שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    השאלות שצריך לשאול
    בכנס הרצליה לא נשאלה השאלה "מה יקרה אם ישראל תודיע על חזרה לגבולות 67'?". האם גם אז יהיה חשש ממגה-פיגוע ומהשמדתנו?

    יש לי רושם, שנסמך בעובדות, שאנחנו קורבן של קונספירציה שעיקרה להטיל עלינו אימה ופחד. נראה כאילו כל אנשי הביטחון, הנקראים "מומחים" לביטחון ולמדיניות ביטחון, עשו יד אחת כדי לשכנע אותנו שהמדינה עומדת בפני שואה חדשה. הנה מגיע המגה-פיגוע, מסביב נקבצים אויבים שרוצים לכלותנו, ועל כן תקציבי הענק המוקדשים לביטחון מוצדקים, הידוק החגורה והעוני הם פועל יוצא ממצבנו וכו' וכו'.
    בכנס היוקרה הנקרא "כנס הרצליה" הופיעו בפנינו אחד אחד הרמטכ"ל, שלא יידע מנוח עד שיירסק ויהרוס כל תשתית אזרחית פלסטינית, ושמשוכנע כי אין להזיז אף התנחלות ואף מאחז פיראטי שמא ייחשב הדבר לחולשה; שר הביטחון, הדורש את סילוק ערפאת, ממשיך בעזרת מטוסים, טנקים ובולדוזרים לחסל ולהרוס, כי אחרת לא יהיה לנו ביטחון; וכך גם אנשי המוסד לשעבר אפרים הלוי, שבתי שביט וכמובן, הרוח החיה של הכנס, איש מוסד לשעבר ויועץ קרוב לביבי נתניהו – עוזי ארד. ועוד רבים היו הנואמים.
    בין שפע הדוברים המומחים, שכנראה גדלו והבשילו באותה "ערוגת פרחים", לא נשמע קולו של אף סוציולוג בלתי תלוי, פסיכולוג חברתי בלתי תלוי, היסטוריון או פילוסוף. גם אם אלה אינם "מומחים" למלחמות, הרי יודעים לשאול שאלות ולהאיר ולהעיר דברים מנקודת מבט שונה, המחייבת קצת רענון מחשבתי ואופק רחב יותר מחיסולים בנשק ומלחמה.
    בכל הכנס הזה לא שמענו את השאלה הפשוטה: נניח שאנחנו מודיעים לפלסטינים ולעולם שאנו מוכנים לחזור לגבולות הקו הירוק, לפנות את ההתנחלויות ולהכיר במדינה פלסטינית בגבולות של ערב מלחמת ששת הימים, היינו גבולות 1967, כשבמקביל יינתן מנדט לנאט"ו או לשליחי האו"ם ל-5 שנים, כדי לעזור לפלסטינים לשקם את הערים והתשתיות, להכשיר מקומות עבודה ולבנות מערכת שלטונית סבירה, מפורזת ללא צבא, 4 גבולות פתוחים ושלום - האם גם אז נהיה נתונים לאימת השואה והמגה-טרור, הרג, הרס והרעלה, או שמא העילה לכל אלה תעלם ואפשר יהיה להתפנות לבניית החברה שלנו?
    השאלה הזאת לא נשאלה ותשובה עליה לא ניתנה. גם לא נשאלה השאלה כמה עולה יום אחד של החזקת הצבא והפעלתו בשטחים לשם הגנה על כל מתנחל וכל מאחז או לשם חיסול. הנואמים גם לא נשאלו אם חשוב לביטחון ישראל להחזיק ביישובים כמו נצרים, דקלים ודוגית שברצועה, וכמה חללים עלתה ההחזקה הזו מראשית האינתיפאדה השנייה. האם הציבור משלם המיסים לא זכאי לדעת פרטים אלה? האם ההורים, הבנים, נשות החיילים ואנשי המילואים שנשלחים להילחם ברצועת עזה, אינם זכאים לתשובה? האם בחברה דמוקרטית מותר לשלוח חיילים ואזרחים (אנשי מילואים הם אזרחים) להרוג וליהרג בלי לקבל הסבר? בלי הגדרת הטעם?
    האם האנשים האלה, המומחים לביטחון, הם שיכורי כוח שמבינים רק כוח, האם הם נגועים באיזו אימת רדיפה נצחית, או שמא הם פשוט "משחקים" על הפראנויה והפחדים הקיימים של היהודים, מטפחים פחדים מודחקים מהעבר כדי להמשיך ולבצע מדיניות של כיבוש? ואולי הכוונה היא פשוט לשמר את הסטטוס-קוו עד שאמריקה תצא למלחמה בעיראק, ואז אפשר יהיה לנצל את ההזדמנות החדשה לטובתנו ולטובת הדמוגרפיה נוסח ליברמן, איתם, בני אילון, וחלום אריק שרון על ירדן כפלסטינה.


    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים