 התחרותית ביותר שמתגלה כקשה מדי בשבילו. האם לא היה עדיף לכבוש את צרפת?