ב.מ.וו Z4 - זו הדרך

ברשותכם, הקטע הבא הוא לפרוטוקול, שלא תגידו שלא אמרנו. אז ככה. ב.מ.וו השיקה בשבועות האחרונים את ה-Z4, המכונית ששלחה את ה-Z3 אל ספרי ההיסטוריה. היא עשתה זאת עם מכונית גדולה בכל הממדים, כולל בסיס הגלגלים כמובן. יחידות הכוח הקיימות כרגע הן ה-2.5 ליטר עם 192 כ"ס, או 3.0 ליטר עם 231. שתיהן יחידות שישה צילינדרים מוכרות.

אלה יקבלו תיבה ידנית מוכרת בת חמישה הילוכים, או חדשה לחלוטין עם שישה. בעתיד הקרוב – אפריל 2003, מתוכנן גם תפעול אוטומטי, כולל תיבת SMG רובוטית, על בסיס השנייה. ההגה, כנהוג היום במכוניות עד קטגוריית המשפחתיות הקומפקטיות, מתוגבר כאן במפתיע חשמלית (EPS).

יש גרסה "רגילה", יש אחת "ספורטיבית", עם אפשרות למצב תנועה דינמי יותר (DDC), המטפל בתגבור ההגה ותגובת המנוע למצערת. יש כמובן מערכת בקרת יציבות (DSC) ומערכת בקרת אחיזה (DTC) הניתנת לשליטה באמצעות מתג. יש כריות, ויש צמיגים שאינם דורשים החלפה במקרה של תקר, ומכאן גם חסרונו של צמיג חלופי, המאפשר יותר מקום למנשא מקלות הגולף. יש עוד, אבל עכשיו לנושאים חשובים יותר.

יופי?

גם אם אתם מצדדים, כמוני, כי "יופי הוא עניין של טעם", טובים הסיכויים כי יצירות אחרונות מבית היוצר של כריס באנגל הותירו אתכם מבולבלים מעט. וגם אם הוא לא יחיד בתחום - תראו את הקאיין של פורשה למשל, או להבדיל את המגאן החדשה – נחשב באנגל למעז במיוחד. כך היה עם סדרה 7 החדשה, וכך בפירוש עם ה-Z4.

נראה שהיה כאן ניסיון מעניין לשלב מאפיינים קלאסיים של מכונית דו-מושבית פתוחה וספורטיבית עם ימינו אנו. ונתוני הפתיחה בפירוש מבטיחים. יחידה קדמית ארוכה ודומיננטית, עם הבטחה למנוע גדול וחזק. בסיס גלגלים ארוך הנושא עליו מושבים מוסטים לאחור, ממש לפני יחידת עכוז קצרה וכוחנית שמרמזת על מיקום ההנעה. בקיצור, קלאסי.

אבל מכאן העסק מקבל תפנית הניתנת לכינוי מממ… "מעניינת". קווי האורך/רוחב/גובה במרכב מזכירים לי יותר מכל גילוף בחומר רך, מבלי להתעכב יותר מדי על התוצאה הסופית. חלקם נמשך מטה, אחרים אלכסוניים ויש אפילו שאינם מובילים לשום מקום. וזה עוד לפני חרטום הכליות אה-לה מסיכת חניבעל לקטר השותק לכבשים, וזנב השואב מקורות מפרארי ועד מזראטי עם קימור מרכזי יוצא דופן.

יפה? לא הייתי אומר. מקורית ומסובבת ראשים? מקורות יודעי דבר מדווחים על עלייה תלולה במספר חובבי רכב הסובלים ממיחושי צוואר בפארו, פורטוגל. המכונית הזו משכה שם יותר תשומת-לב מיעל בר זוהר בחוטיני. בעצם, הם לא מכירים את יעל, אז נעזוב את ההשוואה.

אופי?

עיצוב שמיצוב, שלב הנהיגה הגיע ועמו נעלמה כל התייחסות שאינה דינמית. ואם כניסה למכונית הזו עוד מותירה את הנהג מעיין היטב בסביבתו הקרובה, מציין כי הכיוון שהציבה סדרה 7 מוצא ביטוי גם כאן (למעט הג'וי סטיק המפורסם, יברך השם), מגיעה נהמת המנוע הראשונה ומשכיחה הכל.

