סורקים באפלה: יש פיקסל ויש פיקסל

כאשר מדברים על אבחנה בסורק, המשמעות של פיקסל (או נקודה ב-dpi), היא יחידת שטח בסיסית לדגימה על ידי אלמנט CCD יחיד וערכי הצבע שלה מתורגמים למספר בין 24 עד 48 סיביות. בסורק 1200x1200, למשל, גודל יחידת השטח הוא בערך21x21 מיקרון, כאשר סורקים באבחנה מרבית. אם דגמנו ב-24 סיביות, כל אחד מערכי RGB ירשם בבייט אחד (256 רמות בין אפס ל-100%), שהם שלושה בייטים לפיקסל ומעט יותר מ-4 מגהבייט לאינטש רבוע. בדגימת 48 סיביות כל פיקסל יוצר שני בייטים לכל צבע (כ-65 אלף רמות עוצמה) וכל אינטש מרובע יותר מ-8 מגהבייט.
הדפסה באבחנת 1200dpi אומרת שראש ההזרקה יכול להתיז טיפת דיו אחת (או יותר בדגמים מסוימים), על כל משבצת שגודלה 21x21 מיקרון. אם אין שליטה בגודל הטיפה, אזי מספיקה סיבית אחת (לכל צבע), על מנת להגדיר את הפיקסל הזה - במקום הבייט שקיבלנו (לכל צבע), בזמן הסריקה. כדי לקבל את סולם העוצמות בין אפס ל-255 עלינו לחבר 256 משבצות סמוכות ל"סופר-פיקסל" ולמלא את חלקן בטיפות בהתאם לערך הרשום של כל צבע יסוד. למשל, 60 טיפות מגנטה, 20 טיפות ציאן, 10 טיפות צהוב ו-5 טיפות שחור. טכנולוגיות הדפסה שכן נותנות שליטה בגודל הטיפה, או מאפשרות להתיז יותר מטיפה אחת לכל משבצת, נזקקות ליותר מסיבית אחת לכל נקודה אך הן מאפשרות במקביל להקטין את מספר המשבצות ב"סופר-פיקסל". למשל, אם הטכנולוגיה מאפשרת 4 רמות של מילוי דיו בכל משבצת, אפשר להסתפק ב-64 משבצות ולקבל אפקט של 256 משבצות (שימו לב שמספר בסיביות לא השתנה, 8=2+6). הטכניקה הזו, של שליטה בצבע על ידי איחוד מספר אלמנטים של אבחנה ל"סופר-פיקסל" אחד, נקראת "חצאי טונים".
כמות המידע הדרושה לצביעת "סופר-פיקסל" נקבעת על ידי מספר המשבצות ומספר הטיפות בכל משבצת. האבחנה של קובץ שנשלח להדפסה נמדדת בסופר-פיקסלים, ולכן היא נמצאת ביחס הפוך למספר המשבצות בכל אחד. במדפסות הפוטוגרפיות של HP, למשל, "סופר-פיקסל" בנוי מ-16 משבצות (4x4), שכל אחת מהן יכולה לקבל 16 דרגות כהות על ידי שילובים שונים של צבעים מלאים וצבעים מדוללים וביחד 256 אפשרויות לכל צבע יסוד. מכאן שכדי להגדיר את ההדפסה הצבעונית יש צורך בבייט אחד לכל צבע יסוד לכל "סופר-פיקסל". למרות שהאבחנה הנומינלית היא 1,200x1,200, צפיפות הסופר-פיקסלים היא רק 300x300 לאינטש, אך די בכך כדי ליצור רציפות חלקה של התמונה המודפסת ולמנוע פיקסליזציה. המגזין שלפניכם מודפס באופסט, גם כן ב"חצאי טונים", והסופר-פיקסלים שלו (נקודות רשת, בשפת האופסט), מסודרים בצפיפות של 175 לאינטש בלבד. כאשר מעצבות המגזין מגדירות את האבחנה בקובץ שיוצא להדפסה, שני המספרים השונים חייבים להיות מוגדרים: Resolution = 2400dpi ו- Screen = 175lpi. בהדפסה "שולחנית" לא מבקשים מהמשתמש להבין את הניואנסים האלה והתוכנה הצרובה במדפסת מסתירה את הסיבוכיות של "חצאי טונים". אבל הבסיס הטכני הוא זהה: אבחנת המדפסת צריכה להיות גבוהה פי כמה וכמה מאבחנת הקובץ הנשלח להדפסה, משום שכל פיקסל בקובץ מגדיר למעשה "סופר-פיקסל" במדפסת.

כתבה זו היא כתבה רביעית בסדרה הסוקרת את שוק הסורקים בישראל.