לנד-רובר פרילנדר - הבן הסורר

ברגע הראשון הצטערנו. זה החל בשיחת טלפון שהודיעה לנו כי לנד-רובר מעניקה כעת שלוש שנות אחריות, והסתיים בכך שפתאום, באיחור של כמה חודשים, התייצב בחניית המערכת הפרילנדר, האח הקטן והחצוף במשפחת חיות השטח הבריטית. הבן שבעט במוסכמות היצרן, אלה שהניחו כי רכב שטח חייב שלדה נפרדת, מרכב אלומיניום, סרנים חיים ונעילות דיפרנציאלים. כי הרכב בן הזה הצהיר למעשה שרכב שטח לא חייב ממש להיות... רכב שטח.

אז למה הצטערנו בכל זאת? כי הפרילנדר שהתייצב לא היה רענן במיוחד, הרגיש עייף וחורק, הן בתחום הפלסטיקה והן מבחינת המרכב. בלימה לקראת רמזור ראשון הביאה עמה צלילת חרטום ונדנוד מרכב חסר ריסון, כאילו מדובר כאן בדיסקברי משומש וכבד מדור קודם, ולא רכב קל יחסית עם מתלים עצמאיים ומרכב אחוד.

אזנכון, תחושה כבדה ומסורבלת מאפשרת אמנם ליצור אשליה של כלי שטח אמיתי גדול וכבד, אבל האם זה מה שאנחנו מחפשים בג'יפון אופנתי? וברמזור הבא כבר הרגשנו שהבלמים אמנם עוצרים, אבל לא תמיד ברור שאכן יעשו זאת בזמן. התחושה הראשונית אם כך לא הייתה חיובית, ולפתע מצאנו עצמנו מתלבטים האם כדאי פשוט להסתובב, ולהחזיר את הרכב לבעליו החוקיים, יבואני לנד-רובר לישראל. בחרנו שלא לעשות זאת, וזו הייתה החלטה נבונה.

הגיל והתרגיל

למרות גילו המתקדם (הצגה רשמית ב-97') ועל אף מספר מקצי שיפורים קלים, הפרילנדר עדיין נראה רענן ומושך. לעומת מתחרים מבית טויוטה, הונדה וניסן, הוא בפירוש נראה גברי יותר, מסיבי יחסית, כיאה למורשת. אך אין גם ספק כי חלק מתשומת הלב לה הוא זוכה בארץ, נובעת מכך שחמש שנים לאחר הצגתו הוא עדיין די נדיר במקומותינו. לא רק שעלה באיחור ארצה, אלא עשה זאת בקצב איטי, בין היתר עקב מחסור מצער בתיבה אוטומטית. מאוחר יותר לא עזרו ליבואן בעיות האספקה של גרסת הדיזל החדשה, ותג-מחיר יקר בוודאי שלא סייע.

אגב, צריך לזכור שגרסת ה-V6 שנבחנת כאן הוצגה רק לקראת 2000, ושיווקה החל בסוף אותה שנה. הצגה מאוחרת זו מדגישה את השלומיאליות של לנד-רובר, שהעדיפה במקור להתעלם מדרישות השוק האמריקני - ואת זה לא עושה יצרן של רכב אופנתי שכזה.

ואם כבר בעניין ה-V6, הרי שגרסה זו פותחה במיוחד לפי דרישת ב.מ.וו, אשר זיהתה בכל זאת אפשרות מעניינת לרווח של ממש בשוק האמריקני, ולכן זו מצוידת רק בתיבה אוטומטית, כמו-גם בחרטום ארוך במעט לטובת חלל נוסף למנוע הגדול. אגב, יש לזכור שהפרילנדר החל את חייו כאשר לנד-רובר עוד הייתה עצמאית. משם המשיך את חייו תחת ב.מ.וו, וכעת פורד היא בעל הבית. ומה כל זה אומר? עד שהוחלט סופית "לשתול" בו את מנועי הדיזל של ב.מ.וו למשל, היה תחת פורד. ואם אתם חושבים שאת בעל הבית הקודם זה שכנע להזדרז באספקה, אתם טועים, או פשוט נאיבים.

מקורי במקום מודרני

אין ספק כי תא הנוסעים נראה כאן פחות איכותי ממתחרים יפניים, גם אם הוא מקורי למדי. הקווים הריבועיים והגסים תורמים אמנם לרושם שמדובר בכלי חסון, אמיתי, אבל הנדסת האנוש כאן כנראה נידונה מראש לכישלון מסוים. כך למשל מבלבל מיקום מתגי החלונות, כאשר זה שתראה ראשון שייך דווקא לחלון הדלת האחורית (רעיון יפה), ומנופי כיוון המושב מאד לא נוחים. ניתן גם לבזבז דקות יקרות בחיפוש אחר מנוף לפתיחת מכסה המנוע. האם מצא עצמו באזור ההגה כמו בכולם? לא ממש, כי הוא ממוקם בצד ימין של התא. אז מה אם בדרך לשווקים בהם נוהגים בימין עבר ההגה מקום? ואם חשבתם שברכב כה יקר צריך להיות גם כיוון גובה למושב, בקרת אקלים, מחשב דרך, מערכת שמע, מכסה מיכל דלק שנפתח חשמלית או תומכים הידראולים למכסה המנוע, אתם לא בראש אחד עם האנשים מסוליהול.

