איציק לוי ומלך סיאם

בחודש הבא איציק לוי משהם הולך לעשות היסטוריה בתאילנד. לוי, רק בן 18, ישתתף בתחרות הבינלאומית הנחשבת ביותר בענף האיגרוף התאילנדי - תחרות שאף מתאגרף ישראלי לא הגיעה אליה לפני כן. ולמרות זאת סביר להניח שלא תקראו על זה במדורי הספורט. גם במשרד התרבות והספורט לא יחכו לו עם תעודה, שלא לדבר על תמיכה כספית. ללוי, הנמצא כעת בחופשה קצרה בארץ, זה כואב, אבל למרות הכל הוא מבטיח לעלות לזירה עטוף בדגל ישראל. "אני יהודי, הגעתי מישראל, ואני מייצג אותה, בין אם היא תמכה בי ובין אם לא", הוא מסביר בחיוך מתנצל.

פעם בשנה מארגנים לכבוד מלך תאילנד טורניר לרגל יום-הולדתו. האירוע, שנחשב למתנת המלך לעמו, מתקיים בפארק מול הארמון. מוזמנים אליו המתאגרפים הטובים ביותר מכל העולם, שנלחמים מול אלופי איגרוף מתאילנד. הטורניר מחולק לקרבות שונים, על-פי משקל המשתתפים. המנצח בכל קרב נחשב לאלוף העולם במשקל הספציפי.

בינתיים הענף אינו מוכר כספורט אולימפי, ולכן נחשב הטורניר באופן לא רשמי ל"אליפות העולם באיגרוף תאילנדי". עצם ההזמנה לטורניר המלך מציבה את המתחרה בשורה של הטובים ביותר בתחום. התחרות משודרת בשידור חי ב-30 מדינות. כל הקרבות נערכים מול מלך תאילנד, בנוכחות של 150 אלף צופים תאילנדים, שמתים לראות את המתאגרפים שלהם מנצחים את הזרים. המנצחים מקבלים תעודת הוקרה אישית מהמלך.

"הבן שלך כוכב"

מה גורם לנער בן 18 משהם להתגורר שבעה חודשים בתאילנד, להתאמן, להילחם, להיפצע, ובסוף גם להאמין שהוא הולך לנצח אלופי עולם?

נסעתי עם אבא שלי לפאטאיה", הוא מספר, "וראיתי תחרות איגרוף באחד הברים. אמרתי לחבר של אבא שלי, שמתגורר בתאילנד, שזה נראה נורא מעניין. החבר סידר שאצורף למכון אגרוף תאילנדי. ככה, בלי לדעת כלום, הלכתי והתאמנתי עם שני תאילנדים. רק מאוחר יותר הבנתי שהתאמנתי במכון הכי מפורסם בעולם ועם שני אלופים מקומיים".

כשחזר לארץ החליט לוי להפוך את התחביב למקצוע, והתייצב אצל המאמן ארז לוקוב בקריית-אונו. לוקוב עמד מיד על הלהט והפוטנציאל של התלמיד החדש, ואחרי חודשיים כבר צירף אותו לסיור למידה בתחרויות בתאילנד. לוי לא הסתפק בצ פייה וביקש מלוקוב להשתתף באחד הקרבות.

"פניתי למאמן תאילנדי ושמו פק שאימן ישראלים וביקשתי שיאמן את איציק", מספר לוקוב. "הוא הסכים, אמרתי לאיציק שאם יתאמן חזק, אני מעלה אותו לתחרות תוך שבועיים". לוי השקיע בשבועיים הבאים הרבה נשמה וזיעה, ולוקוב העלה אותו לתחרות מול תאילנדי עם רקורד עתיר קרבות. ההימורים בקהל, כמעט מיותר להגיד, היו לטובתו של התאילנדי, אבל לוי, נגד כל הסיכויים ניצח אותו. לוקוב הרים טלפון לאבא של לוי בארץ ואמר לו: "הבן שלך כוכב"

נוק-אאוט לתאילנדים

היה ברור שכדי להמשיך את ההצלחה, לוי חייב להתאמן בתאילנד. לוקוב דחף, ההורים גיבו, ולוי, בן 17 בלבד, חזר להתאמן אצל פק בבנגקוק. בצריף מפח, מתחת למסילת רכבת, הוא התחיל בתוכנית אימונים רצחנית. "אתה מכריח את עצמך לקום כל בוקר בחמש, לשטוף פנים ולצאת לריצה של עשרה ק"מ", הוא מתאר את השגרה התאילנדית שלו. "אף אחד לא עומד לך על הראש, אבל אם אתה מזלזל, המאמן פשוט נכנס אליך לדירה ושופך עליך דלי מים.

"אחרי הריצה, מגיעים למכון ועד הלילה עושים אימוני כוח וקרבות, רובם על אספלט חשוף. בערב אחרי האימונים הולכים לראות קרבות, או צופים בהם בווידיאו, כדי ללמוד".

אחרי האימונים חוזר לוי לדירה השכורה שבה הוא מתגורר בבנגקוק. הכסף שהוא מרוויח מהקרבות משמש לו למחיה. "יכולתי לקחת עוד כסף מההורים, אבל לא רציתי", מספר. "אם חסר לי כסף, אני מצטמצם. מוותר על דברים שהייתי רגיל אליהם בארץ".

