נזק ושמו קיצור שבוע העבודה ל-4 ימים

בתחילת שנות ה- 70 של המאה העשרים הביאו לארצנו חברות אמריקאיות את הרעיון של שבוע עבודה בן חמישה ימים. רעיון זה חלחל באיטיות ובהדרגה למקומות עבודה נוספים. שיאו של התהליך בהסכם הקיבוצי שנחתם בחודש אוגוסט 1988, בו נקבע כי המגזר העסקי יעבור לשבוע עבודה בן חמישה ימים.
להסכם זה הוצא צו הרחבה רק כעבור שנתיים וחצי נוספות. חרף זאת, עובדים רבים עדיין עובדים בשבוע עבודה בן שישה ימים. תהליך זה מלמד אותנו ששינוי המבנה של שבוע העבודה הוא עניין הדורש שיקול דעת מעמיק, התחשבות בצורכי המעסיקים, העובדים והציבור, והתקדמות מבוקרת ומדודה, המלווה בהפקת לקחים מכל צעד. כעת באים ח"כ לנגנטל ועמיתיו ומנסים ליצור שינוי דומה בהינף אצבע.

הצעה הטומנת בחובה נזק רב

במבט ראשון, ההצעה של ח"כ לנגנטל נראית נפלאה, הרי אין בה אלא אהבת הבורא ואהבת הבריות. זו הצעה כל-כך נפלאה, שאדם צריך לב של אבן כדי להתנגד לה. אם נוכל לעבור לסוף שבוע בן שלושה ימים (שישי, שבת וראשון), זה יהיה עוד יותר נפלא.
אם באותה הזדמנות תאושר גם הצעתו של ח"כ פרץ להעלות את שכר המינימום ל- 70% מהשכר הממוצע, והיינו כחולמים. מבט מעמיק יותר מגלה שבהצעה זו טמון נזק רב.
במסגרת היערכות של הארגון להסדר חדש של זמן העבודה, יש לבחון את השפעתו של ההסדר החדש על תחומים רבים:
*שעות הפעילות הכוללות של הארגון ואופי הפעילות בשעות אלה,
*פריון העבודה,
*עלות השכר,
*עלות היישום והתפעול של ההסדר החדש,
*היעדרויות מהעבודה,
*שעות הפנאי של העובד,
*התחייבויות וצרכים של העובד מחוץ לשעות העבודה.
היערכות לקויה להסדר חדש של זמן העבודה ניכרה במעברן של הגננות בגני הילדים לשבוע עבודה בן חמישה ימים. מעבר זה, עליו הוסכם בראשית שנת הלימודים תשנ"א, נעשה תוך התעלמות מהשפעתו על שעות הפעילות הכוללות של הגנים, ונתקל לפיכך בהתנגדות ההורים, שעתרו לבג"ץ. כתוצאה מכך שונה במהלך אותה שנה מבנה שבוע העבודה של הגננות לא פחות מחמש פעמים, תוך הטרדת ההורים והגננות.

ומה עם הפיריון והתשלומים המוגדלים

בחינתו של מעבר ליום עבודה בן תשע וחצי שעות (ועוד חמש שעות ביום שישי), לאור הקריטריונים שמניתי לעיל, מעלה מיד בעיות אחדות:
*הורים לילדים קטנים יתקשו מאוד להיפרד מהם לשעה נוספת מדי יום, וייאלצו לעבור לעבודה במשרה חלקית, תוך פגיעה בשכרם.
*אין ספק שהפריון בשעה האחרונה ביום העבודה המוארך ירד בהשוואה למצב הנוכחי.
*מפעלים שימשיכו לעבוד ביום ראשון, ואני מעריך שיהיו רבים כאלה, ייאלצו לשלם בעד עבודה ביום זה לפי תעריף שעה מוגדל. זהו גידול בעלות השכר שהמעסיקים יתקשו לעמוד בו.
*עובדים רבים יעדיפו להאריך את יום העבודה ביום שישי לשמונה שעות, כך שנסיעתם הביתה תיעשה בעצם יום השבת. אפילו מתוך ראיית מטרתו של ח"כ לנגנטל, נזקה של ההצעה גדול מתועלתה.
*עובדים אחרים, בפרט כאלה שמשך נסיעתם לעבודה עולה על שעה, יעדיפו שלא להגיע כלל לעבודה ביום שישי, וכך יהיה זה יום עבודה משובש.
כפתרון לחלק מהבעיות תוקנה ההצעה, ולפי ההצעה מתוקנת יוארך יום העבודה רק לתשע שעות, תוך קיצור שבוע העבודה ל- 41 שעות בלבד. האם ילווה צעד זה בקיצוץ של 5% בשכר? אם כן – איך יעמדו בקיצוץ בעלי השכר הנמוך, ואם לא – איך יעמדו בו המעסיקים? ייתכן שהפתרון טמון בנאמר במגילת אסתר "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" – הייתכן שסעיף נסתר בהצעת החוק כופה על ארצות הברית להשלים את החסר?

מעשה קל דעת של המחוקק

"הכל שפיט", זו אמירה המיוחסת לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. "הכל חקיק", חושבים, כנראה, חברי הכנסת שהחליטו על הפיכת יום ראשון ליום מנוחה נוסף. לא זו המציאות. חקיקת העבודה בישראל באה בעיקר לבסס נורמות קיימות, שהתפתחו בהדרגה ובזהירות במסגרת יחסי העבודה. שינוי כה קיצוני בתנאי העבודה באמצעות חקיקה הוא צעד חסר תקדים.
הגשמת ההצעה היא מעשה קל דעת, בוודאי בעיתוי הנוכחי. מדינת ישראל, בדומה ליתר העולם המערבי, עוברת תהליך איטי של קיצור שבוע העבודה. כאשר שבוע העבודה יתקצר, במסגרת תהליך וולונטרי שלו שותפים ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים, ל- 36 שעות, יהיה מקום לשקול שוב את הצעתו של ח"כ לנגנטל.
"זה בטח ייפול", אומר כל בר דעת שרואה את הצעת החוק של ח"כ לנגנטל. "זה בטח ייפול", אמר גם כל מי שראה את הצעתו של ח"כ הלפרט להגדלת קצבת הילדים מהילד החמישי ואילך – את הנזק שנגרם עקב אישור הצעה זו ספק אם נצליח לתקן בעשור הקרוב. לפיכך יש להתייחס בכובד ראש להצעתו של ח"כ לנגנטל, ולדאוג שתוסר בהקדם מסדר היום.

דוד שי הוא ראש מוקד פיתוח יישומים בחברת חילן-טק ומחבר הספר "ניהול השכר וחישובו" בהוצאת "סדן".