ג'נין: המרדף אחר איאד סוואלחה

הג'יפים הלבנים של המנהל האזרחי בולטים על רקע החום-ירקרק של נגמ"שי ה"אכזרית" והג'יפים הממוגנים של חיילי חטיבת גולני המסיירים בג'נין. הג'יפים הוכנסו לשימוש בעיר כחלק מלקחי המבצעים הקודמים, כדי לפתור בעיות הומניטריות ואזרחיות של התושבים במהלך שהיית כוחות צה"ל באיזור, אולם את ילדי מחנה הפליטים זה לא מעניין. הם "סימנו" הג'יפים הלבנים ואלו "חוטפים" יותר אבנים מכל רכב אחר. כל זה מתרחש למרות העוצר שהוטל על העיר מאז נכנסו אליה חיילי גולני במבצע שזכה לכינוי "משמר קדמי". בכל סמטה כמעט רואים ילדים - חלקם משחקים ונוסעים באופניים, חלקם אורבים לג'יפים ואבנים גדולות בידיהם.
מלבד הילדים, דומה שג'נין למדה את הלקח של ארבעת מבצעי ההשתלטות הקודמים, בעיקר את הלקח של "חומת מגן". ג'נין אינה מתנגדת עוד לכיבוש של צה"ל. החמושים הבודדים - שבעה במספר - שהעזו לצאת עם נשקם לרחוב נפגעו על ידי צלפי גולני, שמאה מהם נפרסו בנקודות שונות בעיר, בהמתנה לחמוש שיעז להרים את הראש. כמעט כל בית במחנה "נגוס" בפינותיו. בתווך מצויה התזכורת הגדולה מכולן - מגרש עפר רחב ידיים וריק, זכר לעבודת הדחפורים במהלך הלחימה. יושבי הבתים שהיו כאן לפני "חומת מגן" שוהים עד היום במחנה אוהלים שהוקם על שטחו של מגרש כדורגל סמוך.
"האזרחים כבר התרגלו לכניסות והיציאות שלנו מן העיר", אומר אחד מקציני המנהל האזרחי. "הם לא יודעים את מי לשנוא יותר. אותנו – צבא הכיבוש - או את המחבלים שמוציאים מכאן מתאבדים ומכוניות תופת, ומפריעים להם לחיות". אחד מקציני גדוד "ברק" של גולני אומר באירוניה: "בעלי הבית, שפעם אחת כבר גרו אצלם חיילים, ממש יצאו מגידרם כשראו אותנו. למרות שהם מוסלמים, הם פתחו שמפניה מרוב שמחה".

מותחים את השמיכה

העוצר על ג'נין הוא תוצר של מדיניות מבצעית המכונה "זריקת שמיכה על השטח". המשמעות היא עוצר הדוק שמטילים הכוחות על העיר, במסגרתו מונעים תנועה של כל התושבים - לרבות המחבלים. במצב הזה לא יכולים ראשי ההתארגנויות לקיים פגישות, לגייס מתאבדים, להעביר חומרי נפץ וכלי רכב מן העיר אל הכפרים בסביבה, ומשם לתוך ישראל. פעילות הטרור מושבתת באופן זמני.
שבועיים לפני הפיגוע בצומת כרכור, נמתחה השמיכה גם לאיזורים אחרים, ובג'נין עברו הכוחות לכתר סביב העיר. זו היתה ההזדמנות שהמחבלים חיכו לה חודשיים והם הזדרזו להוציא את הפיגוע לפועל.
לדברי קצין בכיר, החשש הגדול של צה"ל והשב"כ הוא שהמחבלים ינצלו את ההצלחה של כרכור לפיגועים נוספים בזמן הקרוב. "אחרי הפיגוע נכנס הרבה מידע על כוונה להמשיך ולהוציא פיגועים גדולים אחרי הפיגוע המוצלח, כפולו-אפ", סיפר. כמו עוזר בית מסור מיהר צה"ל למתוח מחדש את המצעים מעל ל"מיטה החולה" הקרויה הגדה מערבית. את השמיכה חזרו ומשכו צפונה - לג'נין. גדוד הסיור של גולני ויחידת אגוז הוזעקו במהירות לאיזור, והחיילים נכנסו לעיר עם מעט מאוד מידע מודיעיני מדויק. המידע שבכל זאת היה בידם היה כללי: איאד סוואלחה, ראש הג'יהאד האיסלאמי בשומרון, נמצא אי-שם בג'נין.