מצד שני יש מרחב מחיה נאה לנוסעים, וניתן להתרשם מתשומת הלב לאזור המטען, הכולל גם ארגז ננעל ברצפת התא. אפשרות קיפול מושבים מאחור, ונעילתם במצבם החדש, מרשימה. רק חבל שהמלאכה מעט מסורבלת.

הכוח והמסה

אולי תופתעו מעט, אבל את פרק הביקורת על יחידת הכוח הגדולה אנו בוחרים להתחיל בציון העובדה כי מהלך מצערת ארוך מדי, מחייב ישיבה קרובה מדי להגה. ולמה זה חשוב כל-כך? כי במרבית הזמן יש פשוט צורך בלחיצה מלאה. למרות העובדה ששוכן כאן מנוע V6, עם נפח של 2.5 ליטר ו-177 כ"ס, הרי שבניגוד לציפיות לא מדובר ביחידת כוח חזקה במיוחד, ודאי לא כאשר מדובר בכלי ששוקל טון וחצי. ולכך לא מסייעים יחסי העברה ארוכים מדי בתיבת ההילוכים. לכן, אפילו בהילוך רביעי קשה להגיע לקצב הסל"ד, וחציית קו ה-160 קמ"ש אינה עניין של מה בכך. וזה מפתיע, מפתיע מאד.

בכל מקרה, כדי לשמור על קצב טוב כדאי לעבור לאגף הטיפטרוניק בתיבה הדו-מצבית. כאן התפקוד מזכיר דווקא את האם הנוטשת מבית ב.מ.וו: הסטה הצידה משלבת מצב "ספורט", ואחרי כן עוברים לתפעול ידני, כאשר התיבה לוקחת פיקוד ומעלה הילוך עצמאית סמוך לקו האדום, או מורידה הילוך לפי דרישה וצורך.

אגב, לזכות המנוע נרשם צליל נעים בהחלט בסל"ד גבוה, אך לגנותו יאמר כי צריכת הדלק הממוצעת עשויה בהחלט להגדיל את סיכויי בעלי פרילנדר V6 במבצעי ההגרלה של התחנות - 6.3 ק"מ לליטר.

למרות הגלגול

למרות פתיחה מעלת חשדות, הרי שדווקא מבחינת התנהגות וניהוג אין מקום לתלונות אמיתיות. תנודות הגוף מודגשות אמנם, כולל זוויות גלגול, צלילת חרטום ותגובה ממש לא נחושה להגה. כך שאין להתפלא אם בתחילת הדרך תרגישו כי אתם מתניידים בכלי עצל ופלגמטי בפניות. יתכן ולכך אחראי מנוע כבד (יותר) בחרטום, יתכן והאשם נעוץ בכיול מתלים "אמריקני" בגרסה זו. אלא שלמרבה הפלא, ניתן בכל זאת לפתח קצב נאה בכבישים הררים.

למרות ההנעה הכפולה, הפרילנדר מרגיש דווקא כרכב בעל הנעה קדמית, עם תת-היגוי בולט שלא הופך פעולות תיקון מהירות לדרמה חסרת היגיון. אבל בכל זאת, הרבה יותר מהנה לנהוג אותו מהר בשבילים. כאן הוא באמת מרגיש חסון, נמרץ, ובעל יכולת גבוהה מיריביו היפניים. הוא אינו מתרסק על אבנים או בורות גדולים, אלא סופג אותם בנוחות ומעניק רושם שיוכל לעשות זמן רב. נראה שהוא מתקל טוב יותר גם מכשולים קשים בפניהם האחרים ירימו ידיים. מעניין לציין כי בכל מצב, נוחות הנסיעה מתגלה כטובה מאוד. היינו מוותרים עם זאת על בלמים נרפים המייצרים רעד טורדני תחת עומס מתמשך.

סיכום מפתיע

ולמרות כל הביקורת, בכל זאת גילינו כי עד תום תקופת המבחן, למדנו לחבב את הפרילנדר. בעיקר כי מדובר באחד מכלי הרכב הבודדים בהם ערכו עולה על סך מרכיביו. וחלק גדול מכך יש לזקוף לזכות האופי, הכריזמה אותה הוא משדר לסביבה ולבעליו.

נכון, הוא אינו מציע איכות גימור ושקט של הונדה CRV, לא חוסן פלסטי של טויוטה. אבל הוא פוגע בלב בגלל היותו מיוחד יותר. זאת לעומת שלל מכוניות בתחפושת שאינן מצליחות לייצר את האשליה הנדרשת. וחשוב לזכור כי למרות שהתאכזבנו בסעיף הביצועים, צריך לזכור כי לעומת יריביו בעלי ארבעה צילינדרים, הוא אינו צריך להתבייש.

כך שבסופו של דבר, נקודת התורפה הגדולה ביותר מגיעה דווקא מתחום הפיננסים. ואם תגידו שגרסת הבנזין למשל עולה "רק" 211,000 שקלים, כדאי לכם לקחת בחשבון כי מדובר בשנת הדגם 2001!!!

כך שאולי כדאי לשים לב דווקא לגרסת הדיזל שלא נבחנה כאן. זו עולה 224,500 שקלים, ולמרות שגם כאן מדובר בשנת הייצור 2002 בלבד, עדיין נראה לנו שהדיזל החסכוני יתאים יותר לארץ. אחרי הכל, ה-V6 פותח עבור השוק האמריקני… אנחנו ממתינים בכל מקרה לבחון אותה, בעיקר כאשר הדגם החדש משופר מעט לעומת זה בו נהגנו.