הזמר עופר לוי חוזר להופיע

3,000 הבליינים, שנהרו ל'האנגר 11' בתל אביב כדי לצפות באייל גולן, קובי פרץ וליאור נרקיס, קיבלו את הקינוח, עופר לוי, בצרחות של געגוע, זמן רב חלף מאז זכו לשמוע אותו מסלסל על הבמה, ועכשיו, בבגדי המלך החדשים, שמתחת להם מבצבצת הציצית, הם שוב מרעיפים עליו אהבה. אלפי צעירים ומבוגרים, חשופי פופיק, מנוקבי גבה, ללא כיסוי ראש או כיפה, סופגים כל צליל שמנפיק לכם 'המלך' והוא, נטול משקפי ראייה ("כדי לא לראות את הבחורות עם הבגדים החשופים"), משחיל להם דברי תורה ומאוורר מילים ("פעם שרתי לאישה, היום אני שר לקב"ה").
בגיל 38, עם זקן עבות, כיפה שחורה וחליפה, כוחו של עופר לוי לא נפגם. למרות זכרונו הקצר ואופיו הבוגדני של הקהל, כנראה שמאות אלפי קסטות עשו את שלהן. כשלוי רוקד, משתולל ומשתטח על הבמה, הקהל נשבה בקסמיו, כאילו מעולם לא ננטש לטובת ישיבה ירושלמית. מבחינתו של לוי, הוא לא ננטש לטובת ישיבה ירושלמית. מבחינתו של לוי, הוא מעולם לא עזב, נוכחותו תמיד היתה שם, רק בבגדים אחרים ובזקן ארוך ("הזקן בעיניי מאד סקסי, זה נעים, זה מדגדג ואני בחיים לא אוריד אותו"). ומה עכשיו? אתה חוזר בשאלה? "חס וחלילה", הוא אומר, ועובר לדבר על עצמו בגוף שלישי, "עופר לוי לא חזר בשאלה, עופר לוי בסך הכל חזר להופיע".

הילד שהפך למלך

עופר לוי, הבן האמצעי למשפחה בת חמישה אחים ואחיות, נולד בקריית אתא למרדכי וחנה לוי, צברים ממוצא כורדי. אביו של לוי היה מעשירי חיפה וכונה בין תושבי העיר 'הסנדק', בשל נדבנותו הבלתי מעורערת. מגיל צעיר נחשף לוי למוסיקה מזרחית ערבית. בגיל שנה, כשהשמיעו לול מטייפ סלולים את שירי פאריד אל אטראש, היה מניע את כל הגוף, עומד על הרגליים ורוקד. "עד היום", מציין לוי "פריד אל אטראש הוא הזמר האהוב עלי, יש לו איכות קולית נדירה, הייתי מוכן שהוא יהיה זמר חימום שלי".
לפני גיוסו לצבא ניסה להתקבל ללהקה צבאית בלא הצלחה יתרה. בלית ברירה התגייס לגולני, שירת כנהג מג"ד והסתפק במופעי שירי יגון ודיכאון לחבריו ביחידה. כבר אז הבין שהוא רוצה להיות זמר.
את תחילת דרכו המוסיקלית עשה במועדות ה'פלאקה' של האחים אלפרון בתל אביב, תחת הכינוי 'פרדי', על שם הזמר הטורקי פרדי טייפור. לוי התנייד בין מועדונים בבת-ים וביפו, ובמסגרת חלומו - להוציא קלטת משלו - התדפק על דלתות המפיקים, אך אלו דחו אות ובאלגנטיות.
בדצמבר 88' הוציא את הקלטת הראשונה, 'די נמאס לי', אך רק עם צאת הקלטת השלישית, 'החזירו לי את בני' שנמכרה במאות אלפי קלטות ניתן האות לתחילתה של תקופת ההיסטריה והפקקים במועדונים שבהם הופיע. כל ערב היו מחכים לו למעלה מאלף איש בחוץ, וכפול מזה בפנים. מוזיקת הכאב שלו, שירי עצב של סבל יומיומי, נגעה להמונים. "שירי העצב שלי נובעים מהנשמה ומהחיים", הסביר, "איבדתי אח שהיה בן 27. התהפכנו בכרמל. הוא נהרג ואני ניצלתי. אבי נפטר שלושה חודשים אחרי מות אחי, ממחלה וגם מצער. צר לי בלב שאחי ואבי לא זכו לראות אותי בגדולתי. הם תמיד אמרו - 'אתה תהיה הגדול מכולם'".

