פורשה קאיין - היקיצה מהחלום

"אם להיות כנים, אנחנו לא מכירים אפילו בן תמותה אחד שצריך, אבל באמת צריך, מכונית של פורשה. אלה שבכל זאת רוכשים את המכוניות שלנו, הם ברי מזל שרוצים. וכן, בעיקר כאלה שמסוגלים לעמוד בהוצאה הפיננסית הכבדה יחסית". וזו, תאמינו או לא, הייתה ההתבטאות הכי צנועה של מארחיי באירוע השקת הפורשה קאיין בספרד.

כי היו גם אחרות. כמו למשל "ב.מ.וו X5 היה עבורנו אמת מידה ליכולת כביש פנטסטית, הטובה ביותר בקטגוריה עד היום. ואנחנו טובים יותר. ריינג' רובר החדש ומרצדס G וואגון היו עבורנו אמת המידה ליכולת שטח פנטסטית, הטובה ביותר בקטגוריה עד היום. ואנחנו לא פחות טובים". נו טוב, אחרי הצהרות כאלה, יש לפחות למה לצפות…

בעיניים

אז הוא מבטיח להיות הכי טוב בכביש והכי טוב בשטח, אבל את מבחן העין צולח הקאיין די בקושי. "עניין של טעם" תגידו, ואתם צודקים. אלא שבמקרה זה מדובר במתיחה די רצינית של חבל הקונצנזוס. קחו מתחרים אפשריים, העמידו אותם לצד הקאיין, ולפתע סובל הפורשה מבעיית זהות. ה-ML הותיק של מרצדס מזוהה היטב, את הריינג' פשוט אי אפשר לפספס וגם ב.מ.וו יצרו תמהיל עיצובי מעניין ומושך.

ופורשה קאיין? במבט מלפנים הוא נראה כ-911 טורבו מוגבהת, וזה טוב. אבל מהצד, או אפילו מאחור, לא מעניק הקאיין הגדול כל בשורה לחובב הרכב. ואם מניחים אותו לצד יצירות אחרות של פורשה, הוא לפתע נראה אפור מדי, חיוור, חסר השראה. הרכב הזה גדול מאד, עגלגל היכן שצריך (ולא צריך), מבהיר היטב מה ייעודו בעולמנו אנו. אבל איפה התשוקה, הרגש והמשיכה הראשונית חסרת הגבולות, זו המתלווה לכל יצירה אחרת מבית פורשה? לא כאן. האם קהל יעד אמריקני, שאמור לנהור בהמוניו לאולמות התצוגה ולהגדיל את סך המכירות העולמיות של היצרן ב-50%, אינו דורש זאת? בהחלט ייתכן.

לעומת זאת, תא הנוסעים וסביבת הנהג מבהירים טוב יותר באיזו מכונית אתה נמצא. אי אפשר לטעות בלוח הכולל מחוונים עגולים, שנראה כאילו נשלף זה עתה ממכוניות הספורט של היצרן. כך גם מיקומו של מפתח ההתנעה משמאל להגה, או אפילו יחידת המידע במרכז הקונסולה. יש כאן עור לרוב, המכסה כמעט כל פינה, יחד עם ברק אלומיניום בקונסולה ובדלתות.

אבל גם כאן, ויסלחו לי עשרות המעצבים שעשו ימים כלילות בתכנון, חסר את אותו "משהו", ברק שיצית אותך עוד לפני ששמונת הצילינדרים ינערו את קורי השינה מהמכונית. לא חסר אמנם דבר, ורשימת האופציות אינה רלוונטית כמעט (למעט זו של השטח, עם מיגוני תחתית ונעילה נוספת, תמורת מעל 20,000 שקלים בישראל…), אבל חסר אופי. אתם יודעים, זה שיגרום לכל חובב רכב להשמיע לעצמו נהימות בוקסר גם כאשר הוא מנקה את האבק מהעור היוקרתי.