רק מנוע אחד התייצב להשקה, ואף אחד לא ממש מצטער על-כך. ה-2.5 ליטר הוא מנוע מצוין, אך ששת הצילינדרים של ב.מ.וו בנפח 3.0 ליטר מייצגים את אחת היחידות הטובות ביותר שמציעה לנו כיום תעשיית הרכב. ב.מ.וו יודעים זאת היטב, אך ליתר ביטחון דאגו לצייד את ה-4 במערכת סאונד מוטורית מתאימה. מצדי, אפשר ללטף את המצערת שעות, בלי לזוז מטר. אלא שמאיצים בי לפנות מקום בחנייה, כך שאין ברירה.

קילומטרים ראשונים של חימום מתכת וגומי בסל"ד יקיצה מעודן. 231 הסוסים מושכים את 1,300 הקילוגרם מעדנות, נישאים על גב מומנט נדיב ופעולה חלקה כמשי של מצמד-תיבה. ב.מ.וו, אתם יודעים. זה הזמן להפשיל גג ברמזור עירוני, להראות לשכנים עליהם לא שפר המזל איך עושים זאת נכון בעזרת מתג ובפחות מ-10 שניות, כולל המתנה לאישור נעילה. רחובות רמת אביב, הנה אני בא!

אבל אני ממתין עוד קצת עם ההצגה הזו, וסומך על שעון החום שמבהיר כי אפשר למתוח אברים.

והכביש המהיר כאן מאפשר את זה. רצועת אספלט מדהימה שנראית ישרה כסרגל, עד שמד המהירות מצביע על קרוב ל-240 קמ"ש בחמישי מתוך שישה. פתאום יש כאן עסק עם כביש מפותל, כשפנייה ארוכה אחת רודפת פנייה ארוכה אחרת, ומאפשרת לגלות עד כמה ה-Z4 קשיחה יותר מה-3. מכוניות נטולות גג לא מעוררות בי ביטחון יתר בכל הנוגע לטיפול בכוחות פיתול, אבל ה-4 הזו מרגישה כאן כמעט כמו סדרה 3 חזקה. טוב, אולי הגזמתי מעט.

בכל אופן, השיוט במהירות גבוהה מאד אינו בעייתי, למעט רעש הרוח שמתגבר ומחריש כל ניסיון לשיחה אודות המצב הפוליטי בארץ. תודו שככה עדיף. ואפרופו רעש. ב.מ.וו טוענים כי ה-4 היא מכונית שקטה למדי בתא הנוסעים, עם גג מופשל או סגור. והם צודקים, כל עוד שומרים על מהירות שאינה עולה על כפליים מהמותרת בדרך בין ירושלים לתל אביב. כך שלתנאי הארץ זה בסדר… הכל טוב, חוץ מההגה שאינו משכנע עדיין, לא במצב רגיל, לא כאשר מתג "ספורט" נלחץ ומקשיח את הפעולה.

כמה עשרות קילומטרים חולפים במהירות המראה פוטנציאלית, ואנחנו מפנים את החרטום האכזר אל עבר ההרים. בעצם, אני לא בטוח באשר להתקדמות בקווי הגובה, אבל משוכנע בנוגע לצורת התנועה. ישורת קצרה בהילוך שלישי, הורדה לשני לפני פנייה, האצה ביציאה, משיכת שני עד אזור מנתק ההצתה, שיקול מהיר אם למשוך-או-לא-למשוך, להעביר לשלישי-קצר או להישאר בשני-צורח. החלטה קשה, חייבים להודות.

לשמחתי, המנוע הנפלא הזה – עם רצועת כוח מרשימה וארוכה - מאפשר לבחור בזה, או בזה. פעולת התיבה לא מהווה כאן שיקול, כי למעט תנועה ארוכה במקצת של הבורר, היא חלקה כמשי ומלאת היזון חוזר. לא המבריקה ביותר בתולדות החברה, אך לעולם לא מפשלת.

טופי?

מי שכן מתקשה לעמוד בסטנדרטים היא מערכת הבלימה. אובדן כוח ותחושה ספוגית, יחד עם רעידות מטרידות ומנטרלות ביטחון הגיעו מהר מדי לטעמי. ייתכן והיו אלה דיסקים ורפידות שעברו התעללות מסיבית מוקדמת במהלך ההשקה.

ועוד עניין אחד מטריד, כואב אפילו. נכון לעכשיו, בהיעדר אופציה למושבי ספורט איכותיים, אין לצפות לתמיכה הולמת ממושבי ה-Z4. בתחילה זה פחות מורגש, אך צבירת עשרות קילומטרים בתנועה תזזיתית לימין-שמאל מעמיסה על אזור הגב התחתון כוחות רבים. היעדר תמיכה לשרירים רופסים הוא עניין חשוב עד מאד, וחסר כאן בפירוש.

