ביקורת: ענוג הוא הלילה ומתוק עד בחילה

טקסי ההשכבה של הורים שאני מכירה מתחלקים באופן גס לשניים. אסכולה אחת דוגלת בכוחו של הסיפור להרדים עולל, ושנייה נשבעת דווקא בשירים. חריזה, מקצבים, חזרות מתודיות וספירת עצמים נרדמים אפשר למצוא בהמון ספרים. הטוב ביותר בעיני לעוללים בני שלוש עד חמש הוא "לילה טוב ירח" שבו מברכים את כל העצמים המוכרים לילד לפני השינה. כאמור, יש המונים, והנה עוד אחד, ומרוב התנחמדות הוא ממש לא נחמד, חוץ מהאיורים של אבנר כץ. אם הספר מיועד באמת ל"כל אלה שלא שכחו את הילד הער בתוכם", ככתוב בהקדמה, אז אפשר גם להיזכר שילדים מגיבים לעיתים בקימוט מצח כשנותנים להם לבלוע משהו שהם לא יכולים לעכל לפני השינה, אם בכלל. הנה למשל:

"דובים ישנים כל החורף

עם הנץ האביב

קרן חום ראשונה

הם פוקחים עיניהם

מנערים פרוותם

מקיצים משנתם

אומרים בשפתם הדובית בוקר טוב,

כמה טוב לחזור אליך עולם.

ורק אני פוחד לעצום את עיני

אולי לא ארגיש קרן חום ראשונה

וכשיעלה הבוקר החיוור

אולי לא יגע בי הנס הבוער

אולי לא אתעורר".

אז ככה: בצד השיר הזה יש איור חמוד, שחור לבן, של אמא או אבא דוב עם דובי צעצוע, ועם זאת, אני מאד לא ממליצה לקרוא את השיר שבצד האיור גם אם הפעוט מבקש, מפני שאין כל הצדקה לשלוח ילדון לישון עם חרוזים שמשמשים תיבת תהודה ענקית לפחדים שילדים לא מסוגלים להמציא להם מלים מחורזות.

תחביר עקום והיי טק לטף

במקומות אחרים המחברת לוחצת על דוושת החריזה כך, שהתחביר מתעקם לגמרי: "את השמיים מחדש הייתי רוצה לסדר/להזיז לדרום את כוכב הצפון/על שתיים שלוש גלקסיות לותר". וכיוון שהירח בודד, בשיר אחר מתחייב הילד הדובר לעשות כך: "בשמו אפרסם מודעת שידוכים/רוצה לראות מעלי עוד כמה ירחים". אם אתם מכירים פעוטות שזקוקים לחרוזים לפני השינה וגם מדברים כך, אנא כתבו למערכת כדי שנוכל לזהות את השדכנים הזערוריים בעודם באיבם. ולביל גייטסים בני חמש עד שבע נועדו, אולי, שלל האזכורים לגלקסיות, ניוטרונים ואלקטרונים, מצבה של השמש בחצי הכדור השני ("אמא, מי את הכדור מסובב?/ אנחנו, משחק או תוכנה של מחשב?") או איכויות השינה של חייזרים המחוברות למושגים מעולמו של סטיבן הוקינג: ("ואיך אתה ישן, חייזר?/בתוך מפץ גדול/ או בחור שחור נסתר?") והשיא הוא ב"שיר ערש למחשב" : על מה חושב המחשב/אולי הוא מתאכזב/כשאני אותו מכבה/האם הוא חש כאב?" ולמה השאלה לא נכונה באותה מידה לגבי מקרר, או טלויזיה, לא הצלחתי להבין.

מיהו הפעוט שגם זקוק לשירי ערש מנחמים וגם יבין את "אז על מה חושב המחשב?/מי אותו ידובב? אני הסיבה או אולי המסובב?", והיכן מוצאים ילדים כאלה? אולי "בכל העולם", כשמו של השיר האחרון, שמנסה ללמד אותנו איך אומרים לילה טוב בכל מיני שפות. בפורטוגזית, גרמנית ורומנית מצאתי טעויות. אבל זה כבר באמת לא חשוב, לצד החריזה המאולצת, השירים התמוהים וקהל הנענים ההיפותטי שלהם, שבעיני תמוה מכל אלה. לדלג, למרות האיורים המצויינים.