גנוסר – אין סיפור
כל כסף שמגיע לרשות הפלסטינית, כולל הכסף שמעבירה הממשלה, תומך בטרור, משום שרוב הפלסטינים בעד התנגדות אלימה לכיבוש. האם זה אומר ששרון תורם לטרור?
מה הייתה הסיבה שמאחורי פרסום הסיפור על יוסי גנוסר? האם דאגה לביטחון ישראל ולטוהר המידות? הצחקתם את בעל הבית. סיפור עיתונאי? בוודאי. ואפילו סיפור מצוין: עם שותף בוגדני, מזימות בינלאומיות וכסף גדול, וכל זה בצל הטרור המשתולל והתהליך המדיני. אבל איפה פרשייה בטחונית לאומית ואיפה האמת?
מה שהחל במעריב בצעקה רמה, נגמר בשלב זה בזימון של השותף של גנוסר למשטרה, ובהודעה סתמית על כך ש"בקרוב אמורה המשטרה לגבש את עמדתה האם יש מקום לפתוח בחקירה נגד גנוסר". אגב, הצהרת המשטרה דווחה בעמודים נידחים ב"הארץ". מישהו במעריב קרא אותה?
יש טעם לחזור ולנתח את האירוע, כדי שהלקח שיילמד ממנו ישמש מכשיר לבדיקת סיפורים דומים שיצוצו לקראת הבחירות הבאות. הנפח והניפוח של כותרות עמוד ראשון, יום אחרי יום, יצרו רושם של (לפחות) פרשת בגידה בעבור בצע כסף, לצד סיוע לטרור. איני מתיימר להבין את הכוונות של מעריב - האם היה שם מניע נסתר, שגיאה בהבנת ההקשר העיתונאי ציבורי, סתם תשוקה לרייטינגית, או שלושתם גם יחד - אבל התוצאה היא דה-לגיטימציה של התהליך המדיני, של מפלגת העבודה לדורותיה התומכת בו, ובייחוד של רוח קמפ-דיוויד שגנוסר היה מעורב בו. הטכניקה: יצירת משוואה בין גנוסר (שמצולם בענק, עם כל משתתפי קמפ-דיוויד) לבין התהליך המדיני כולו.
גם תגובת המערכת הממסדית שירתה את מגמת ההכפשה של התהליך המדיני. היועץ המשפטי פנה "לחקור", כאשר הוא יודע מזה שנים במה מדובר, ובעצם קורץ למערכת הפוליטית; והגרועה מכל היא התנהלותו של ראש המוסד, מאיר דגן. הרי על אופי עסקיו של גנוסר ידעו ויודעים כל ראשי מערכת המודיעין, והנה פורסם כי דגן "חוקר" את הנושא. במוסד לוחשים שזה איננו תפקידו ושהוא לא באמת חקר, אבל אם מעריב טעה, בשוגג או במזיד, וראש המוסד לא הכחיש, הרי שהוא תרם את חלקו לערפל המכפיש ולמשקע העכור שהסיפור משאיר אחריו. יתכן שדגן אינו מבחין בין ראשות המוסד לניהול מטה הבחירות של שרון (שאותו ניהל בבחירות הקודמות), ויתכן שיש טעם אמיתי לבדוק את הקשר בין הכסף שמסתובב אצל הפלסטינים לבין הטרור, כדי להגיע לסיכול מירבי, אבל הדיווח על זה בהקשר של גנוסר, בלי שתבוא הכחשה גורפת, הוא שירות שמגיש ראש המוסד לאגף הימני, ואשר מטרתו כאמור היא דה-לגיטמציה של התהליך המדיני וכל העוסקים בו.
עיתונות ופוליטיקה
שותפותו של גנוסר – שהוא בעל אינטרס עסקי - בשיחות קמפ-דיוויד היא לטעמי עניין פסול, אבל גנוסר לא נדחף לשום מקום. ראשי הממשלות, מרבין עד שרון כולל ברק, השתמשו בו כמכשיר. עבור ברק, השימוש בגנוסר היה לצרכי טקטיקה מול ערפאת, אבל מכאן ועד הטענה של העברת כספים לטרור רב המרחק.
כל כסף שמגיע לרשות הפלסטינית, כולל הכסף שמעבירה ממשלת ישראל, תומך בטרור, משום שרוב הפלסטינים תומכים בהתנגדות אלימה לכיבוש. האם זה אומר ששרון תורם לטרור? האם גנוסר תרם לטרור בכך שגזר קופון מעסקאות עם הרשות? זה נשמע אפילו יותר מצחיק מהטענה שהילד הרעב שזכה לארוחה בשל הכספים שהעבירה ישראל יגדל ויהיה חמאסניק. בקיצור, עובדים עלינו בעיניים.
אגב, אין לי מושג מה קורה בין גנוסר לרשות הפלסטינית ולמס ההכנסה, ואם יש חשד לעבירה (שום דבר לא הוכח עדיין), אבל הטיפול התקשורתי של מעריב מהווה קפיצת מדרגה בכיסוי הבחירות. מדרגה? זו מעלית מהירה בדרך לפיסגת הזניית הפרורפורציות לצרכים פוליטיים.