על הכביש

אם עד עתה התמונה נראית חיוורת משהו, מגיע רגע התזוזה מהמקום ומפזר כל ספקות. שוק אמריקני או אירופאי, כבישי יעד עם מהירות שיוט מרבית מותרת של 55 מייל לשעה או אוטוסטרדות בסגנון מהר ככל יכולתך, הקאיין נועד להרשים כבר מהרגע הראשון. ומכיוון שהזדמן לי לנהוג ראשית בגרסה החזקה מהשתיים, אפשר לוותר על השימוש ב"רושם", ולעבור לסופרלטיבים מעולם ספרות בדיונית.

5.6 שניות ל-100 קמ"ש, 12.9 שניות ל-160, 25.2 שניות לזינוק מהמקום למרחק של קילומטר ומהירות מרבית של 266 קמ"ש. את אלה מאפשר מנוע V8 גדול בנפח 4511 סמ"'ק, עם צמד מגדשים, צמד מצנני ביניים, תחכום עד אין קץ והספק מרבי של 450 (ארבע מאות, וחמישים) כ"ס ב-6,000 סל"ד, עם מומנט מרבי של 63.2 קג"מ כבר בסל"ד סופר-נמוך (למנועי בנזין לפחות) של 2,250. עכשיו, תקראו שוב את הפסקה האחרונה, לאט יותר. השוואה למפלצות הכוח הקיצוניות מבית ב.מ.וו ומרצדס תהיה לא הוגנת, במקרה הטוב. הקאיין כל-כך חזק ומהיר יותר, שזה כמעט מעליב.

התוצאה המיידית היא יכולת האצה פנטסטית מהמקום בעזרת תיבת הטיפטרוניק החדשה בעלת שישה יחסי העברה (ידנית רק בהמשך). ובמידה שווה גם האצה תוך כדי תנועה, המותירה את התנועה מסביב פעורת פה לא פחות.

אבל זה לא הכל. יש כאן גיבוי מלא ליכולת של מנוע אדיר שכזה. אם ה-X5 של ב.מ.וו העמיד את רף התנהגות הכביש גבוה בהרבה ממה שהכרנו בעבר בכלי רכב שכאלה, בא הקאיין ומוסיף על כך. יאמר מייד כי לא נהגנו בשניים זה לצד זה, אך התחושות הן כי מדובר בהחלט ברמה גבוהה יותר. תגובות ההגה - שכמעט ואינו מגלה שטחים מתים - עדיפות לאין שיעור על אלה של המתחרים. הוא ישיר מאד, מעניק היזון חוזר עדיף בהרבה על אלה המוכרים לנו, ומתברך בקצת יותר מ-2.5 סיבובים מנעילה לנעילה.

כך גם שאר המערכות, ובעיקר זו של המתלים. בגרסת הטורבו החזקה, עם מתלי אוויר כסטנדרט, השליטה על תנועות הגוף כמעט מושלמת. אין כאן זוויות גלגול מוכרות מכלי רכב בפורמט שכזה, בעיקר כאשר לוקחים בחשבון שמדובר בכ-2.5 טונות, לפני העמסת נוסעים וציוד. וכך גם מערכת הבלמים המרשימה, שנעזרת בדיסקים מאווררים וקליפרים בממדים עצומים עם שש (מלפנים) או ארבע (מאחור) בוכנות.

התוצאה היא יכולת כביש יוצאת דופן בכל קנה מידה. תרשו לי לנחש כי נהגי הכבישים באזור מסלול המירוץ בחרז דה-לה פרונטרה, שראו ודאי מכוניות ספורט לרוב במהלך השנים, לא נרגעו עד עתה מהקצב שבו חלפו על פניהם עשרות קאיינים בטיסה נמוכה, תוקפים פניות כאילו היו מכוניות ספורט קטנות גוף, מאיצים החוצה עם רגל מלאה וביטחון שאינו יודע גבול, בין היתר תודות לגומי במידה 275/45 וקוטר "19, היישר מבית היוצר האקזוטי של פירלי Pzero רוסו. בקיצור, ארבעה צמיגים עולים כמו ג'יפ קטן, אבל אלה לא בעיות של רוכש ג'יפ עם לוגו פורשה ביותר מ-900,000 שקלים, נכון?

