"אני מעדיף את הכאבים על פני הגירוש"

גם היום (ב'), יממה לאחר הפיגוע המחריד בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, עשרות עובדים זרים שנפצעו בפיגוע, ממשיכים להסתתר, מחשש כי אם יפנו לקבל טיפול רפואי בבית חולים יסיימו את היום בתא המעצר.

זהו סיפורו של דיוויס, עובד זר בן 39 מגאנה, שנפגע אתמול מהפיצוץ השני, איבד את שמיעתו לשעות ארוכות בשתי אוזניו, אולם גם היום חשש לקבל טיפול רפואי. רק הערב, בתום שיכנועים רבים, הסכים להתלוות לכתב ynet לטיפול בבית החולים "איכילוב".

דיוויס, שהיה במרחק של 20 מטרים בערך ממקום הפיצוץ, מספר כי נפל על הקרקע וכשקם לא שמע כלום. "קמתי, הייתי נורא מבולבל ואז גיליתי שאני לא שומע כלום. פחדתי מפיצוץ נוסף וברחתי מהמקום. כשהגעתי הביתה גיליתי שאני עדיין לא שומע כלום".

דיוויס מספר כי חבריו הציעו לו ללכת ולקבל טיפול בבית החולים אולם הוא דחה אותם על הסף. "יש לי שני ילדים בני שנתיים ושלוש ואשה שחיים איתי בישראל" הוא מספר. "איך אני יכול להרשות לעצמי לקחת את הסיכון ללכת לבית חולים ואחר כך להיות מגורש מהארץ?". שמיעתו של דיוויס חזרה אליו היום באוזן ימין, אולם באוזן שמאל הוא עדיין מתקשה לשמוע. "אם אני סוגר את אוזן ימין אני לא שומע כלום", הוא אומרף כאשר אצבע אחת תחובה באזנו, "וגם כשאני לוחץ על אוזן ימין אני מרגיש עיקצוצים. אני פוחד שזה יפגע בי בטווח הארוך".

למה אתה לא הולך לבית החולים, לא שמעת שהבטיחו לא לגרש אף עובד זר שמגיע לקבל טיפול?

"שמעתי, אבל אני לא סומך על זה, אולי כשהכל יגמר הם יבואו לחפש אותי. חשבתי שאם מצבי לא ישתפר אני אלך לקבל טיפול בבית חולים פרטי".

יש לך כסף לבית חולים פרטי?

"אין לי כסף, אבל אני פוחד שיגרשו אותי", אמר דיוויס, שטען כי גם אם לא יצליח לגייס כסף לטיפול בבית חולים פרטי, ימשיך להסתובב בלי לקבל טיפול מבית חולים ממלכתי. "אני מעדיף את הכאבים שיש לי באזניים על פני גירוש, אני חי בישראל כשלוש שנים והמצב עכשיו כשמגרשים אנשים מחזיק אותי בפחד מתמיד שיגרשו אותי ולא יהיה לי עם מה להאכיל את הילדים". דיוויס סירב למסור את שמו המלא וסירב גם להצטלם לכתבה. "אני לא רוצה שיעלו עלי", הסביר.

בסופו של דבר, הסכים דיוויס ללכת לבית החולים, אולם סיפורו הוא רק אחד מרבים שהצטברו, אודות עובדים זרים שנפגעו, וחיים בפחד מתמיד מגירוש מאז החלה משטרת ההגירה במעצרי העובדים הבלתי חוקיים.

"אנחנו מטפלים בכולם"

דורון וילנר, מרכז תחום רפואה דחופה ועבודה סוציאלית בבית החולים "איכילוב", קרא לעובדים הזרים לבוא לקבל טיפול בבתי החולים. דורון אמר ל-ynet: "אנחנו מטפלים בפועלים זרים כל השנה, לא רק בפיגועים. עכשיו הם במרכז ה'פריים', ופתאום כולם מחבקים אותם".

לטענתו, "היום אנחנו במצב הרבה יותר טוב אחרי הפיגוע, כי יש שפע של יוזמות ונכונות לעזור מצד הרבה מאוד חברות, והלוואי וזה היה המצב כל השנה. אני מצטער שהם היו צריכים לעבור את מה שהם עברו כדי שיתייחסו אליהם כמו בן אדם. אבל כשערפילי הבוקר ייעלמו והעין הציבורית תעבור לעין הבא, כנראה הכל יחזור לסורו".

וילנר ציין כי "האפשרויות של העובדים הזרים לקבל סיוע הם מאוד מצומצמות, בחלקו משום שחלק מהמעבידים מבטחים אותם רק על תאונות עבודה, וכשזה מגיע למחלות ממאירות או אחרות, אין להם ביטוח. בעיה נוספת שעולה בטיפול בעובדים זרים, היא שהם לא מבדילים בין ממסד לארגונים התנדבותיים, למשל בין נעמ"ת, ויצ"ו והמשטרה. ברוב הפעמים צריך למצוא מישהו שיתקשר אתם בשפה שהם מבינים, כדי שיהיה קשר מינימלי בין הפצוע לאנשים סביבו. אחר כך מגיע שלב הסיוע במיצוי הזכויות שלהם - לדאוג שהמעביד יתן להם האפשרות להחלים, להשלים את הטיפול ולא לחזור לעבודה מוקדם מדי".

מהסוכנות היהודית נמסר כי "מעתה והלאה הסוכנות תפעל גם בתחום העובדים הזרים. קרן נפגעי טרור של הסוכנות תסייע לעובדים זרים שנפגעו בהתקפות טרור, בתחומים בהם המדינה אינה מטפלת בהם. הסוכנות תסייע בין היתר במענקים, סיוע חד פעמי, איתור המשפחות וסיוע רפואי".