קצין וג'נטלמן. על עונת הפרישה של דייויד רובינסון

דייויד רובינסון הודיע לפני העונה שהוא פורש. את המנהג הזה התחיל דוקטור ג'יי לפני 15 שנים, ומסעו האחרון ברחבי ה-NBA היה 82 לילות של אהבה והערצה. קארים עבדול ג'באר עשה את זה אחריו, והמחוות כלפיו סדקו אפילו את השריון שמאחוריו התחבא כל השנים. בעונת הפרישה המוכרזת שלו, דייויד רובינסון מקבל רק מעט מכל אלה.
נכון, רובינסון אינו קארים או הדוקטור - הקלע הגדול בכל הזמנים והאיש שבישר את עידן המעופפים הגדולים. אבל בניגוד לאיש שנבחר ראשון בדראפט שנתיים לפניו, פטריק יואינג, לרובינסון יש לכאורה את כל הקבלות - אליפות, תואר MVP ומלכות הסלים, מקום קבוע באולסטאר. נדמה שרובינסון לא קנה את לב האוהדים לא מפני שהיה רך, לא מנהיג ונעלם בדקות הסיום - האשמות שהוטחו בו מדי פעם ולא מעט בצדק - אלא דווקא מפני שהיה חלומו הרטוב של דייויד סטרן: אינטיליגנטי, חייכן, ספורטאי למופת.
שנתיים חיכתה סן אנטוניו לקצין הצי רובינסון, עד שסיים את שירותו המקוצר. אחרי המשחק הראשון שלו אמר לעיתונאים, שאף שחקן לא יכול להיכנס לצבע של סן אנטוניו ולצאת 'חף מעונש'. למחרת תהו כמה מהם מתי השתמש שחקן NBA בפעם האחרונה במילים כאלה. אחר כך צילמו אותו מנגן בפסנתר, קורא ספרים, עושה דברים שאימהות פולניות חולמות שהילד יעשה.
מכונת הכוכבים של הליגה היתה בטוחה שנמצא המודל האולטימטיבי, שלידו ייעלמו המשתמשים בסמים, עושי הילדים בתפזורת והאנשים שמעיפים לקוחות בבאר דרך החלון.
העניין הוא, שאימהות פולניות לא ממש מרכיבות את הקהל של הספורט. אלן אייברסון, שמתנהג כמו נער מהגטו השחור גם מחוץ למגרש וגם עליו, שובה יותר את הלב מיורם רובינסון. חלק גדול מהאוהדים זיהו נימוס עם מורך לב, אינטיליגנציה עם חוסר נחישות. רובינסון יהיה בהיכל התהילה - עשרים אלף נקודות ועשרת אלפים ריבאונדים הם כרטיס בטוח לשם - ויפרוש בלי שחסר לו שום דבר למיצוי הקריירה. אבל מחלקת השיווק של הליגה כבר למדה, שרק מעטים מעדיפים טי שירט עם המספר של הילד הטוב.