כסף ונשים

להצלחתו של לוי היה תרגום כספי מיידי. תעריף ההופעות שלו טיפס לשחקים ומעריצות המתינו לו בכל פינה, הסירו את כשיטיהן והעניקו לו אותם במתנה. המעריצים נהגו להדביק לו שטרות של כסף על הגוף בעיצומה של ההופעה. הוא עלה לבמה בחליפות קטיפה היוקרתיות והקפיד להחליף כמה וכמה תלבושות. עופר לוי הפך למתג, לאליל ההמונים, וסיגל לעצמו אורח חיים והתנהגות בהתאם. המושג 'מלך' שדבק בו - התלבש עליו היטב, והוא נהג לעדות יהלומים ולנהוג במכוניות יוקרה.

- אתה נראה מדושן עונג כשאתה מביט בתמונות מעברך

"תיראי איזה חתיך הייתי, דוגמן, אף דוגמן לא יפה כמוני. הטבעת שיש לי כאן על היד, זה מאה אלף דולר לפחות. יהלומים, את יודעת מה זה יהלומים? זה בני ישראל. אנחנו יהלומים. היהלום הגדול של האדם זה הנשמה שלו, הפנימיות שלו".
עם כל הכבוד לפנימיות, לחיי החומר עדיין יש מקום בחייו של עופר לוי. לפגישתנו הוא מגיע במלוא הדרו, מאובזר במשקפי ראיה של גוצ'י, מגבעת יוקרתית, חליפה יקרה. כשהמלצר מתעניין מה הוא מבקש לשתות, מורה לו לוי לפתוח שולחן. "תביא, קולה, קינלי, ספרייט, לימונדה, תפוזים, אחר כך אני אבחר", הוא פוקד כמו מלך אמיתי, ששטיח אדום צריך להפרש לפניו. כשכל השפע מונח על השולחן, הוא בוחר בלימונדה, מברך ושותה.

- אתה מתגעגע לתקופה ההיא?

"למה יש להתגעגע?"

- לכסף, להערצה, לזה שהיית מלך.

"אף פעם לא הייתי מלך. מלך זה משהו שסמי טהרני, היח"צן שלי, המציא, וככה זה נדבק אלי, וכולם הפכו אותי למלך. כסף? כסף זה משהו חומרי. נכון שזה משרת אותך בחיי היומיום, אבל ברוך השם מסתדרים". בתקופת הזוהר הסתדר לוי, ברוך השם, גם עם נשים. בראיונות עיתונאיים דאג להפליג בתיאורים על הנשים בחייו: "היו הרבה נשים שעזרו לי בחיים, אחת היתה מצחצחת לי את הנעליים, אחת גיהצה לי את החליפות והשלישית מכבסת לי את התחתונים. השכנות בקריית אתא היו מכינות לי ארוחת בוקר, היו נכנסות בתירוץ, שזה בשביל לחמם בורקס והיו מסירות מעלי את השמיכה רק כדי לזכות לראות את הגוף שלי, כי כל חיי אני ישן עירום. היו מתקשרות עשרים אלף פעם ביום ולוחשות, 'אל תסגור את הטלפון, רוצות רק לשמוע את הקול שלך'".

- כל הנשים שרצו אחריך לא חסרות לך?

"נשים? איזה נשים, אני אף פעם לא התהוללתי ולא השתוללתי, הייתי מופיע היו לי הרבה מעריצים ומעריצות, אבל בסוף ההופעה הייתי חוזר הבית, למיטה שליף לאישה שלי, ובזה זה נגמר".

פנטהאוז מול הים

כשהיה בן 21, באחד המועדונים בהם הופיע, הכיר לוי את אילנה סלמן, ספרית, מבוגרת ממנו בעשר שנים, נשואה ואם לשלושה ילדים. אילנה עזבה למענו את הבית, והשניים עברו להתגורר יחדיו בדירה שכורה ביד אליהו. כעבור מספר שנים, נישאו ועברו לארמון המלכות, דירת פנטהאוז המשקיפה על חוף ימה של בת ים. הזוג הרבה להתראיין בעיתונות ודיווח על שמות החיבה ההדדיים (קוקי וכפרה). קשה היה למצוא מדור רכילות, או עיתון - החל מהארצי וכלה במקומונים - שהתעלם מחייהם ופועלם של המלך ומלכתו.
בשנת 94' אירעו שני דברים משמעותיים בחייו של לוי. הוא הפך לאב לבתו ציפורה, ובמקביל החל לחזור יחד עם רעייתו בתשובה. "הדברים כרוכים זה בזה", הסביר, ציפורה נולדה בתשעה באב באה לתקן אותי. את שמה העניק לה הרב כדורי. שאותו אני מעריץ. כשאילנה הגיעה לחדר הלידה היא החלה לדמם והוחלט לנתח אותה. הרגשתי שאני אשם במה שקרה, כי בזמן ההיריון לא התפללתי כמו שצריך. אמרתי לבורא עולם שאם הוא נותן לי אישה ובת בריאות אני חוזר בתשובה".
מאז, ידעו יחסיו של לוי ורעייתו עליות ומורדות. הוא עזב את הבית ושב בחזרה. לפני כשנתיים התגרש מאילנה, הכיר את אביבית נחמני ונישא לה.

