מאזדה RX8 - המהפכה

האיש שמולי הרים מבט לשנייה אחת מהירה, ומייד חזר לעיסוקיו. הוא היה טרוד, והיה לו קשה. וזה מסביר כנראה את הטעות בזיהוי. "יש לכם בעיה עם המכונית" זרק לעברי, תוך שהוא משליך צמד דיסקים אל הקונטיינר שבצד, למנוחת עולמים עם כמה עשרות מבני מינם המשומשים. "העיתונאים האלה, תופסים ביטחון ומאבדים את הראש" הפטיר ביובש. "המכונית שלכם מעוררת אצלם ביטחון, גורמת להם להאמין שאפשר הכל, אפילו להתעלם מפיזיקה של כיתה א'. אתה יודע, מסה כפול מהירות…" וכך הוא המשיך דקות ארוכות, מגלה מאוחר מדי את הטעות המשעשעת – מבחינתי, לא עבורו כמובן - בזיהוי.

אני הייתי פחות משועשע. לפני למעלה מ-15 שנים נהגתי לראשונה במכונית עם מנוע רוטורי. מאזדה RX7 קראו לה. ואשליה של ביטחון מוחלט בנהיגה היה כנראה הדבר האחרון שניתן לייחס למפלצת היפנית ההיא. מכונית לא מעודנת וקשה לשליטה על המגבלות, שהפחידה עד אימה והענישה ללא רחם נהגים שלא התייחסו אליה בכבוד ראוי. היה לי ברור שה-RX8 המודרנית תהיה ידידותית בהרבה, אבל היכן שהוא, עמוק בפנים, האמנתי – יותר נכון קיוויתי - שלא ייקחו ממנה את הייחוד. אז מה אם היא אינה מחליפה ישירה, ופונה לקהל יעד אחר? אז מה אם היא מציעה מקום ישיבה למשפחה ומצוידת בארבע דלתות? בקיצור, אין סוף סיבות לטוס עד החוף המערבי של ארה"ב, כדי לפגוש בספורט החדשה.

הטורפת

להגיד שה-RX8 יפה, יהיה נכון בערך כמו לטעון שקמרון דיאז נראית "לא רע". המכונית הזו מהממת. גם אם חלק לא קטן מפריטי העיצוב של מכונית התצוגה נעלם בדרך אל הכביש, היא עדיין גורמת לך לפעור פה. מאחור היא אמנם מרשימה מעט פחות, אך מלפנים מדובר בחיית טרף לכל דבר ועניין. כנפיים רחבות עוטפות חישוקי "18 ענקיים ונאים, לוע פעור מזרים אוויר למצנן ענק, יחידות תאורה מאיימות קורצות בפינות מרכב, ומכסה מנוע ארוך משתפל לפנים. ה-RX החונה בשלווה כאן, נראית כמו טיגריס פראי שחיסל זה עתה אנטילופה צעירה ועסיסית, ממש לפני שפרש לשנת צהריים עצלה.

הצללית הנמוכה והארוכה, עם צמיגים נדיבי גומי בפינות מרכב, מציגה עובדה מעניינת נוספת. יש כאן ארבע דלתות, למרות שהחזות הכללית אומרת "קופה". השתיים האחוריות קטנות מידה, ונפתחות לכיוון הפוך, תוך שהן סובבות על ציר מאחור, ולא על הקורה המרכזית שנעלמה. כך ניתן לדחוס מאחור שני מבוגרים לא-גדולים-במיוחד, ובעיקר לא גבוהים. חבל רק שמאזדה לא ציידה את המושבים הקדמיים במנגנון קיפול מהיר, שיאפשר גישה נוחה יותר לנוסעים מאחור. זווית הפתיחה כמעט ישרה, אך יש צורך במעט תמרוני גוף מיותרים, בעיקר לצרכני ג'אנק פוד מושבעים.

