דווקא אקשן מן

נתחיל בכמה פרטים שוודאי אינכם יודעים על דני קושמרו, ממגישי ועורכי מהדורות החדשות הקצרות בערוץ 2. הוא מהנדס שעבד במקצועו, במקור מעומר (סביון של הנגב וממלכתו של פיני בדש), ולהוט אחר ספורט אתגרי. אופנועי שטח, סקי שלג וסקי מים, אופנועי ים, סנפלינג - בקיצור, כל מה שמזרים אדרנלין בדם. הוא היה מוכן להסתפק באקשן הספורטיבי, בלי תוספת אדרנלין מהטלוויזיה, בפרט משידורי פיגועים נוטפי דם שהוא נעשה מזוהה איתם, אבל בפועל זה מה שקורה לו.

פגישתנו מתרחשת בעיתוי לא מקרי. זה עתה סגר שנה מאז צץ לפתע על המירקע והגיש מהדורה מצמררת, שבמרכזה דיווח מפיגוע הדמים בקניון "השרון" בנתניה. הוא מגיע לראיון לא ממש מגולח, שונה מהופעתו הזוהרת מול המצלמות, לא מרגיש הכי טוב ומבקש מאורי פז, ה"בוס" של הכתבים, לארגן לו מחליף למהדורה הבאה. "מה כבר יכול להיות", הם אומרים, מתבשמים משבועיים של שקט מרמה. ההמשך ידוע: תוך שעות מתרחש פיגוע בשוק של נתניה, ומי מופיע על המירקע במבזק מיוחד של חמש אחר הצהריים, רהוט ומלוטש כתמיד? נכון, דני קושמרו.

שעות לפני הפיגוע והמבזק שבעקבותיו אנחנו מסכימים שהיתה איזושהי חזרה לנורמליות ביום בו נכבשו הכותרות הראשיות על ידי אחד, עופר מקסימוב. "אני חושב שהאנשים קצת מותשים מהעניינים הבטחוניים, עוד פיגוע ועוד התרעה", אומר קושמרו. "כדאי לזכור שיש עוד אי אלה דברים שמעניינים את כולנו, כמו האינפלציה או שערוריית השיפוט בכדורגל".

רואים שהוא יודע לשמור על קור רוח, החל בשידור הראשון שלו ובשידורים קשים נוספים, כמו אסון "ורסאי" כעבור שבוע. "מבחינתי זו עבודה", הוא אומר. "כשאתה משדר, אתה לא עסוק יותר מדי בזוועה. כולך בעבודה העיתונאית. רק אחר כך, בבית, אתה מעכל רגשית את כל מה ששידרת".

גם בחלומותיו הפרועים ביותר לא ציפה שדווקא כאשר ניסה להתנתק קצת מהחדשות הקשות ששידר, מצא את עצמו בעיצומה של אחת כזו. הוא יצא לתפוס קצת שקט בסיני ונקלע שם לסביבה בה נרצח אמן תל אביבי. לאחר שדיווח למשרד החוץ, שלף את ציוד הצילום שנטל עימו לכל מקרה והכין כתבה, אם כי אין זה תפקידו לפי שעה. "עברו עלי כמה שעות חרדה", הוא מודה. "הרי המצרים לא בדיוק אוהבים עיתונאים, בעיקר כאלה שפועלים בלי אישורים".

כפי שנרמז קודם, קושמרו, 34, לא עבר את המסלול הרגיל של גל"צ וכו'. הוא מהנדס ובעל תואר שני במינהל עסקים. בהיותו סטודנט באוניברסיטת בן גוריון התקבל לרדיו האזורי בבאר שבע כעורך מוסיקלי דווקא, אבל יצא שכאשר החלו שם השידורים, הוא פתח אותם כמגיש תוכנית האקטואליה המרכזית. הוא זוכר להם חסד נעורים, ועד היום מגיש אחת לשבוע ב"רדיו דרום" שידור בנימה אישית.

משם דילג לטלוויזיה בכבלים. לערוץ 2 נשלף מהגשת "זוויות" של "תבל". לדבריו, חיידק החדשות תקף אותו עוד בילדותו. "הייתי נדבק לעיתון שאבי הביא כל יום הביתה. שנים לא חשבתי שניתן לתרגם את ההתעניינות הזאת לשפת המעשה. חתכתי סופית רק אחרי שנתיים של עבודה כמהנדס, כשהבנתי שיש משהו אחר שאני רוצה לעשות בחיים" (סיפור דומה יש לערד ניר, שחתך לחדשות לאחר שכבר עבד כרופא וטרינר - י.ב-א).

הוא בוגר התיכון החקלאי "אשל הנשיא", לא הרחק מבאר שבע, במגמת פיסיקה-מתמטיקה. בצבא שירת בחיל הים. הוא בוגר קורס קצינים, סרן במילואים. סטי"לים, דבורים, ה"בור" של מפקדת חיל הים. שנתיים בקבע. במקום להמשיך שם, פנה ללימודי הנדסת תעשייה וניהול והתנסה בעבודות מזדמנות של סטודנטים. אפילו היה שליח של פיצה.

כבר אז היה דלוק על ספורט אתגרי, או על כל מה שזז עם מנוע. אפילו התנסה באנגליה בקורס של מירוצי אופנועים. "זו דרך מאוד מסוימת לטיולים עם הרבה ריגוש", הוא מספר. "אבל אני לא מהמשוגעים שעושים כל מיני סלטות על הג'בלאות. בטח לא מהמוטרפים. אולי בזכות זה אני שורד כל כך הרבה שנים בעסק. בכל הנוגע לאופנועים אני בפסק זמן. לפני חודשיים גנבו לי את הצעצוע 'ימהה סופר טנרה 750', ואני נאלץ להסתפק בג'יפ 'פאג'רו' שלי, שמאפשר לי להתאוורר בשטח, ובעיסוקים נוספים. היום, למשל, הגב שלי תפוס כי אתמול נהניתי מאקשן על אופנוע ים".

מצנחי רחיפה?

"לא, זה לא. לפחות בינתיים נשמע לי קצת מטורף לקפוץ ממטוס".

איך תסכם את כל העיסוקים האלה?

"יש בהם סוג של התפרקות וגם אפשרות לבחון את עצמך כל הזמן. מבחינתי, הדברים האלה הם הדבר הכי מרגיע שיש".

בוודאי לעומת החדשות שהוא משדר ועורך. עד שהגיע אליהן, הכירו אותו באזורים שבהם שידר בכבלים. "שם היה הסטאז' שלי. לשמחתי, עדיין לא מזהים אותי יותר מדי. אני לא איזה כוכב טלנובלות שנערות קופצות עליו ברחוב, וטוב שכך. וחוץ מזה, אם זה היה תלוי בי, הייתי מעדיף שיזהו אותי עם דברים אחרים מאשר פיגועים".