רנו אספאס - עידן החלל

הנה אני קפטן בספינת חלל מפוארת, בה מושב הטייס ממוקם על מעין "מרפסת שקופה" גדולה. בינינו, אפילו ב"מסע בין כוכבים 5" לא צוידה ספינת החלל במרפסת שיזוף. כאן, זו בדיוק התחושה, בעיקר כאשר מעליך אחד מגגות הזכוכית הגדולים בעולם הרכב, ואילו מלפנים משתרעים חלונות פנורמיים - שלבטח לא יתאימו לתנועה ביהודה ושומרון. ואם ימאס לי בשלב כלשהו להרגיש כאילו אני מוצג בחלון ראווה, וילונות רכים ידאגו להסתיר אותי מעיני עוברים ושבים.

ואז אוכל לבדוק היטב את יריעות הפלסטיק בשני גוונים, אלה המשתרעות הרחק לפנים בקימור מתמשך ומרגיע. כזה שאינו מופרע על-ידי מתגים, פתחים, או מחוונים, עם מראה נקי ומרשים. העובדה שהמחוונים דיגיטליים ומרוכזים במפלס נפרד, מסייעת אף היא לתחושת המסע לפנים בזמן.

מה לעשות, וישיבה ממושכת בפקק פריזאי מעלה בי הרהורים על עולמות רחוקים. באותו זמן, היא גם ממחישה לי איזה פער צברה רנו על המתחרים מאירופה. כי באספאס החדש, אתה לעולם לא מרגיש כמו הנהג המשפחתי, זה שמסיע את הילדים לחוג או את המצרכים הביתה.

פרק שני

זוכרים שהציעו לנו לנהוג ראשונים במגאן החדשה? ובכן, לאחר שהחזרנו את הרכב המסקרן ללא בעיות, נאותו אנשי רנו החביבים לאפשר לנו גם סיבוב בכורה בכוכב השני שלהם בתערוכה - האספאס. והוא אכן כוכב לכל דבר ועניין, למרות שמוביל הנוסעים הראשון באירופה חוגג כבר דור רביעי, ופלטפורמה שלישית. זאת, בעוד המתחרים נמצאים עדיין בניסיון ראשון או שני. וטבלת המכירות באירופה אינה משקרת.

ניתן לטעות קלות, ולהניח כי השינוי לעומת הדגם הקודם אינו דרמטי. הרעיון הבסיסי הרי דומה, ואפילו המראה מזכיר במשהו את הדגם היוצא. אבל המציאות שונה. האספאס הנוכחי מסמן שינוי גדול מאד בתולדות נושאי הנוסעים של רנו. גדול מכפי שניתן לגלות בתחילה.

עד עתה, בנתה רנו את האספאס במפעל של מאטרה, זו שהגתה את הרעיון. כעת מייצרת אותו רנו על פס הייצור של הלגונה והוול-סאטיס. באותה הזדמנות, נוטשת רנו את מבנה החומרים המרוכבים לטובת פח שגרתי יותר, כמעט. מבחינת האספאס, אם להביא בחשבון גם את ההתייחסות של הצרפתים לרכב, זה אומר קידום למעמד של ספינת דגל, יחד עם האוונטיים והוול-סאטיס. באותה נשימה, המשמעות היא גם רווחיות משופרת וצפי מכירות גבוה מבעבר - רנו מתכננת למכור 450,000 יחידות עד 2009, יותר ממחצית הכלים שיוצרו ב-18 שנות האספאס עד היום.

הלם תרבותי

אז הבנתם ודאי שכניסה לאספאס החדש מהווה הלם תרבותי. שילוב האווריריות עם עיצוב "שיקי" נעים לעין, יחד עם הנדסת אנוש יוצאת דופן, דורשים תמיד שלב הסתגלות מסוים. מתגי מערכת האוורור למשל מצויים על דופן הדלתות, מערכת השמע מוסתרת בתוך אחד התאים הגדולים שלפנים, אבל נשלטת מהגה ובעלת תצוגה עילית. בלם היד הפך למתג חשמלי משמאל להגה, ואילו המחוונים הדיגיטליים מצויים הרחק מלפנים, בתוך לוע קטן ומחייך. אם לא די בכך, הרי שעם מגוון תאי האכסון האלגנטיים בקונסולה הקדמית, קשה יהיה לזכור איפה הונח הארנק.

אולם בכל זאת, לא הכל ורוד. דקה וחצי לאחר נסיעה ראשונה במגאן החדשה, קשה להתלהב מכל פרטי הנדסת האנוש. כמו למשל מיקום מתגי נעילה ואיתות אזהרה על התקרה, או מנוף קיפול משענת מושב לא מדויק, מתחת למסעד היד. או העובדה שתנוחת הנהיגה הגבוהה גובה מחיר בהסתרה חלקית של קצה לוח המחוונים.