אחרי חודשים אחדים בתאילנד הגיעה הפריצה הגדולה. לוי הוזמן להשתתף בקרב בלומפיני, איצטדיון בבנגקוק שהזירה בו היא קודש הקודשים של הספורט בממלכה התאית. גם שם קבע לוי תקדים: הוא היה הישראלי הראשון שהתמודד שם, וממילא הראשון שגם ניצח. הוא הביס בנוק-אאוט את התאילנדי נופ-דט. "הוציאו את התאילנדי מהאיצטדיון באמבולנס", מספר לוקוב.

זה כמו שישראל תנצח במונדיאל

הניצחון בלומפיני סלל את הדרך לזירת המלך. סוכנים של מארגני תחרות המלך צפו שם בלוי, התרשמו מהביצועים, והזמינו אותו לתחרות היוקרתית ביותר.

ללוקוב אין ספק שלוי הולך לנצח, ובגדול. "בדרך-כלל התאילנדים מנצחים בתחרות הזאת", הוא אומר. "הם נלחמים אך ורק בשביל המלך שלהם. הם מתים עליו. בשביל התאילנדים זו השפלה די גדולה שמנצחים אותם בטורניר המלך שלהם. אני מאמין באיציק. ידעתי תמיד שהוא יגיע לתחרות הזאת, אבל הייתי בטוח שזה ייקח כמה שנים. אחרי הכל, לנצח בטורניר המלך זה כמו שנבחרת ישראל תיקח את גביע המונדיאל.

"היתרון של איציק זה המשקל שלו, 52 ק"ג - משקל שאין בו הרבה מתחרים, והסגנון שלו. התאילנדים רגילים שהזרים משתמשים בעיקר באגרופים. איציק יפתיע אותם עם בעיטות מרפקים וברכיים".

בניגוד לשאר המתחרים הזרים, לוי הולך לעלות לזירה בלי שום תמיכה כספית. האיגרוף התאילנדי אינו ספורט אולימפי, ומשום כך לא זוכים המתאגרפים לאגורה ממדינת ישראל. לוי: "אנחנו פוגשים חבר'ה מכל העולם שמקבלים כל-כך הרבה מהמדינות שלהם. לאמריקנים ולאוסטרלים יש ספונסרים, הצרפתים מקבלים תמיכה אדירה מהממשלה. אני הגעתי לאליפות העולם בתאילנד בלי שום עזרה".

אחים ממדינות ערב

על הדשא מול ארמון המלך, בין אלפי האוהדים, צפויים לעודד את לוי שלושה חברים לא שגרתיים מסודאן, איראן ועיראק, שמתאמנים איתו במכון של פק. ישראלי או לא, מבחינתם ומבחינתו הוא קולגה לזירת האימונים ולא אויב. ללוי יש סיפורים חמים במיוחדים על החברים ממדינות ערב: "פעם, בתחרויות בפאטאיה, הסודאני התחיל לאבד גובה לקראת סוף הסבב השני. ראיתי שהוא הולך לקראת נוק-אאוט, ובלי לשאול שאלות תפסתי את דגל סודאן והתחלתי לרוץ איתו סביב הזירה, כדי לעודד אותו. פעם אחרת גררתי את העיראקי אל מחוץ לזירה, אחרי שהוא נפל בנוק-אאוט, והכל היה בשידור חי בטלוויזיה. כשהוא התעורר וראה את זה בווידיאו הוא אמר: 'אני לא מאמין שעשית את זה בשבילי, אתה יותר מאח שלי'".

הוא מעודד אותך גם כשאתה עולה לזירה עם דגל ישראל?

"לא פעם הוא אמר לי: 'איציק, אני אוהב אותך בתור בן-אדם, אבל אני לא יכול לעודד אותך אם אתה נושא את דגל ישראל. אני לא צריך לחזור לעיראק ושסדאם חוסיין יתנקם בי על זה".

תוכניות גדולות לעתיד

ללוי וללוקוב יש תוכניות גדולות אחרי הניצחון בקרב המלך - לא, אופציה אחרת לא באה כלל בחשבון. אחת מהן היא להתחרות בלאס-וגאס. אמרגן ישראלי, אלוף ארצות-הברית באיגרוף תאילנדי הזמין את לוי להתחרות בקזינו שם בחודש מרץ.

את הגיוס לצבא דחה לוי בינתיים בשנה. לוקוב, המאמן, מקווה שהצבא יכיר בו כספורטאי מצטיין, מה שיאפשר לו להמשיך להתאמן ולהתחרות. "אני מקווה שבצבא יבינו שאיציק נמצא עכשיו על הגל", אומר לוקוב. "אם הוא מפסיק להתאמן ולהתחרות, הוא מפסיד את כל מה שהוא עבד עליו עד עכשיו. זה יהיה פספוס לדורות".

"אני לא רואה את עצמי מפסיק להתאגרף", אומר לוי. "זאת האובססיה שלי. זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".

ואין לפעמים רגעי שבירה? אחרי הכל אתה נמצא בגיל כל-כך צעיר לבד בעיר זרה.

"יש רגעים קשים. המשפחה רחוקה, ארז רחוק, אבל שומרים על קשר טלפוני או באינטרנט. אחרי הכל, רק בתאילנד אני יכול להגיע לשיאים. חייבים להקריב משהו, אחרת לא מצליחים. זה העתיד שלי ואני חייב לדעת שלפחות ניסיתי להצליח".

מה החלום שלך?

"לייצג את ישראל באולימפיאדה בשנת 2008. האיגרוף התאילנדי אמור אז להיכנס לתחרויות".