"החתונה היוונית שלי" בדרך למעלה

מסלול החיים אותו עוברים סרטים עצמאיים (כמו גם זרים) בארה"ב נראה בערך כך: הפצה למספר זעיר ביותר של בתי קולנוע בערים נבחרות, בדרך כלל ניו יורק ולוס אנג'לס ולפעמים שתי ערים נוספות בהם מצוי ריכוז גדול של קהל אנין ומתוחכם; אלו מביניהם שזוכים להצלחה באותם מקומות מופצים מדי שבוע לאולמות נוספים ברחבי המדינה, בהנחה שהצופים בערים הנ"ל ישמשו מעין "סוכנים" שייצרו את ה"באז" הנחוץ כל כך להצלחה הכלכלית. בשלב מסוים הסרט ממצה את הקהל שלו ויורד מהמסכים, לאחר שהוקרן בלא יותר מכמה מאות אולמות (בין השאר בשל המגבלות הידועות של שליטה על בתי קולנוע), והמקום הגבוה ביותר אליו הגיע ברשימת שוברי הקופות הוא איפשהו בסביבות ה-9-10.
אבל עכשיו מתברר שלא קיימת אכסיומה המחייבת סרט עצמאי להתקיים בשוליים מבלי לזכות בהכרת ההמונים ולמצות את מלוא הפוטנציאל הכלכלי שיש בו. "החתונה היוונית שלי", אותו סרט בורקס שמוקרן אצלנו כבר קרוב לחודשיים, התחיל לעשות קולות של הצלחה חסרת פרופורציות בשבועות האחרונים, כשהפך אורח של קבע בין עשרת הסרטים הפופולריים בארה"ב. מפיצי הסרט מרחיבים מדי שבוע את מעגל ההפצה שלו, ובכל פעם מחדש מגלים שעדיין יש קהל שמגלה אותו. "החתונה היוונית שלי" טיפסה במעלה הטבלה והגיעה לפני שבוע למקום הרביעי, הישג נדיר כשלעצמו, ובסוף השבוע האחרון קיפץ הסרט שני שלבים נוספים מעלה ונחת במקום השני, ממש לא הרחק מ"סיינס" שממשיך גם השבוע לשלוט.
כבר הזכרנו בפעם שעברה את התקציב הזעום של "חתונה", שעמד על 5 מיליון דולר. עם 14.6 מיליון דולר נוספים מארבעת ימי סוף השבוע הארוך (רק מ-1619 אולמות), שמרימים את הכנסות הסרט ל-82.3 מיליון, הדרך ל-100 מיליון נראית בטוחה מתמיד, מה שמזכיר את הדרך שעשה "נמר,דרקון" לעבר ההצלחה הקופתית. עכשיו מתחשק לשאול את החברים באולפנים הגדולים, מה יוצא לכם מהשקעה של 100-120 מיליון דולר, בסרט שפותח בגדול אך נמוג תוך שלושה-ארבעה שבועות? לא הרבה יותר מהרווח הנקי שהניבה החתונה לחברת IFC המפיקה, שבהשקעה אפסית, התמדה ראויה לציון (הסרט פתח לפני 20 שבועות!) והתוויה נבונה של מהלכי השיווק, שברה את הכללים והפכה את הרשימה על פיה.
בכתבה שפורסמה בסוף השבוע ב"E! Online", נעשה ניסיון להסביר את סוד ההצלחה של "החתונה". מומחים בתעשייה סבורים כי השוק עובר כרגע סוג של שינוי מגמה: הקהל מאס בגודש סרטי הקיץ הטראשיים ומחפש משהו שונה, אינטימי יותר, עם ניחוח אתני-ים תיכוני. וכמה לא צפוי: ניאה ורדאלוס, שכתבה את המחזה עליו מבוסס הסרט (והיא גם הכוכבת הראשית שלו) כבר קיבלה הצעות מכמה רשתות טלוויזיה להפוך את הסרט לסיטקום, והיא אף שוקלת לכתוב תסריט לסרט המשך שיתרחש ביוון, כפי שצוטטה בסוכנות AP.

אוסטין פאוורס עבר את ה-200

בכלל, זה היה סופשבוע מצוין לסרטי אינדי. ההימנעות של האולפנים הגדולים מלשבץ בתקופה זו של השנה (ובמיוחד בוויקנד החולף, בו מצוין ה"לייבור דיי") תוצרת מעניינת ובכלל, גרמה לסרטים אלו להתבלט. וכך, בשעה שמתיו פרי הוא השריד היחיד ברשימה (ב"Serving Sara") מתוך השלושה שנכנסו אליה לפני שבוע, הקולגה מ"חברים" ג'ניפר אניסטון נצמדת אליו ונוחתת במקום תשיעי עם "The Good Girl" וכבונוס גורפת פידבקים מרנינים מהביקורת. הקומדיה השחורה בבימויו של מיגל ארטטה, מביאה את סיפורה של אשה נשואה (אניסטון) שחייה מקבלים תפנית כשהיא מנהלת רומן עם בחור צעיר והיא נקרעת בין החיים המשעממים עם בעלה להרפתקה המסעירה החדשה.
סרט עצמאי שלישי ברשימה הוא "One Hour Photo", שיופץ כאן החל מה-31 באוקטובר תחת השם "לחיות בתמונות".
הסרט היחיד ששוגר למסכים מכיוון האולפנים הגדולים הוא "fear dot com" של "וורנר", שנכנס למקום החמישי עם 7.1 מיליון דולר. מותחן האימה שביים וויליאם מלון ("House on Haunted Hill") עוסק בחקירה המתנהלת סביב שורה של מעשי רצח שהמשותף להם הוא שכל קורבנותיהם הם משתמשי אתר האינטרנט Fear.com.
"סיינס", כאמור, עדיין בטופ, בפעם השלישית (והשנייה ברציפות). בסוף השבוע החמישי שלו אגר סרטו של שאמאלאן עוד 16.5 מיליון דולר מארבעת ימי החג והגיע כבר ל-195 מיליון. עכשיו זה רשמי: זהו הסרט המצליח ביותר ברשימת גיבסון, לאחר שגבר על "מה נשים רוצות" שהכניס בשנת 2000 182.2 מיליון דולר. ואנקדוטה נוספת מהוויקנד ממש לפני פיזור: "גולדממבר" קיפץ בקלילות מעל משוכת ה-200 מיליון, ונראה שבכל זאת יעבור את הכנסות "המרגל שתקע אותי". כמה זמן יעבור עד שנשמע על "אוסטין פאוורס 4"?
שני סרטים נוספים יעשו דרכם למסכים ביום שישי וככל הנראה ייאספו אל אחיהם בבית הקברות המתפקע לסרטי סוף עונה שאין להם דורש: "City by the Sea" עם רוברט דה נירו ופרנסיס מקדורמנד, והמותחן "Swimfan".