יש עוד. הנוסע מלפנים עלול להתאכזב על כי אין לו שליטה על הפעלת המזגן ועצמת הרוח. בנוסף, לא נעים לגלות שאיכות הפלסטיקה אינה ברמה הגבוהה של המגאן. פיסול החומר והמרקם נאים אמנם, אך מגעם נוקשה לטעמי.

מנועים

וכמו במקרה של המגאן, לא מדובר כאן בנסיעת מבחן לכל דבר ועניין. יותר סיבוב קצר וממש לא ממצה בפרברי פאריז, לטובת התרשמות ראשונית. אז על ה"כרטיס החכם" הראשון שקיבלתי כתוב טורבו, אבל למרות שהרכב מצויד גם בתיבה עם שישה הילוכים ידניים, מסתבר שלא מדובר במנוע ספורטיבי במיוחד. בוודאי לא כאשר הוא רתום לכרכרה כבדה למדי כמו האספאס.

שם המשחק, וזה ברור מנתוני מנוע ה-2.0 ליטר טורבו - 165 כ"ס, 19.5 קג"מ ב-2000 סל"ד - הוא זמינות כוח. זה מזכיר את מה שעשתה פולקסווגן עם מנוע ה-1.8 ליטר בנזין שלה, אלא שלפחות מהיכרותי הקצרה, נראה שהתוצאה מעט פחות טובה. כוח אמנם לא חסר, אבל תגובות המנוע הצעיר, לפחות במהירויות נמוכות, כהות למדי.

לעתים נראה שניתן למדוד עם לוח שנה את הזמן שעובר מלחיצה ועד תגובה. חלק מכך נובע גם מהשהיית טורבו מורגשת מדי ולא מעודנת, בעיקר לא עבור מנוע הגדשה בלחץ נמוך. בנוסף, צניחת סיבובי מנוע איטית, מפריעה לשילוב הילוכים חלק ונטול זעזועים.

גם המנוע השני שאני בוחן משודך למגדש. אלא שכאן מדובר במנוע 3.0 ליטר גדול בהרבה, כזה המסודר בתצורת V, עם שישה צילינדרים מוזני סולר. מדובר כאן במנוע המסילה המשותפת של איסוזו, המייצר הספק מרבי של 180 כ"ס, ומשודך לתיבה אוטומטית בעלת חמישה הילוכים ואפשרות לתפעול ידני.

כצפוי ממנוע דיזל, גם כאן התגובות אינן חדות, אם כי נכונות המנוע למשוך בכל הילוך ובכל סל"ד מרשימה אותי מאד. חבל רק שצליל הדיזל נשמע יותר מדי בתא הנוסעים המהודר - לא מתאים. התיבה, כרגיל ברנו, מניחה מהר מדי כי הצליחה ללמוד את העדפותיך, ונוטלת פיקוד במצבים קיצוניים בתפקוד הידני שלא לצורך.

ועוד קצת

וחוץ מזה? המעבר מקומפקטית מודרנית כמו המגאן לרכב גדול וכבר דוגמת האספאס, מקשה עלי שלא להתייחס אליו כברייה מגושמת מדי. לא רק בגלל מושב נהג מורם מעם ומידות נדיבות מאד, אלא גם בגלל היגוי מעט מנותק, ותגובות פחות נחושות.

גם את תנודות הגוף הייתי מעדיף לרסן מעט, ומערכת הבלימה יכולה הייתה לזכות ביותר רגש. עם זאת, נראה כי צמיגים נדיבים במידה 225/55 על חישוקי "17, מאפשרים לו להתמודד ללא בעיה עם כוח המנועים, ולהעניק אחיזה טובה בכביש. מאידך, למרות מידות הגומי הנאות, נראה כי נוחות הנסיעה בכבישים פחות ממושלמים טובה למדי. ועבורנו אלה חדשות טובות באמת.

אריסטוקרטיה

סיבוב קצר ולא מחייב מגלה כי האספאס (עדיין) עושה את העבודה באופן מוצלח, כנראה טוב מכל מתחרה אחר. יחד עם זאת, הוא מצליח להעניק לנוסעים חוויה ייחודית ונעימה, עם טונות של סגנון וסטייל. האמת, לצדו נראים מרבית המתחרים - גם היקרים שבהם - כאילו יועדו לשכבות מצוקה חסרות ממון ותרבות מוטורית. אתם מכירים הרבה מכוניות שניתן לומר זאת עליהן ביחס למתחרות בקטגוריה?