סקרי סוף השבוע: שרון ומצנע זוכים בגדול

על פי סקר מינה צמח, שמתפרסם היום (ו') ב"ידיעות אחרונות", נראה כי ניתן לחסוך למדינת ישראל זמן, כסף ובילבול מוח, לסגור את העסק ולהכריז על ראש הממשלה הבא. הפערים כל כך גדולים, המגמה כל כך מובהקת, שצריך לקרות משהו באמת בלתי צפוי ודרמטי כדי שיהיה מהפך.
אלא שכמו שאנחנו יודעים, שום דבר לא סגור עד שהכל סגור, ואירועים בלתי צפויים יש פה בשפע. נדמה שנתניהו זקוק לנס כדי להדביק את הפער ההולך וגדל בינו לבין שרון. היום עומד הפער על 16 אחוזים, כשנתניהו שומר על הגרעין הקשה שלו, 38 אחוזים מקרב מתפקדי הליכוד. העלייה של שרון מגיעה מקרב הקולות הצפים, שהתחילו לנוע לכיוונו. גם אם כל 7 האחוזים הצפים הנותרים ילכו לנתניהו, שרון עדיין שומר על יתרון ברור. משה פייגלין, המועמד השלישי, היה יכול להיות מכריע אם המאבק בין שרון לנתניהו היה צמוד. בנתונים של היום אין למועמדות שלו שום משמעות.
אפשר להגיד היום בוודאות כי צירופו של נתניהו לממשלה כשר החוץ היה תרגיל מבריק של שרון. ספק אם אפילו הוא שיער את גודל הצלחתו. ההרכב הזה, של שרון כראש ממשלה ונתניהו כשר החוץ, הולך ומתקבע בתודעת מתפקדי הליכוד כהרכב נכון – ואם כך, למה לשנות הרכב מנצח. חשיפת היתר של נתניהו לתקשורת, כשהוא מתחכך בפוליטיקה ובעיקר כשהוא מתנגח עם ראש הממשלה, מזיקה לנתניהו, אחרי תקופה ארוכה שבה הופיע לעיתים רחוקות, רק בעניינים לאומיים. אם הוא היה מגיע להתמודדות מעמדת ראש הממשלה לשעבר, רחוק מהקלחת הפוליטית, מצבו היה טוב בהרבה.

מצנע מגיע ל- 50 אחוזים

במפלגת העבודה גדל הפער לטובת עמרם מצנע, שמקבל בקרב המתפקדים 50 אחוזים. את כל העלייה של 8 אחוזים לעומת הסקר האחרון מקבל מצנע מתומכי רמון, המבינים שאין לו שום סיכוי, ורוצים למנוע את בחירתו של פואד. על פי הסקר, צודק רמון כשהוא אומר שלא יהיה סיבוב שני. הפרדוקס הוא, שהוא יהיה צודק יותר ככל שיעברו יותר קולות ממנו למצנע. אם בכל זאת יהיה סיבוב שני, פואד לא יקבל קולות מתומכי רמון, וכולם יצביעו למצנע או שלא יגיעו לקלפיות. מצנע יזכה אז ב-57 אחוזים, לעומת 30 לפואד. עדיין יש 13 אחוזים של קולות צפים. גם אם הקולות הצפים - 13 אחוזים – יעברו בשלמותם לפואד, עדיין הניצחון יהיה של מצנע.

