ריטה דאנס

"לאלף נמר", אקורד חדש של ריטה מאלבום אולפן חדש, שכבר מכה גלים ברשתות הרדיו השונות, הגיח כשלוש שנים לאחר צאת האחרון שלה בפורמט הזה, "אהבה גדולה". וכל מעריציה - וזה שבט גדול במיוחד במקומותינו - יחתמו על הקביעה שזה זמן ציפייה רב מדי.

- ריטה, למה לתת למעריצים "לסבול" כל כך הרבה זמן?

"אתה חייב להסכים עם זה שה'סבל' שלי הרבה יותר גדול. ללכת ולחפש טקסט שיש בו נצח, ולמצוא לזה לחן שאתה יודע שגם הוא לא רגעי וחולף ושיש בו קסם - ואז ללכת ולשיר את זה מיליון פעם ולדעת שאתה יכול לעשות לשיר הזה משהו טוב, וללמוד אותו מכל כיוון. ואחר כך לעבד את השיר באופן שאתה יודע שאתה לא הורס אותו, אלא מוסיף לו משהו. זה בעיני כמו לחצוב בהר כדי למצוא משהו נדיר. כל פעם שזה קורה, זה נראה לי כמו נס, הנה עוד שיר, עוד נס שקרה".

- נראה שעוד לא נגמלת מהטוטאליות, חוסר ההתפשרות והפרפקציוניזם.

"אי אפשר. הדברים האלה הם נצח, לא? לפחות אני מתנחמת בכך שאולי מחכים לאלבום הרבה זמן, אבל אני מקווה שאחר כך לא מתאכזבים. שהאיטיות לא פוגעת בהנאה מהתוצאה".

- השיר "לאלף נמר" (מילים: צרויה להב, לחן: רמי קלינשטיין) מאפיין את מרבית האלבום מבחינת הסגנון והקצב?

"האלבום החדש קצת יותר דומה באופיו לראשון ולשני שלי, יותר פופ-רוק כזה. זה בערך הכיוון, כי 'אהבה גדולה' ו'תפתח חלון' הלכו למקום קצת יותר קלאסי, אם אפשר להגדיר אותו כך. יש עוד שירים במקצב הזה, שאפשר לרקוד איתם. יש בדיסק החדש משהו שמאוד מרומם רוח. יש בו יותר שירים שמחים מאשר בקודמים, והוא קל ושמח יותר בהשוואה אלי. הרי הכל יחסי".
לצלילי הביטים של "לאלף נמר", מספרת ריטה, מקפצות ומפזזות הבנות שלה ושל רמי, משי ונעם. "אנחנו שומעות את זה בווליום מטורף, ככה שאי אפשר שלא לזוז, לקפוץ ולרקוד", היא אומרת. "רגע, אתה לא רוקד עם זה קצת?".

- לכיוון הזה - של מוסיקה שאפשר לשמוע על רחבות ריקודים - משך לואי להב, המפיק המוסיקלי?

"גם ב'תפתח חלון' היה דאנס, גם 'שביל הבריחה' ו'בגידה' בזמן שלהם היו שירים קצביים. זה לא שאתה מכוון את זה למשהו, אתה מלביש את השיר כמו שאתה חושב שהכי מתאים לו. 'לאלף נמר' הוא מין שיר שעף, אז היה צריך פשוט לתת לו את התלבושת הנכונה כדי לעוף. ויש באלבום עוד שירים רקידים".

- אבל יש גם בלדות.

"כמובן שיש באלבום גם שירים שקטים יותר. אי אפשר בלעדיהם".

- בחרת ברמי כמלחין מרכזי ובלהב כמפיק מוסיקלי, כי צוות מנצח לא מחליפים?

"כנראה שהעבודה הנהדרת של לואי ורמי במופע המשותף נתנה לרמי חשק להמשיך לעבוד איתו ולעשות את הדיסק הזה. והיה בעבודה בין שלושתנו משהו מאוד מרענן, כאילו אתה עושה דיסק ראשון, משהו חדש, טרי ותמים. כאילו מתחילים מאפס. כולם באו מאוד נקיים ומאוד חגיגיים לזה".