חסר גם היזון חוזר מההגה. אם להודות (שוב) על האמת, ב.מ.וו הצליחו עד היום לנטרל אצלי מספר דעות קדומות. כך היה עם גיר אוטומטי, כך עם מרכב גדול, וכך ציפיתי שיהיה גם עם הגה מתוגבר חשמל. אז נכון, הוא כנראה הטוב ביותר שיש לתעשייה היום להציע, ומצב "ספורט" הופך אותו טוב למדי, אבל אל תצפו כאן לאיכות ברמת מכוניות הסדאן של היצרן.

אז חסר ביטחון? ממש לא. מעבר לשלדה מהודקת היטב, שאינה מזכירה אפילו את חסרון המתכת מעל, יש כאן אחיזת כביש ברמה מעוררת השתאות. התבססות על מכללי מתלים היישר מסדרה 3 עושה רק טוב, ואובדן אחיזה כמעט ואינו קיים. גם כאשר מנטרלים את מערכת הבקרה שמתערבת לעיתים תכופות מדי, ומותירה לעיתים את ה-Z חסרת כוח ביציאה מהחלקות.

הכיוון הכללי והצפוי הוא תת-היגוי קל, נשלט היטב על-ידי הרפיית דוושה עדינה. תשכחו כאן מהחלקות זנב מרהיבות, אנחנו בעידן השמירה על חיי הפרט באשר הוא. אלא שעם הקילומטרים מגיע גם הביטחון, יחד עם אמונה ביכולת. תנועות נמרצות יותר של הידיים מביאות להיגוי מהנה, עם רמזים של הנעה אחורית אמיתית. ביטול מערכות הגנה מאפשר תיקוני דוושה וחיוכים מאוזן לאוזן.

אלא שגם אז, אין כאן בעיטה ברוטלית שדורשת תגובות נהג מירוץ. צמיגי 255 בחתך 35 מאחור השמורים לחבילת הספורט, יחד עם 225/45 מלפנים, מייצרים טונות של אחיזה מגומי של ברידג'סטון, RE050 אם אתם מתעקשים. בלי יללות, עם מעט דרמה, ומהירות פנייה השמורה למכונות נהיגה של ממש. יופי.

סיכום

זה אולי הזמן לחזור מעט לאחור, ולהודות כי ה-Z3 – קודמתה לתפקיד של ה-Z4 - זכתה אצלי זה מכבר לתואר המפוקפק "מכונת הנהיגה הפחות-טובה" מבית ב.מ.וו. מבחינה זו לפחות, ה-4 החדשה לא נדרשה למאמץ גדול מדי כדי להציג עדיפות. עם זאת, קשה שלא להיות מופתעים מגודלו של הפער. תשכחו מה שידעתם על ה-Z3. המכונית החדשה אינה רק דגם מחליף ומשופר, אלא עולם אחר לחלוטין. עולם שטוב הרבה יותר לחיות בו, בפער עצום.

אבל ה-3 "ההיא" לא הייתה כלל בסיס להתייחסות. ב.מ.וו יורים הרבה יותר רחוק, והרבה יותר גבוה. מבחינתם, גם אם לא יודו בכך בפה מלא, המטרה היא הבוקסטר של פורשה, או אם תרצו, הרודסטר הטובה ביותר בעולם. כך אומרות המידות, כך יגיד המחיר.

אז נכון, ההתאמה לשוק האמריקני מאד בולטת, ומרככת ללא ספק את התוצאה הסופית. אין לי ספק שניתן היה להגיע למכונית קיצונית יותר, ספורטיבית יותר באופייה. אבל ב.מ.וו מכירים היטב את נפש לקוחות פוטנציאליים, בערבות סאן פרנסיסקו ומשעולי לוס אנג'לס. אלה, הפתעה-הפתעה, לא מוצאים עצמם בכל יום משגרים את המכונית מפנייה לפנייה על קצה האחיזה. ועבור אלה, המכונית הזו מהווה יותר מתחליף אפשרי לפורשה, לא במעט תודות לאותם קווי עיצוב לא-סטנדרטים. שם הכסף, ושם תהיה גם ב.מ.וו ללא ספק, עם מכונית מצוינת – כרגיל.