המרדף אחר איאד סוואלחה

ההצלחה הגדולה של המבצעים הקודמים היא מקור הכישלון, עד כה, בלכידת סוואלחה. הקצין הבכיר מסביר: "במבצע 'חומת מגן' נהרגו ונעצרו מאות פעילי חמאס וג'יהאד, ומאז תחילת 'דרך נחושה' נעצרו עוד 100 איש. תשתית החמאס בג'נין לא התאוששה אבל בתשתית הג'יהאד, במקום 70 או 100 פעילים נשארו רק ארבעה או חמישה. העובדה שרק סוואלחה ועוד שניים מעוזריו נותרו בשטח מקשה על איתורו. הם מעטים, אבל מאוד מתוחכמים ומקצועיים ומצליחים להתחמק מאיתנו כבר ארבעה חודשים. כשעסקנו בתשתיות הגדולות היה קל יותר. בכל לילה נעצרו חמישה אנשים שהביאו למעצר של חמישה נוספים בלילה הבא. איתם קשה יותר".
בהיעדר מודיעין מדוייק, כוחות צה"ל בעיר בעיקר מחכים, ומנסים לגרום למבוקשים למצמץ ראשונים. חיילי פלוגה ב' של גדוד "ברק" התמקמו במסגד הלבן בלב מחנה הפליטים של ג'נין. המיקום נבחר בקפידה: אין שם שכנים פלסטינים, שסובלים מנוכחות החיילים ויש שם צריח גבוה, שממנו נשקף רוב שטחו של המחנה. "כוחות של הגדוד מתמקמים בבתים וממתינים", מסביר מפקד גדוד "ברק" סא"ל מרדכי. "לאחר כמה שעות עובר הכוח לעמדה אחרת. אנחנו מנסים להוציא אותם מאיזון. בלילות נכנסים החיילים לבתים, על פי הערכות ומידע, סורקים ומנסים לאתר חשודים". בלילה הראשון בג'נין נעצר בדרך זו אחיו של המתאבד מצומת כרכור. בכניסה לאחד הבתים, כשעדיין לא היה ידוע מי גר בו, נמצאה תמונת האח עם נשק בידיו. הוא אותר בבית ונעצר.
השב"כ, שרואה גם הוא בסוואלחה את המבוקש מספר 1 כיום בשטחים, נותן עדיפות גבוהה למבצע בג'נין. 60 החשודים שנעצרו עד כה בעיר, שניים מהם מחבלים מתאבדים ואחד בכיר בחזית העממית, הובלו במהירות לחקירה, שבעקבותיה יצאו החיילים בלילה שלמחרת לעוד כמה בתים ברחבי העיר.

דרושים - מורי נהיגה למתאבדים

סוואלחה בן הכפר רעי, מתמחה בבניית מטעני ענק. אולם למרות כשרונו המפוקפק, הוא הותיר אחריו עקבות. כדי להעמיד ארבע מכוניות תופת, הוא היה זקוק למאות קילוגרמים של דשן כימי מסוג אוריאה – מוצר יקר המציאות בגדה, וכן למכוניות עם הנעה של 4X4, מוסכניקים שיסתירו אותן בכפרים בסביבה, פעילים שיובילו את המתאבדים למקום הפיגוע, ובחלק מן המקרים – אפילו לאנשים שילמדו את המתאבדים, חלקם בני 17, לנהוג במכוניות התופת.
מח"ט גולני, אל"מ משה (צ'יקו) תמיר, מקווה שבמוקדם או במאוחר יגיע צה"ל באחת הדרכים למידע שיסייע ללכוד מישהו מרשימת 20 המבוקשים הכבדים שאחריהם הוא רודף. הוא מקווה שבמוקדם או במאוחר יצליחו צה"ל והשב"כ לעלות גם על עקבותיו של סוואלחה. השאלה, שקיבלה היום תשובה חלקית באריאל, היא היכן תחסר השמיכה שמכסה כיום את ג'נין.