ברגע האחרון: הירוקים החליטו לרוץ לכנסת

בבחירות הקודמות לא הצליחה מפלגת הירוקים לעבור את אחוז החסימה. הפעם הצטרפה המפלגה למירוץ ממש ברגע האחרון, עם תקווה מחודשת להכניס נציג לכנסת ה-16, ואולי אפילו, בחלום שנראה קצת רחוק למדי, לממשלה.
המפלגה, ששואפת להציל את הסביבה, הודיעה רק היום על ריצתה בבחירות. בינתיים, מלבד שני הפעילים המובילים, פאר וייסנר והדס שכנאי, רשימת המועמדים עדיין לא נסגרה. במפלגה מעוניינים לסגור את הרשימה רק לאחר הפריימריס בעבודה ובליכוד, בתקווה שמאוכזבים בעלי שם יחברו למפלגה.
בבחירות 99', לאחר שקלטה אל חיקה את פליט מרצ, דדי צוקר, זכתה המפלגה בכ-13,300 קולות בלבד (שהם כ- 0.4% מסך הקולות), ונשארה מחוץ לכנסת. צוקר מיהר לנטוש את הספינה לאחר הכישלון.
מאז הספיקו נציגי הירוקים לתפוס מושבים במועצות ערים כמו חיפה, תל אביב, יהוד, ופעלו בנושאי איכות סביבה שונים. בין הנושאים: זיהומי אוויר וקרקע, הרעלת נחלים ומקורות מים, כביש חוצה ישראל, חסימת קו החוף על ידי בנייה ומיקומן של אנטנות סלולריות.
עכשיו הם מקווים שמשהו אולי השתנה כבר במודעות של הבוחרים בנוגע לנושאים אלה.
"זו כבר לא איכות הסביבה", אומר יו"ר המפלגה, ויסנר, "זו פשוט הצלת הסביבה, ברמה של הישרדות. אנשים חושבים שמדובר באיכות כזאת או איכות אחרת, שמדובר בסוג של מותרות. אין לנו כבר את הפריבילגיה הזאת, להניח בצד את נושא האקולוגיה".

בעקבות אסון המכביה

מפלגת הירוקים הוקמה בשנת 97', לאחר אסון המכבייה. ויסנר וחבריו היו משוכנעים שהתפיסה הישראלית, לפיה "זול ומהיר" הוא טוב, קרסה לנגד עיניהם, והחליטו לנסות סוף סוף להשפיע. "הפוליטיקה היא לא דבר מגעיל בעינינו. יש פוליטיקאים מגעילים, אבל מבחינתנו היא הזירה האמיתית שאפשר לשנות בה", אומר ויסנר. "מה שמגעיל הוא, שאת הרעל הזה ששתו האוסטרלים, אנחנו רקחנו בידיים שלנו. תראו מה קורה עם השייטת – שלחנו אותם למות לא למען המדינה, אלא למען המפעלים הגדולים שהזרימו את הרעלים".
ויסנר, תעשיין ויצואן לשעבר, אב לשניים, הוא חבר במועצת העיר תל אביב, ומשמש גם כיו"ר הוועדה לאיכות הסביבה בעירייה. כמו כן הוא מכהן כיו"ר עמותת "האדם עץ השדה", הנאבקת בכריתת עצים בתל אביב וברחבי הארץ.
הדמות הבולטת הנוספת בתנועה היא הדס שכנאי, מזכ"ל תנועת הירוקים הארצית, גם היא חברת מועצת העיר תל אביב. היא היתה בין מובילי חוק העזר העירוני למניעת זיהום אוויר. היא בוגרת לימודי כלכלה וסוציולוגיה, ודירקטורית בכמה חברות עירוניות.

"לא מצנע ולא שרון"

מתברר שגם יו"ר מפלגת העבודה, עמרם מצנע, וגם ראש הממשלה אריאל שרון, הם לא הבחירה הטבעית של המפלגה. "מצנע אינו לרוחי", אומר ויסנר. "כשהוא היה אחראי על הקישון, אנשי השייטת מתו מסרטן. אריק שרון עשה מה שעשה כשר תשתיות, הוא הולך להיות ראש ממשלה ומישהו צריך לשמור עליו. כשאנחנו בתל אביב, בלב לבו של הממסד, אנחנו פותחים את התיקים ושומרים על שקיפות מלאה, עם זכות הציבור לדעת. את אותו הדבר נעשה גם בממשלה. אנשים לא ימהרו לקבל החלטות לרעת הסביבה כשהם יידעו שמישהו שומר עליהם. אם לא היו ירוקים בתל אביב לא היית רואה נטיעות, שבילים, שדרות, חוקי עזר עירוניים בנושא זיהום אוויר, כל אלה הם תוצאה של הנוכחות שלנו בעירייה".

"מחר לא תהיה כאן שקיעה"

"נדל"ניסטים כובשים את חוף הים, או מקימים איים מלאכותיים", ממשיך ויסנר, "מחר לא תהיה פה שקיעה, כי עשירי העם החליטו על בנייה. מי התהום שלנו מורעלים, הם מורעלים על ידי מפעלי תע"ש, שהקים השלטון, המדינה הזאת הופכת לחתיכת כביש, יש כאן אספלט יותר ממדינה".
ויסנר לא משלה את עצמו באשר לסדר העדיפויות הלאומי שקבעו ראשי הממשלות האחרונים, אבל הוא מקווה לשינוי. "אנחנו יודעים שכרגע קשה לבוא לעם הזה שכל יום מישהו מתפוצץ באוויר ולהגיד לו 'תשמע, יש פה אסון אקולוגי", הוא אומר, "אבל המלחמה כאן היא לא מלחמה על הגבולות, אלא על האדמה. אנחנו לא צריכים ישראל אחרת, אנחנו צריכים את ישראל הזאת, אבל הבית הזה חייב להיות גם הבית של הדורות הבאים, אי אפשר להגיד 'מחר אנחנו לא פה'. אנחנו מתייצבים בראש המדינות הכי מתקדמות בעולם בכל מיני תחומים, אבל בדמינו זורם שמם של ההורים מגליציה, שחושבים שעוד רגע אורזים את המזוודות ומסתלקים, הכל כאן ארעי".