- הנפקת לתקשורת אינספור מהומות. גירושין, נישואין.

"זה היה, זה נגמר, היום אני פותח דף חדש, נקי וחלק".

- לפי השמועות אתה מתכוון להתגרש גם מאישתך הנוכחית.

"אלה חיי הפרטיים, וזה לא עניינו של אף אחד".

כשהופיעו הסימנים הראשונים שבישרו על חזרתו בתשובה, סברו מעריציו ומקורביו שהמדובר בעוד שיגעון חולף של המלך. "אף אחד לא האמין שהוא ילך על זה ברצינות", אמר אחד ממקורביו, "הוא התחיל ללבוש שחורים וללמוד תורה, העביר את רוב שעות היום בישיבת 'המיישר' בבת ים ואת ההופעות צימצם לימי חול בלבד".
עד שנת 97', עברו על לוי שלוש שנים במחתרת. הוא מיעט להופיע, הוציא דיסק 'ציפור השמש', שלא שיחזר את הצלחת קודמיו והתחושה היתה שהמלך ירד מגדולתו. את יומו נהג להתחיל בארבע לפנות בוקר, להתפלל, ליטול ידיים, לטבול במקווה, להניח תפילין, לקרוא שחרית, ולשקוע בלימודי התורה. גם הופעתו החיצונית עברה מהפך, ואת חליפות הקטיפה החליפו הציציות וחליפות שחורות. כמי שהשירה זורמת בעורקיו, החליט לוי שעל השירה אין הוא יכול לוותר. הוא הופיע מול קהל חרדי מופרד - גם שם הפך לאגדה - אבל את ההצלחה ההיסטרית לא הצליח לשחזר.

געגועים לבמה

בחודשים האחרונים מתגורר עופר לוי בגדרה. בד בבד עם שינוי מקום המגורים, החליט לשוב לבמה. "לפני כשלושה חודשים", הוא מנמק, "ישבתי עם חבר שהוא גם הקלידן שלי, ושרנו שירים ישנים שלי. היינו במוזה, בראש טוב, ותוך כדי שירה אני עוצם את העיניים ומרגיש איך הכל מתחיל לזרום אצלי מחדש. פתאום הרגשתי שאני מתגעגע. מתגעגע לשיר מול קהל, מתגעגע לבמה".

- יש לך קהל חרדי. למה לך לחזור לקהל החילוני?

"אני חוזר לקהל הישן והטוב שלי. כל השנים אנשים היו מתקשרים ומתחננים שאני אחזור. פתאום הרגשתי שזה הזמן הנכון לחזור ודווקא אל הקהל הזה, כי יש לי כאן שליחות".

- להחזיר את כולם בתשובה?

"הלוואי וכולם היו חוזרים בתשובה שלמה, אמן. בשלב הראשון המטרה שלי היא שהקהל ידע שעופר לוי חזר להופיע. אחרי שכולם ידעו שחזרתי להופיע, אני אצא במופע אישי של ואדרוש הפרדה בין גברים לנשים, וזה יקרה".

- מאין לך הביטחון שזה יקרה?

"כי הנה, זה כבר קורה, אלפי אנשים בהאנגר עמדו מול זמר עם זקן, פאות וציציות, הוא הופיע וכולם השתגעו. מה רע בהפרדת נשים וגברים? מה כבר יכול להיות אם לא תהיה ליד אישתך שעתיים, שלוש? תראה אותה בבית ותנשק אותה בפרטיות, כמובן בהיתר שהיא טהורה וקדושה".

- אז איפה היית עד עכשיו?

"לא הלכתי לשום מקום תמיד הייתי כאן, הלכתי לכולל, למדתי תורה ויש הרבה אנשים שחזרו בעקבותיי בתשובה. לצערי, יש עוד רבים שעדיין לא שומרים שבת, לא הולכים למקווה, לא מניחים תפילין. אני מודיע להם, חבר'ה, אני מכריז, יש השם. תפסת את תפקיד הסגן של אלוהים. אני בשליחות, לא בתפקיד. אני השליח של הקדוש ברוך הוא, הוא נתן לי את הכשרון, את הכריזמה ואת הכוח שלי. אי אפשר להחזיר בתשובה בכוח, אבל לאט, לאט כולם יחזרו בתשובה. אני שר בהופעה, 'שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד', ואלפים חוזרים אחריי. איזה כוח יש לזה!".
מרגע שהחליט על הופעות בגוון דתי מול חילוניים גמורים, הוא לא מהסס לעצור את ההופעה כדי לבקש מזוג מתגפף להפסיק בבקשה, ולהמשיך בבית.

- לא הגזמת קצת?

"אני שר שירים לאלוקים, ואני לא מבין מה דחוף כל כך להתחבק בהופעה. שיתחבקו בבית. בהופעות אני מוריד את המשקפיים כדי לא לראות את הנשים עם הבטן החשופה. אני לוחץ ידיים רק לגברים, אני משתדל שאנשים יבואו צנוע. אנשים מבינים ומכבדים את זה. כשאני אופיע לבד, זה יהיה בהיכלי תרבות, ואנשים ישבו וישמעו בהפרדה. אני שר לקדוש ברוך. אני מעדיף לשיר לו מלאישה. לאשתי אני יכול לשיר בבית".

- איזה מוסיקה אתה שומע?

"אני שומע פאריד אל אטראש. ישראלי אני לא שומע בכלל".

- למה?

"אין שירים שמרגשים אותי במוסיקה הישראלית. את השירים שלי אני אוהב לשמוע, אד היום זה מרגש אותי".

- את מקומך בשוק תפסו אייל גולן, ליאור נרקיס ושרית חדד. איך תדביק את התחרות?

"הם אולי בתחרות איתי. אני לא בתחרות אם אף אחד. אני לא יודע מי זה אייל גולן, אני לא יודע מי זאת שרית חדד. אני יודע רק מי זה עופר לוי, ועופר לוי הוא זמר, זמר מצוין".
(אייל גולן בחר שלא להגיב לדברים. את תגובתה של שרית חדד, השוהה בחו"ל, לא ניתן היה להשיג. מנהלו האישי של ליאור נרקיס: "אני שמח שעופר לוי חזר להופיע. אך חזרתו לבטח לא מאיימת על הקהל שלנו ושל כל זמרי הזמר המזרחי".)

- אתה שחצן?

"אני לא שחצן, אני אומר את האמת ואולי לאנשים קשה לשמוע את האמת. אני לא בתחרות עם אף אחד, אני לא מכיר אף אחד. כשעופר לוי פינה את הבמה אז לא היתה ברירה, שמעו את מי שבא. אם אין באגט אוכלים פיתה. לדעתי הם קטנים בשירה, בשביל ללמוד לשיר הם צריכים לעבור אצלי קורסים. הייתי נותן להם מקסימום להיות זמרי חימום שלי".

- ההצלחה של אייל גולן היא עובדה שאתה לא יכול להתווכח איתה.

"אני מאמין שאייל גולן הוא מעריץ גדול שלי, אני בטוח שיש לו בבית דיסקים שלי. אם היו אומרים לי שפאריד אל אטראש מופיע, אז הייתי אומר, הנה, זה זמר חימום בשבילי, אבל אלה, הם זמרי חימום במרכאות, אלה זמרי קירור. בגלל זה אני לא מתחרה באף אחד. אני בבועה שלי, בקטע שלי, לא משתחצן, רק אומר את האמת. מי שעושה את הכבוד לקדוש ברוך הוא מקבל הכל חזרה. תגידי, את באמת חושבת שיש זמר שיכול להתחרות בי?"
זה לא יכול להיות. אין אחד שיכול להתחרות בי, לא אז ולא היום. את עופר לוי שומעים כולם, ילדים, מבוגרים, דתיים, חילונים, אשכנזים, ספרדים".

- יש גם אנשים שלא שומעים את עופר לוי.

"אז יש להם חור בהשכלה. כולם יודעים מי אני, לא יכול להיות שיש מישהו שלא אוהב את המוסיקה שלי. יש לי קבלות לזה שני זמר עם קול איכותי".

- גם את שלמה ארצי שומעים כולם.

"אז מה? שלמה ארצי שר שירים יפים, אבל הוא לא שר יותר טוב ממני. הייתי לוקח את השירים שלו ועושה אותם אחרת ומלמד אותו איך לשיר אותם".

- איפה יהיה עופר לוי בעוד חמש שנים?

"אני חולם להיות ראש ישיבה גדולה, להחזיר כמה שיותר אנשים בתשובה, זו השליחות שלי, ולשיר לקדוש ברוך. הוא שהביא אותי עד לכאן