- מי בכותבים הפעם, פרט לצרויה ולרמי?

"בין הטקסטים יש שלושה של צרויה, אחד של מאיר אריאל, שעדיין לא פורסם. תרצה אשתו העבירה לנו חבילה של טקסטים שעדיין לא נעשה בהם שימוש, ומתוכם בחרתי. יש שלושה של יאיר לפיד עם הלחנים של רמי, ושניים שלי. שלמה ארצי, אביב גפן ומיקה קרני כתבו כל אחד שיר אחד, מילים ולחן, ויש גם לחן של ארקדי למילים שלי. יש גם מילים של בחור בשם רפי וזאנה, שנפצע בפיגוע בקריה, ואני שמחה לגרום לו קצת נחת. הוא כתב מילים יפות מאוד. בסך הכל יהיו באלבום 13 שירים".
בשנה החולפת ריטה הפגינה נוכחות באולמות ההופעות, הן באמצעות המופע המשותף עם קלינשטיין, שניפק גם דיסק, והן במפגן קאמרי-דרמטי, שונה מהסטנדרטים הרגילים שלה, במסגרת פסטיבל הפסנתר. "מופע הפסנתר ילך איתי תמיד, כי זה משהו שאתה לא צריך עוד מלא אנשים מסביב כדי לשמר את ההפקה", היא אומרת. "זה משהו שהוא מספיק אינטימי ומצומצם, שכל פעם שאתה רוצה אתה יכול להעלות אותו. במופע הראשון, במרכז עינב, חשבתי שאני רק אפתח את הפה ובטעות ייכנס לי איזה מישהו לתוכו, מרוב שכולם היו כל כל קרובים. מאז 'בית צבי' לא הופעתי באולם כל כך קטן. היתה לי הופעה אחת בהיכל התרבות, והיו לי המון חששות לפניה, איך זה יעבוד. אבל כשנכנסתי לתוך הקהל, ראיתי שגם הקהל עובר משהו איתי, משהו אינטימי, כאילו אנחנו אשכרה נמצאים בתוך חדר אחד כולנו. זה היה מדהים. זה לא משהו שאני מרגישה איתו חשופה נורא, זה מקרב ואתה יכול לזרום עם זה איך שאתה רוצה. בגלל שאני מורגלת כל כך הרבה בהופעות גדולות, למדתי גם תוך כדי כך לעשות את האינטימי. הרי האמן חייב את הרגעים האינטימיים".

- יש עוד דברים שהיית רוצה לעשות, בשונה מהפורמט הרגיל?

"אופרה, למשל. כשעשיתי את ההופעה עם הפילהרמונית, כל כך נהניתי מהקטעים של האופרה, שאני מעוניינת לפתח את זה יותר. בכיוון אחר".

- איך את מסתדרת עם הפגיעה הקשה בענף המוסיקה בארץ? את לא חוששת שגם ההופעות שלך ייפגעו?

"בהופעה יש פחות בעיה, כי לא מדובר בדיסקים מזויפים, במשהו שנגנב, לזה עוד לא הגענו. תמיד רציתי להביא את מה שהקהל מקבל בחוץ לארץ. את הטכניקות של התאורה הכי משוכללות והכי יפות, שזה יהיה מרהיב לעיניים, שהסאונד יישמע הכי טוב בעולם ושהבמה תיראה הכי יפה בעולם. זה מגיע לקהל. אני חושבת שבן אדם צריך לצאת מהבית כדי להגיע למצב שרוב החושים יפעלו ויגרמו למין שיכרון. לדעתי לא מספיק שזמר שר יפה, צריך שגם יהיו תלבושות יפות ותאורה יפה. שיהיה חגיגי לבן אדם שמגיע, כי זה עושה משהו לנשמה. אני מאוד מקווה שהתחום הזה לא ייפגע. זה לא אומר שאני לא יכולה לעמוד ולשיר אפילו בלי כלום, בלי פסנתר. אני יכולה לעשות את זה, וגם איהנה ואוהב. אבל אני חושבת שהייתי רוצה לפנק את הקהל בעוד דברים".