במו ידיו

לקראת צילומי הסרט "הפסנתרן" בחן הבמאי היהודי-פולני רומן פולנסקי 400 שחקנים לתפקיד הראשי. כשכבר כמעט נואש ממציאת האיש הראוי, היפנו אנשי הליהוק את תשומת ליבו לשחקן האמריקאי אדריאן ברודי והביאו לו שלושה סרטים בהשתתפותו. אחרי שפולנסקי חזה בסרטיו, הוא ידע מייד שברודי הוא הפסנתרן, גם אם מראהו שונה לחלוטין מזה של ולדיסלב שפילמן, שעל זכרונותיו מבוסס הסרט. וכך זכה ברודי בתפקיד חייו. כשקיבל את הטלפון מהבמאי הנערץ עליו, התרגש מאוד. השניים נפגשו כמה פעמים להיכרות הדדית. ולמרות שהתפקיד התובעני הזה דרש מברודי לא מעט מאמצים פיזיים ונפשיים (פרטים בהמשך), זה השתלם לו.

"הפסנתרן", שמגיע היום לבתי הקולנוע, עוסק בסיפור הישרדותו המופלא והמרגש של הפסנתרן היהודי המצטיין שפילמן, שניגן ברדיו הפולני עד הכיבוש הגרמני. בעוד משפחתו נשלחה למחנות הריכוז, הצליח שפילמן להינצל ברגע האחרון מהמשלוח לטרבלינקה. הוא הסתתר בגטו ורשה הנטוש ובדירות מיסתור. באחד הימים גילה אותו קצין גרמני, אבל לא הסגיר אותו ואף סייע לו לשרוד את שלהי המלחמה. אחרי המלחמה שב שפילמן לעבודתו ברדיו, הפך למנהל מוסיקלי ולמלחין, ונתן קונצרטים באירופה ובארה"ב.

בפסטיבל קאן האחרון זכה "הפסנתרן" בפרס "דקל הזהב". ברודי, כוכב הסרט, הביא את הוריו להקרנה החגיגית של הסרט. "זו היתה עבורם מתנת יום הולדת", סיפר לי בפגישתנו במסעדה במרומי מלון "קרלטון" המפואר. "היה לי חשוב לחלוק את הרגע הזה עם האנשים היקרים לי, והם מאוד התרגשו מהסרט. אבי יהודי ואמי קתולית, כך שאני נהנה מהיתרונות של שתי המורשות". ברודי, 27, גבוה ומצודד, במעיל ג'ינס וחולצה לבנה, ניחן בעיניים ירוקות עצובות, אף נשרי מרשים ושערו השחור משוך לאחור. הוא רציני, מדבר לאט ובשקט, חושב ומהסס, בוחר מילותיו בקפידה.

פולנסקי אמר לך למה הוא בחר דווקא בך ל"הפסנתרן"?

"רומן מצא באישיותי וביכולות המשחק שלי אלמנטים שהתאימו לצרכים ולחזון שלו. לא הדמיון הפיזי היה המפתח, אלא הקשר הנפשי".

איך שינתה חוויית הצילומים את גישתך ליהדות?

"היא עזרה לי להבין את הכוח והעוצמה של העם היהודי ואת הרדיפות שהם נאלצו לסבול במשך כל כך הרבה שנים, ועדיין מתמודדים איתן עד היום. העובדה שהזדהיתי עם אדם אחד שנאבק לשרוד בשואה, עזרה לי להבין יותר את עוצמת המאבק של העם היהודי. אי אפשר להבין את השואה עד שלא חווים אותה. זה מדהים כמה אנשים יכולים להיות ברוטליים ומפלצתיים ולענות אחרים. לכן המסר של 'הפסנתרן' מאוד חשוב, וחשוב שאנשים יראו אותו, במיוחד כיום".

יש לך קרובי משפחה שנספו בשואה או שרדו אותה?

"לא. אבות אבותי חיו אומנם בפולין, אבל היגרו לארה"ב".

מה היה הדבר הכי קשה עבורך בצילומים ובהתמודדות עם החומרים?

"ראשית, עלי לציין שמעולם לא הזדהיתי כל כך עם דמות שגילמתי. ממש חייתי את הדמות של הפסנתרן, וההזדהות הזאת היתה חיונית לתפקיד. הייתי צריך להשיל הרבה קילוגרמים, מאחר שמדובר באדם שחווה רעב במלחמה, וזה היה קשה... לפני הדיאטה הייתי בכושר נהדר והיה לי גוף שרירי, ובדיאטה איבדתי יחד עם הקילוגרמים גם את כל השרירים. ממש הרעבתי את עצמי, לא אכלתי שום דבר חוץ ממינימום חלבונים וקצת ירקות מאודים, פעם ביום. במשך חודשיים נמנעתי מפחמימות וסוכרים. בעזרת ההרעבה הזאת הצלחתי להבין טוב יותר את הריקנות, הסבל, הרעב והבדידות ששפילמן חווה, ואת עוצמת העינויים הפסיכולוגיים שהיהודים עברו במחנות. ממש חשתי את השינוי שאישיותי עברה וגם הרצונות שלי השתנו, לא היתה לי אנרגיה וחשבתי רק על אוכל. עכשיו אני הרבה יותר מזדהה ומבין אנשים שסובלים מרעב".

