"המשק בישראל זקוק לחוקה"

"העלות הכוללת של 4 מערכות הבחירות משנת 96' עד עכשיו, כולל הבחירות הקרובות שתוקצבו ב-600 מיליון שקל, עומדת על 4.5 מיליארד שקל. במצב נורמלי, עם בחירות 'רק' כל 4 שנים, היינו חוסכים 3.9 מיליארד שקל". כך אומר נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' אריק כרמון.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מנהל בימים אלה באמצעי התקשורת קמפיין למען כינון חוקה בהסכמה. במכון אומרים כי זו הדרך היעילה ביותר להשגת יציבות פוליטית.

"הערך העליון של החוקה זה בכך שהיא מקרינה ודאות ויציבות למסגרות השלטוניות, הפוליטיות והחברתיות שמתפקדות במשק", אומר פרופ' ידידיה שטרן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, המתמחה בקשר בין הון לשלטון. "הכלכלה והמסחר זקוקות מאוד לוודאות ולעוגן של יציבות במציאות. זה חשוב לתמחור מראש של השקעות עסקיות, התחייבויות לטווח ארוך וכדומה. מציאות חוקתית מעניקה את זה, כי היא מכתיבה כללי משחק שגבולותיהם נוקשים ואי אפשר לשנותם בקלות".

לדבריו, בישראל יש נטייה לחוקק חוקים פופוליסטיים על רקע חברתי, שמשמעותם האמיתית היא פגיעה בכלכלת ישראל ובסופו של דבר גם בחברה. "חוקה יכולה לספק תשתית לחקיקה חברתית-כלכלית, שתשמוט את הקרקע מתחת לצורך וההצדקה של חוקים פופוליסטיים כאלה", אמר שטרן.

למשל?

"המדינה מתחבטת הרבה בשאלה, עד כמה להשקיע בזכויות חברתיות? למשל הזכות לחינוך: חובה? חינם? עד איזה גיל? ועוד שאלות כמו דיור וכדומה. הנטייה הפופוליסטית היא לשחרר את הארנק, אבל מישהו צריך למלא את הארנק הזה. חוקה בהסכמה נותנת את המכנה המשותף - האפשרי – שכולם מסכימים עליו, לאחר דיון ומחשבה. זה מקטין את הצורך והאפשרות לחוקק חוקים פופוליסטיים. כמו, למשל, בתשלומי ההעברה.

"יציבות שלטונית ומוסדית מאפשרת לי לדעת באיזה סביבה אני הולך להשקיע. לא ישנו לי באופן מהותי את מערכת הגורמים שאני מביא בחשבון ואת מערכת היחסים ביניהם", אומר שטרן. "זה חשוב במיוחד בישראל, כי המציאות כאן היא מאוד מוטת רעשים: כלכליים, תרבותיים, ביטחוניים, חברתיים ומשטריים. החוקה תקטין את הרעש ואת אי הוודאות במציאות שלנו. הדבר הזה טוב לכלכלה".

למעשה, החליטה הכנסת עוד ב-1950 על כינון חוקה בשלבים ("פשרת הררי"). כמו כל החלטה שאין לה תאריך יעד והיא שנויה במחלוקת, החוקה מבוששת לקרום עור וגידים.

הדתיים מתנגדים

המתנגדים העיקריים לחוקה הם הדתיים. לטענתם, התורה היא החוקה של ישראל. מבחינתם, כל חוקה אחרת פסולה או מיותרת. מתנגדים נוספים טוענים, בין השאר, כי נסיונה הפוליטי של ישראל דל מכדי לעגנו בחוקה. טענה אחרת גורסת, כי חוקה לא מחוקקים בהשפעה של מצב חירום, אלא בנחת ובכובד ראש. עד כה, לא נמצא הזמן המתאים לזה… עוד נטען, שצריך קודם כל לפתור שאלות מהותיות כמו יחסי דת ומדינה ורק אז לכונן חוקה.

גם הכלכלה הישראלית מתנהלת בצילם של סימני שאלה. "כרגע", אומר שטרן, "אנחנו לא יודעים מה יהיה האופי הכלכלי של המדינה בעוד 20 שנה. בצרפת למשל, מלאימים ומפריטים את הבנקים בכל פעם שמתחלף המשטר.

"חוקה טובה אמורה לשרטט את הגבולות של יכולת המדינה להלאים נכסים. היא תעגן את היחסים בין רכוש הפרט לרכוש המדינה. תגדיר את זכות הקניין וזכות ההתאגדות, ועוד. שוק ההון מאוד מושפע מהדברים האלה. גם דיני העבודה וזכויות העובד מושפעים, כי הם נגזרות של זכויות האדם שמעוגנות בחוקה".

סדר העדיפויות הלאומי

"אין לחוקה השלכות ישירות, אבל ההשלכות העקיפות שלה מובהקות לאורך זמן", אומר כרמון. "למשל בתחום התקציב: כשממשלה וקואליציה מתפקדות 4 שנים וכל השותפים בקואליציה שותפים למדיניות התקציבית גם תהליך התקצוב הוא תהליך יציב. זה מתבטא בכל התחומים: גירעון תקציבי, מיסוי, קניית קולות בשלמונים, כל הנגעים האלה לא יתקיימו".

לדברי כרמון, החוקה תגדיר את הכיוון החברתי-כלכלי של המדינה. עד כמה המשק בנוי על עקרונות כלכלת שוק חופשי ואיפה נמצאים הנושאים החברתיים בסדר העדיפויות הלאומי.

לטענתו, החוקה תשפר גם את תפקודה הלקוי של הממשלה בתחום הגדרת סמכות ואחריות של משרדי הממשלה והעומדים בראשם.

שקיפות נגד שחיתות

"אם נעגן גם את עיקרון השקיפות בחוקה, נתמודד עם נגע השחיתות שפושה במערכות בירוקרטיות בכלל. תהיה בעיה, לבצע מינויים פוליטיים וגם הביצועים של כל בעל תפקיד יהיו מדידים ויעמדו למשפט הציבור" אומר כרמון. לדבריו, "חוקה תגדיר גם את מספר משרדי הממשלה והפונקציות שלהם ואז יהיו לא יותר מ-18 משרדים, למשל, ולא נגיע ל-28 ו-30 משרדים כמו שיש בימינו. "במצב הנוכחי", מתריע כרמון, "אם יש משהו שמפריע לך, אתה יכול לשנות חוק יסוד ברוב רגיל וקדימה".