רק בישראל: החיילים יורים, החיילים גם ישלמו

הכלל המוכר לנו מהתיאטרון "אקדח המופיע במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית" מתאים לאחרונה לכנסת ישראל. הכנסת גם היא, במידה מסוימת, סוג של תיאטרון, ובאחרונה הופיע בה "אקדח" במערכה הראשונה.
דברים המופיעים להלן, אנסה להרים את תרומתי הצנועה לכך שאקדח זה לא יירה במערכה השלישית. כוונתי להצעתו ח"כ יעקב ליצמן, יו"ר ועדת הכספים, לפיה יוטל בשנתיים הקרובות "מלווה חומת מגן", שפירעונו ייעשה בארבעה תשלומים שנתיים החל בשנת 2013.

מלווה הוא סוג מעוות של מס

רקע היסטורי קצר: בתחילת הדיונים על תוכנית החירום הכלכלית שקל האוצר הטלת מלווה, אך בעקבות התנגדות רחבה, נסוג ממנו שר האוצר. ח"כ ליצמן החליט לא לוותר, והגיש הצעת חוק פרטית להטלת המלווה. זהו צעד חריג ביותר, שבו היוזמה להטלת מס (מלווה הוא סוג מעוות של מס) אינה יוצאת מהאוצר ומהממשלה, אלא מחברי הכנסת. במהלך השנים האחרונות למדנו להכיר את חברי הכנסת כאנשים נדיבים הפועלים רק כדי להיטיב עם העם. כל כך נדיבים, עד שנוצר הצורך לקשור במקצת את ידיהם ולהגביל את החקיקה הפרטית המיטיבה עם העם. איך קרה המהפך, שבו החליטו חברי הכנסת להטיל מלווה שהאוצר אינו חפץ בו? לכך עוד נגיע.

תהליכים מורכבים וחסרי תועלת

הטענה העיקרית כנגד מלווה מלחמה היא העומס הבירוקרטי הגדול והמיותר הכרוך בו. נושא זה הוא, לכאורה, מובן מאליו, אך כיוון שמדובר בסכנה ממשית – חוק שהליכי אישורו בכנסת כבר החלו - אומר מילים אחדות בעניין.
יש להיערך לגביית המלווה בכל הרמות העוסקות בכך: חשב השכר, לשכת השירות המספקת לו שירותי חישוב שכר, פקידי השומה ונציבות מס הכנסה. לאחר מכן יש להשקיע בגבייה השוטפת של המלווה במשך כל שנות קיומו, כולל העברת מידע מדויק על סכומי הגבייה ועל העובדים שמהם נוכה המלווה.
בסוף התהליך על בנק ישראל להנפיק אגרות חוב, ואלה יבלו במשך שנים אחדות במגירותיהם של האזרחים, עד לשלב שבו יש להתחיל ולטרוח על פירעונן. כל התהליכים הללו דורשים עמל רב, מועדים לטעויות, והגרוע מכל – אין בהם כל תועלת.

מה באמת מדאיג את ליצמן

ובאמת מה התועלת שבמלווה? מדוע רוצה אותו ח"כ ליצמן? צורכי עם ישראל מרובים, ולכן על האוצר למצוא מקורות הכנסה נוספים, או לקצץ בהוצאות הממשלה. הקיצוץ בהוצאות הממשלה הוא שמדאיג את ח"כ ליצמן, משום שאחד מיעדיו הוא קצבת הילדים הניתנת למשפחות מרובות ילדים.
מאז הפילו עלינו חברי הכנסת בעיה זו, לא נמצא הכוח להחזיר את הגלגל אחורנית, כך שקצבת הילדים תחזור לקדמותה, אף שאין ספק שזהו הפתרון ההגיוני היחיד. כל הפתרונות שבהן הלכה הכנסת עד כה אין בהם כבוד ונזקם גדול. המלווה המוצע הוא פתרון כושל נוסף, שנועד להחליף את העלאת המסים הנחוצה לשם קיום קצבת הילדים במתכונתה הנוכחית. המלווה לא בא להיטיב עם העם, הוא בא להיטיב עם חלק מהעם.

המסר לחיילים: יריתם? תשלמו!

גם אם נקבל את העמדה לפיה "מלווה חומת מגן" אכן נועד לממן את הוצאות הביטחון הגדולות, אין הוא הדרך הנכונה לעשות זאת. לא רק עקב הסרבול הביורוקרטי שתיארתי, אלא משום שיש בו פגם מוסרי בלתי נסבל, הקשור ישירות להוצאות ביטחון אלה.
מלווה חובה הוא כסף שהממשלה מוציאה עכשיו, על חשבון הכנסות שיהיו לה בשנים הבאות. המשמעות של צעד זה פשוטה ואכזרית: חיילי הצבא הסדיר, הנושאים היום בעיקר עול הלחימה בטרור, הם שישלמו, כעבור עשר שנים, את המסים שבאמצעותם ייפרע המלווה.
דוגמה קטנה תבהיר טיעון זה: לפנינו שני אנשים, האחד בן 60, העובד לפרנסתו, והשני בן 20, חייל בגולני. הטלת מס למימון המלחמה תשפיע על האזרח, שישלם יותר מס, אך לא תשפיע על החייל, שאין לו הכנסות חייבות במס. הטלת מלווה, לעומת זאת, תשפיע רק במעט על האזרח, שהרי כעבור עשר שנים יוחזרו לו כספי המלווה. במועד פירעון המלווה האזרח יהיה פנסיונר בן שבעים, ולכן ישלם מעט מס יחסית למס שהוא משלם היום, כלומר לא יתרום לפירעון המלווה, ואילו החייל של היום יהיה אזרח בן 30, וישלם את המס שישמש לפירעון המלווה.
הטלת מלווה היא, אם כן, העברת עיקר הנטל של מימון הוצאות המלחמה מהמבוגרים אל הצעירים. קשה למצוא שמץ של צדק בצעד זה, המעביר לחייל את המסר: "לפני שאתה לוחץ על ההדק - זכור: בעוד עשר שנים תשלם מס הכנסה למימון עלות הטיל, הפגז או הכדור שירית".

רוצים כסף? הטילו מס

התחלנו באקדח בתיאטרון ונסיים באקדח בקולנוע. בפרפרזה על המשפט הידוע מהמערבון "הטוב הרע והמכוער" When you have to shoot – shoot, don’t talk, אומר לחברי הכנסת: "אם נגזר עליכם לקחת על כספנו לטובת המדינה, הטילו מס – אל תשטו בנו באמצעות מלווה".

דוד שי הוא ראש מוקד פיתוח יישומים בחברת חילן-טק ומחבר הספר "ניהול השכר וחישובו" בהוצאת "סדן".