ברודי מגלה שהנגינה היתה לו עוד יותר קשה מהדיאטה הרצחנית. "לעשות את שני הדברים הללו במקביל, היה במיוחד קשה. לימוד נגינה בפסנתר עזר לי להתחבר נפשית לדמות. לא הייתי יכול לעשות את התפקיד בלי זה. לא סתם למדתי, ממש נכנסתי לתוך המוסיקה. ניגנתי ברגישות מסוימת שמאפשרת לך להיות בטאץ' עם זה. זה שינה אותי. אין לי סבלנות להתאמן בעצמי, והמורים עזרו לי מאוד והיו סבלנים. אני עצמי יוצר מוסיקה ומנגן בהרבה כלים, אני תזמורת של איש אחד ויוצר היפ-הופ אפל ואגרסיבי. אחרי צילומי הסרט, שבו ניגנתי שופן, המוסיקה שלי הפכה להרבה יותר מלודית".

אתה מייחס את הישרדותו והצלתו של שפילמן לגורל, ליד אלוהים?

"חלק ניכר מהישרדותו היה הודות לכוח ולעוצמה שלו. היה לו יצר הישרדות מדהים. גם לרומן פולנסקי, שהוא עצמו ניצול שואה, יש כנראה חוש הישרדות מפותח כזה. היה לשפילמן גם מזל. לאלוהים אין שום קשר לכך".

פולנסקי שיתף אותך בזכרונות השואה שלו?

"כן, הוא סיפר לי לא מעט דברים שקרו לו, ואלה עזרו לי מאוד בתפקיד. אבל לא אוכל לשתף אותך בהם, כי זו היתה שיחה פרטית. בכל מקרה, השנה בה עבדתי עם רומן היתה המאושרת בחיי. בתקופה בה צילמנו את שפילמן מסתתר לא היו שחקנים אחרים בסביבה. ביליתי רק עם רומן וכמה אנשי צוות, וזו היתה חוויה רגשית. למדתי מרומן המון דברים וגם משמעת. הוא שופע סיפורים ובדיחות, ויש לו חוש הומור יבש ומעוות. צחקנו הרבה, וזה עזר להתמודד עם הזוועות. אני אסיר תודה לרומן, שבחר בי לגלם תפקיד כזה בסרטו האישי ביותר".

הסרט צולם בברלין ובוורשה. זה היה טעון מבחינתכם?

"בוורשה ובברלין זכרונות המלחמה היו מוחשיים לי. בצילומים גיליתי למשל שמזרח ברלין הפכה למקום נפלא, עם הרבה אנשים צעירים מעניינים וידידותיים. והמסר בסרט אומר שלמרות מעשי הנאצים, תוצאות השואה ומעורבות האומה הגרמנית בה היו גם אזרחים גרמנים שסייעו לאחרים והצילו אותם".

ברודי גדל בניו יורק. אביו מורה ואמו צלמת הונגרייה מוערכת ועטורת פרסים, שנהגה להנציח את בנה ועודדה אותו לצלם וללמוד משחק ("למזלי, כי זה עזר לי להתמקד, נתן לי כיוון ומנע ממני להסתבך בצרות. לחברי בשכונה לא היה במה להתמקד והם גמרו בתור אנשים אבודים"). וכך החל ברודי לשחק בגיל צעיר ואף גילם את הבן החורג של מרי טיילור מור בסידרה בכיכובה. בראשית שנות ה-90 החל להפגין נוכחות בקולנוע. ברודי הספיק כבר לעבוד עם בכירי הבמאים: סטיבן סודרברג ("מלך הגבעה"), טרנס מאליק ("הקו האדום"), ספייק לי ("הקיץ של סאם") וקן לואץ' ("לחם ושושנים"). "אני רוצה לעשות סרטים שיגרמו לי לחשוב על הבעיות והקשיים שלי ושל אחרים", הוא מצהיר. "תפקידים תובעניים, מורכבים, עמוקים ומאתגרים. לקחת סיכונים. לא מעניין אותי לעשות להיטי קופה מטופשים". ברודי רוצה לכתוב ולביים בעצמו בעתיד. הוא היה שמח לגלם גם דמויות קומיות ורומנטיות. "אני יכול להיות גם מצחיק", הוא אומר, אבל מה לעשות שהבמאים רואים את חזותו המיוסרת והרצינית וישר מעניקים לו תפקידים אפלים וכואבים.

הוא חי על קו ניו יורק-לוס אנג'לס. "אני אוהב את ניו יורק, היא הבית עבורי, אבל כרגע אני מבלה יותר בלוס אנג'לס. לאחרונה הופעתי בעיבוד אמריקאי לסידרה הבריטית 'הבלש המזמר', שם אני מגלם את אחת הדמויות בחלומות של הבלש המיוסר והסובל. זו חוויה משחררת לשחקן להיות דמות בחלום, כי לא מדובר בדמות קיימת ואתה לא צריך לדאוג להיסטוריה ולביוגרפיה שלה. וכך אתה יכול לשחק בצורה מוגזמת, להשתעשע ולעשות שואו אוף. זה היה פאן גדול".