תבליני מימון: ריח של הצלחה

לפני כשבועיים, כאשר הרים המנוף הענק בנמל אשדוד לאוויר את המכולה הגדולה של תבליני מימון, חש אברהם מימון אולי בפעם הראשונה מאז נכנס לעסקים כיצד צמרמורת נעימה חולפת בגוו. הנה הוא, אברהם בן-טני מימון זל, מלך התבלינים של באר-שבע, ניצב מול אניה שמעמיסה אל בטנה את התבלינים שלו, בדרכם לעיר הגדולה ניו-יורק.

דרך ארוכה עברה משפחת מימון מבאר-שבע מהימים שבהם מכר אבי המשפחה, טני מימון המנוח, תבלינים ומיני כחל ואיפור לערבים וליהודים בכפר הקטן בטוניס ליד הים, כפר ששמו בתרגום חופשי הוא גבות העין. היום הוא נחשב לאחד ממלכי שוק התבלינים הישראלי, והאריזות המעוצבות של התבלינים שלו נמכרות כמעט בכל רשתות השיווק בישראל, נעזרות במפעל המייצר בבאר-שבע ומופצות ממרכזי הפצה בגוש דן ובעכו. מימון מעסיק 30 עובדי ייצור במפעל בבאר-שבע ועוד עשרות עובדי שיווק והפצה, ומגלגל מחזור של מאות אלפי דולרים בשנה בשוק שהולך ומתרחב כל הזמן. שמה של חברת התבלינים הדרומית הגיע כעת גם לניו-יורק, ואפילו בלאס-וגאס ובלוס-אנג'לס ניתן להשיג את אחד מ-60 התבלינים שלה.

ההתחלה: טקסי חינה וחשק

זה התחיל בשנות ה-40 מעסק קטן לתבלינים באותו כפר קטן ופסטורלי בטוניס על חוף הים. כפר שרוב אנשיו עסקו במסחר, קנו ומכרו בדים, שמנים, מוצרי חקלאות ותבלינים. האוכל בצפון אפריקה גדוש בתבלינים ותוספות טעם וצבע טבעיות. טני מימון, שכיהן גם כראש הקהילה, הפך עד מהרה למומחה בתחום. גבר צעיר ונמרץ בעל חוש מסחרי, מפולפל שידע לטחון את העשבים ומקלות הטעם ולהפוך אותם לאבקות מלאות ארומה שהפכו כל ארוחה וכל אירוע על האש לחגיגה של טעמים.

מעבר לשימוש הקולינרי, צרכו ערביי הכפר, וגם חלק מהיהודים ביישוב, את האבקות הצבעוניות כמיני תערובות לטקסי חינה ואירועי חשק. גבר שאהובתו עזבה אותו היה מגיע ומבקש משהו שימשוך אותה אליו בחזרה. משהו שיטפטף באוכל שלה או שיניח על האש כדי שתריח את ענני העשן המתקתק וליבה ילך שבי אחריו.

מאוחר יותר, כאשר נישא טני מימון לאירן, הצטרפה גם היא אל מאחורי השקים האפורים והלבנים עמוסי התבלינים, והדריכה את הנשים לגבי המינון הנכון של המרקחות השונות: אבקה נגד עין הרע, כחל לעיניים, שיקוי לגבר חלשלוש ועוד.

ב-1953 עלתה משפחת מימון לארץ יחד עם גלי העלייה הגדולים מצפון אפריקה, ונשלחה לבאר-שבע. עוד לפני שדאג לקורת-גג למשפחה, מיהר האב טני מימון לשכור חנות קטנה בשוק הצריפונים הישן של העיר, והחל למכור בו תבלינים וקטניות. הלקוחות היו יהודים עולים חדשים, חלקם מכרים מטוניס, וגם הרבה בדואים ששמחו להיחשף לעולם קסום של התבלינים שאת חלקם לא הכירו.

בהמשך פתח חנות גדולה יותר בשוק שכונה אז "השוק של זווילי" בדרומה של באר-שבע. הוא רכש את התערובות, טחן אותן בכוך קטן בשולי השוק והציע ללקוחות שקים פתוחים עמוסים כל טוב: קפה, הריסא, הל, רוזמרין, זעתר, סומסום. בעזרת חושו המסחרי הרגיש קלע טני מימון לטעמם של הלקוחות הבדואים. לנשים, בעיקר לכלות או לסתם נשים אמידות, הוצעה ערכה מיוחדת במינה: היא כללה מראה קטנה (מצרך נדיר למדי בשנות ה-50' וה-60' בנגב), מסרק זעיר, שוואק (סוג של תבלין שצובע את השפתיים באדום), אבקת סומק ו"בכור" (חומר המשמש לקטורת). הבדואים האמינו כי הבכור ועשנו המתקתק יוסיפו אהבה בין הגבר לאשה.

הערכה הזאת הפכה ללהיט. עד מהרה יצא שמו בין אהלי קידר והוא הפך לחביבם של השייח'ים הגדולים והנכבדים. הם העניקו לו את השם "מוסא" והפכו לקניינים הגדולים ביותר שלו.