גרסה זולה, ושטח יקר

לצערי, דברים דומים אי אפשר לומר על הדגם הזול יותר, זה שיאלץ רוכשים עתידיים לוותר "רק" על 600,000 שקלים. ראשית, הכוח ממנוע שמונת הצילינדרים עומד כאן על 340 כ"ס "בלבד". אז נכון שהוא עדיין יכול להתמודד גם עם החזקים שבמתחרים (X5 4.6 ליטר עם 347 כ"ס, או ML 55 AMG עם הספק דומה), הוא פשוט אינו מדהים כאחיו. ראשית, הוא עדיין צריך לטפל במשקל דומה, וזה קשה. שנית, וחשוב הרבה יותר, הרכב שעמד לרשותנו עשה שימוש במתלים הרגילים. ואלה, כך הסתבר במהירות, אפילו אינם מתקרבים ליכולת של מתלי האוויר המתוחכמים. הם סובלים יותר מגלגול צדי ואורכי, אינם נוטעים את אותה תחושת ביטחון מדהימה, ופוגעים בדרך גם ביכולת האחיזה הפנטסטית.

הבדלים דומים קשה היה לגלות בנסיעת השטח הקצרה והמדגמית, למרות שניתן לקבוע בביטחון רב כי טוב יעשו אנשי היצרן אם יכוונו קצת פחות גבוה. קולגות יקרים ומנוסים, שפוררו סלעי מעלות תובעניים בעזרת הטובים שברכבי השטח בעולם, התקשו להאמין למשמע ההשוואה בין הקאיין ל-G וואגון של מרצדס למשל. נסיעת ההתרשמות הקצרה לא גרמה להם לשנות דעתם.

אז נכון שיש כאן מרווח גחון שניתן לבחירה בין שלושה מצבים עד 273 מ"מ מעוררי השתאות, ויש מערכת הנעה מתוחכמת עם נעילות דיפרנציאלים לרוב, אבל הקאיין הוא בסופו של דבר לא רכב שטח טהור, עם סרנים חיים ומהלכי מתלה ארוכים מאד. כך שגם כוח אדיר והילוך ראשון נמוך במיוחד במצב "שטח", לא יעזרו לו להתמודד עם תנאים קשים מאד. חובה עם זאת להזכיר כי אין כל ספק, אפילו הקל שבקלים, כי לרוכשי הרכב הזה לא תהיה בעיית עבירות, גם אם ישימו פניהם לשטח. בואו ונהיה כנים…

אז…?

בואו ונראה. מה גורם לאנשים להשקיע הון במכונית כמו ה-911 למשל? הרי הם לא עושים זאת מכיוון שהיא מסוגלת להקיף מסלולי מירוץ מהר יותר מכל אחת אחרת. הם בוודאי לא עושים זאת מטעמים פונקציונליים אחרים. בינינו, כמה מהם מסוגלים אפילו לגרד את היכולת הדינמית של מכונית העל הזו?

אז למה בכל זאת? כי 911, או בוקסטר, הן מכוניות ששובות אותך, קושרות את לבך אליהן כבר בשנייה הראשונה. הבט באחת, ותבין למה. נהג באחת, ואתה מכור לעד. ולכך התכוונו ללא ספק אנשי פורשה כמצוטט בתחילת הכתבה. והקאיין, אפילו בגרסה החזקה יותר, לא מייצר את אותה התרגשות סוחפת, עיניים נוצצות ולב מרקד.

למרות יכולת דינמית גבוהה כנראה מכל מתחרה בקטגוריה, פוטנציאל עבירות לא מבוטל ומנוע טורבו שזכאי לכל קלישאה שנכתבה אי פעם, הקאיין אינו משתייך לקבוצת מכוניות עליהן אחלום בלילה. וכאשר אני מתבטא כך בנוכחות אחד מנציגי היצרן, הוא מביט בי בחיוך ולוחש - "אתה אולי צודק, אך שכחת פרט אחד קטן אבל חשוב מאד. אמריקנים חולמים בשפה אחרת."

אז הוא צודק כמובן, אבל אני בכל זאת עוד לא התרגלתי. אולי, לאחר שיעלו על כבישי ישראל מספר לא מבוטל של ג'יפים מתוצרת פורשה, ויעטו על גבם הנוצץ את אבק מדבריות הארץ הזו, אחזור בי. כי למרות שההצלחה המסחרית מובטחת, יש משהו עצוב ביקיצה מחלום.