סילבן שלום רביעי, פרס שישי

למרות הפסדו של רמון בבחירות על ראשות המפלגה, רוב גדול של מתפקדי העבודה רוצים לראות אותו בשמינייה הראשונה. גם כאן הוא אומנם מפגר אחרי מצנע ופואד, אבל צועד בביטחה במקום השלישי. אברום בורג שומר על מעמד חזק בצמרת, לעומת מתן וילנאי, שבניגוד להערכות מתברג בקושי בין המקום השמיני לעשירי (יחד עם שוחט וסנה). לשמעון פרס, במקום השישי, כדאי אולי לדאוג לשיריון.
יוסי ביילין, שאינו נמנה ברשימה, יכול אולי להתנחם בכך שהנשאלים התבקשו להתייחס לחברי כנסת בהווה. הפער הגדול בין שלושת המובילים – מצנע, פואד ורמון – לבין הבאים אחריהם נובע אולי מכך שהסקר נתן בולטות גבוה למתמודדים על ראשות הרשימה.
וכל זה, בהנחה שיתקיימו פריימריס לבחירת חברי הכנסת של המפלגה. אם הגוף הבוחר יהיה הוועידה, כל הסיפור ייראה אחרת לגמרי. בליכוד מובילים שרון ונתניהו בהפרש ניכר על פני הבאים אחריהם. לבנת מתברגת במקום השלישי, רק מקום אחד לפני סילבן שלום, שמתאושש בצורה מפתיעה. גם בליכוד השאלה שהופנתה לנסקרים התייחסה רק לחברי הכנסת הנוכחית, ובכל זאת ציינו רבים את אהוד אולמרט ושאול מופז.

איתם לא תורם למפד"ל

מפלגת העבודה ממשיכה לדשדש עם 19 מנדטים, כאשר הליכוד כמעט מכפיל את כוחו, ומגיע ל-34 או 35 מנדטים.
שינוי מסתמנת כמפלגה השלישית בגודלה, ובכך משיגה את שתי מטרותיה: להיות גדולה מש"ס ולהיות גדולה ממרצ (לא בטוח לפי איזה סדר). ש"ס יורדת ל-9 מנדטים, וזה עוד לפני שחלחל בקרב מצביעיה הרושם של דברי אריה דרעי, אשר רמז השבוע כי אינו מתכוון להצביע לש"ס.
"עם אחד" בראשות עמיר פרץ מתייצבת יפה על 3 מנדטים, וישראל בעלייה נשארת עם ה-4 שיש לה. "ישראל אחרת", שנלחמה על זכותה להשתתף בבחירות, לא עוברת את אחוז החסימה. המפד"ל בראשותו של אפי איתם מקבלת בין 4 ל-5 מנדטים. אם המפד"ל היתה רצה ברשימה אחת עם האיחוד הלאומי, כפי שרצה איתם, היתה המפלגה המשותפת זוכה ב-15 מנדטים, לעומת 14 שיש לשתיהן יחד כשהן רצות לחוד. בשביל מנדט אחד (בסקר) לא בטוח שהמהומה היתה שווה.
העמדתו של אפי איתם בראשה לא הועילה למפד"ל, ועל פי אחת השאלות בסקר, 28 אחוזים מהציבור הרחב סבורים שאיתם מוריד את מספר המצביעים למפד"ל, לעומת 19 שחושבים כי הוסיף מצביעים. בקרב הציבור הדתי, 31% סבורים שהוסיף, לעומת 21% החושבים שהקטין. לשאלה יותר קונקרטית: האם אפי איתם מגדיל את הנטייה שלך להצביע עבור המפד"ל או מחליש אותה, יש מספר כמעט שווה של אלה האומרים שהגדיל, לבין האומרים שהחליש. מה שברור מהתוצאות האלה: המפד"ל נמכרה לאיתם ללא תמורה.

רוב ברור לימין

מתוצאות הסקר עולה תמונה של ניצחון ברור לגוש הימין. הוא נובע מהכפלת כוחו של הליכוד, שביחד עם מפלגות הימין, המפלגות הדתיות וישראל בעלייה מגיע ל-66 מנדטים.
גוש השמאל נחלש בצורה משמעותית, ויגיע לכל היותר ל-54 מנדטים. מי שמצילה את הגוש הזה מהתמוטטות מוחלטת היא שינוי, למרות שהזהות השמאלית שלה אינה מובהקת, ומה שהופך אותה למפלגת שמאל הוא רק סירובה לחבור לחרדים.
אם נתניהו זקוק למשהו באמת דרמטי כדי לנצח את שרון, למצנע אפילו נס לא יעזור. הממשלה הבאה תהיה ממשלת ימין חזקה ורחבה, בראשות שרון. אם מצנע יעמוד בדיבורו, ולא יצטרף לממשלת אחדות תחת שרון, הוא יישב הרבה זמן עם מפלגתו הקטנה והמסוכסכת על ספסלי האופוזיציה. אז אפילו חיים רמון לא יוכל לעזור.