ההצלחה: המפרי בוגארט מקומי

בראשית שנות ה-70', כשנפתח השוק העירוני החדש של באר-שבע, רכש טני מימון ארבע חנויות וצירף אותן לחנות אחת גדולה ומרכזית. הוא כבר מכר לא רק תבלינים ומיני מרקחת אלא גם קטניות בסיטונות, סיגריות ומשקאות. קשה היה להתעלם מדמותו של טני. הוא היה גבר גבוה, כובע ברט מונח על ראשו בנון שאלנטיות, סיגריה נעוצה באופן קבוע בזווית הפה, קול בס. המפרי בוגארט מקומי, בחלוק אפור ומוכתם בשלל צבעי תבלין. כילד שביקר לעתים בחנות של טני מימון עם הוריו, אני זוכר בחדות את הריחות העזים שעלו מכל פינה.

מגיל צעיר גוייסו בני המשפחה לעבוד בחופשות בעסק המשפחתי. סילבן, יהושע, אברהם ואבינועם. כשנפטר האב לפני 15 שנה, המשיכו הבנים את המפעל של אביהם, כשהאם הדומיננטית יושבת מאחורי הקופה בחנות בשוק ומשגיחה שהכל יהיה בסדר.

אברהם מימון, הבן האמצעי, לקח על עצמו את הטיפול בבית החרושת, והחל אט אט להרחיב את סל המוצרים ומיגוון התבלינים. הוא ירש מאביו את החוש, את היכולת לרקוח תערובות שיבטיחו את הטעם הרצוי. לפני זמן מה ביקר אצלו יזם בתחום המזון, וביקש לרקוח עבורו תערובת חדשה, מיטבל לסטייקים. אברהם נטל כמות מסויימת מכל תערובת, הורה לטחון אותן יחד, והציע ליזם את השילוב המנצח - פיתוח של מראה עיניים, הרחה ומישוש בלבד.

"לא יודע להסביר את זה", הוא מצטנע. "זה כנראה עניין של ניסיון שבא עם הזמן. אני כמעט לא צריך לערוך ניסויים, אלא משתדל לפגוע בול בפעם הראשונה. אני יודע מראש מה יעשה שילוב של תבלין אחד עם השני, ואיזו כמות צריך לקחת מכל סוג של תבלין".

בעוד אחיו האחרים ממשיכים בעסק המשפחתי בשוק של באר-שבע ובחנויות אחרות, המשיך אברהם להרחיב את תחומי הייצור של המפעל המשפחתי באזור התעשייה קריית-יהודית בבאר-שבע. במקום טחינה של שקי תבלינים החל לייצר ולשווק תבלינים בכמויות קטנות של 100 גרם ו-400 גרם. בתחילה בשקיות ניילון, ובהמשך באריזות מיוחדות.

ביישובי הנגב שליטת "תבליני מימון" היתה בלתי מעורערת. החדירה צפונה החלה בעזרתן האדיבה של הרשתות הפרטיות, שהיו מוכנות לנסות את המתחרה החדש והנועז מהדרום. רשתות "חצי חינם", "טוב טעם", "ויקטורי", "יינות ביתן" ועוד היו הראשונים ששיווקו את מימון ברחבי הארץ. בהמשך הצטרפו גם שלושת הרשתות הגדולות: קו-אופ הרבוע-הכחול, שופרסל, וקו-אופ-צפון. מרכזי הפצה הוקמו בגוש דן ובעכו.

ההתרחבות המהירה של שוק התבלינים מיוחסת לפריחה של תכניות הבישול בטלוויזיה ומדורי הבישול בעיתונים. כניסתם של הגברים בהמוניהם למטבח, שהיה עד לא מכבר טריטוריה נשית, הביאה גם לגידול חד בצריכת תבלינים מכל הסוגים והמינים.

החדירה לצפון ולמרכז לא היתה קלה. התחרות קשה אבל המוצרים עשו את שלהם והביקוש לתבלינים של מימון חייבו את אברהם להרחיב את היקף הייצור. שני בניו, ליאור וכפיר, הצטרפו לעסק. אשתו אתי מנהלת את החשבונות של המפעל.

העתיד: תבליני עמים

לפני כמה חודשים הציג אברהם מימון את התבלינים שלו בתערוכת מזון בצרפת. איש שיווק ישראלי, שפועל רבות בריכוזי היהודים והישראלים בארה"ב, לקח איתו כמה דגימות, ולפני כמה שבועות חזר עם הצעה: לשווק את תבליני מימון ליהודי ארה"ב, בניו-יורק, לאס-וגאס ולוס-אנג'לס. לפני שבועיים יצאה מכולה הראשונה. הכמויות יוגדלו לפי הביקוש.

אחד הלהיטים של תבליני מימון הוא קופסה עם אבקת הריסה, לחובבי האוכל החריף והמתובל, הנוסעים לחו"ל ולא מסתדרים עם האוכל שם, אם מטעמי פינוק ואם מטעמי כשרות. מימון מציע פתרון קל: לוקחים את הקופסה הקטנה והיבשה לנסיעה. במלון שופכים כפית או שתיים לכוס, קצת מים, קצת שמן ויש מעדן חריף בטעם של בית, בלי הסיכון של ניפוץ האריזה בנסיעה במטוס.

הלהיטים המובהקים של תבליני מימון הם תערובת מיוחדת לאורז הודי, תערובות מיוחדות לספגטי תבלינים לפיצה וחווייג' תימני למרק. בימים אלה שוקד אברהם על הכנת סדרה של תבליני עמים: תבלינים הודיים, תאילנדים, סינים ומכסיקנים. הרקע והניסיון מילדות בשילוב חוש הריח והטעם המפותחים עושים את שלהם. אין נוסחאות כתובות. הכל בא מראשו הקודח של אברהם מימון.