תא הנוסעים ממשיך את הקו הספורטיבי-דינמי, עם מגוון רעיונות מרשים, מחמם לב, ואזכור רציף של המנוע הרוטורי. מושבי הנהג והנוסע עברו אמנם התאמה לחיים האמיתיים ממכונית התצוגה, אך עדיין מדובר בצמד כיסאות החובק אותך היטב, מציע תמיכה נדיבה ואחיזה מרשימה, אם בריפוד העור או בבד איכותי. וכן, בחלקו העליון של המושב בולט פתח מצולע, בדיוק כמו מבנה הרוטור. אותה צורה נבחרה אגב גם לראש בורר ההילוכים הקצרצר, כמו-גם פנס הערפל המרכזי מאחור ואפילו השקע הבולט במכסה המנוע. רק למקרה ופספסתם את הפואנטה…

לוח המחוונים כולל שלושה שעונים עגולים, כאשר במרכז ממוקם מד סל"ד גדול, עם קו אדום שמתחיל באזור ה-9,000, לא פחות. מד מהירות? כיאה למכונית ממוקדת, את מהירות הנסיעה ניתן לגלות רק באמצעות ספרות דיגיטליות גדולות במד הסל"ד. שלל נורות אזהרה, יחד עם שעוני לחץ שמן, חום מנוע ותכולת דלק, משלימים את האינפורמציה הנחוצה לנהג הממהר.

מנופי תפעול סטנדרטיים, שנראים כאילו נלקחו היישר מאחת המשפחתיות של היצרן, מעט מאכזבים. אך ההגה מצופה העור מפצה על כך בגדול. הוא עבה בדיוק במידה, גדול בדיוק במידה ונוח מאד לאחיזה. חבל רק שלא ניתן לכוון אותו על ציר האורך. דוושות מתכתיות ומדרס גדול משלימים את ההבטחה הדינמית.

יש כאן שלל תאי אכסון, שחלקם הגדול – כמו מחזיק משקפיים עילי, אמריקה או לא? - מיותר לטעמי. יש גם מערכות שמע ובקרת אקלים מרובות מתגים ומעט מקושקשות, גימור פלסטי דמוי עץ כהה ומבהיק, ופלסטיק דמוי אלומיניום בהיר ונוצץ. מערכת הניווט אינה רלוונטית עבורנו, אך יש לשער שחסרון גלגל חלופי יעשה קצת יותר כאב ראש ליבואן.

טכנולוגיה

למרות שכבר הזכרנו אותו פעמים אין ספור, אי אפשר שלא להוסיף עוד ועוד על יחידת המנוע הייחודית של ה-RX. מנוע הוואנקל בו עושה מאזדה שימוש, זכה לחשיפה ופיתוח ראשוניים כבר לפני ארבעה עשורים. פליקס וואנקל, שהעניק לבייבי רוח חיים, האמין בו לחלוטין. וכדרכם של ממציאים באשר הם, היה משוכנע כי הוא עומד להעביר את יחידות המנוע הקונבנציונליות לעולם שכולו מתכת גרוסה.

והוא נכשל. כישלון חרוץ אפילו. אבל מאזדה המשיכה להאמין וציידה את מכונית הספורט המיתולוגית שלה במנוע שאינו עושה שימוש בצילינדרים ובוכנות, אלא ברוטור סובב בתוך בית מתכת. החסרונות היו ברורים וקיבלו ביטוי מוחשי בדמות אמינות נמוכה, צריכת דלק דמיונית, אטמים שנפרצו חדשות לבקרים ובעידן הנוכחי, אי יכולת לעמידה בתקנות זיהום אוויר מחמירות. ה-RX7 הוגלתה מאירופה וארה"ב, ונמכרה אך ורק בארץ הולדתה.

אך טבעי היה שמצב דברים שכזה, מותו של מנוע הוואנקל היה ליותר מסיום צפוי מראש. הוא היה לעובדה שרירה וקיימת, יחד עם היעלמותה הצפויה של המכונית העושה בו שימוש. אלא שהסתבר כי יש מי שסירב לוותר, והעדיף להפיח בו רוח חיים, תוך דגש על יתרונותיו. ממדים קטנים, ניצולת גבוהה ופשטות מכנית יחסיים. או העובדה שמנוע זה, שאינו כולל תנועה עולה-יורדת בנוסף לזו הסובבת, נותר נקי מרעידות כלשהן, ומאפשר סל"ד אסטרונומי.

ב-RX8 מוותרת מאזדה על השימוש במגדש המתווסף לצמד הרוטורים, ומוכנה לאבד כך לא מעט כוחות סוס. אך כפיצוי היא מתכננת לזכות באמינות גבוהה הרבה יותר, משקל נמוך, עלות סבירה וצריכת דלק הגיונית. זאת אומרת, אם נתון של 7-8 ק"מ לליטר נשמע לכם הגיוני למסלול מעורב, וגם אם המספרים היפים האלה יוכיחו עצמם "על הכביש".

מספרים נוספים עמם אנו עורכים היכרות הם הספק מרבי של 240 כ"ס אירופאים ב-8,200 סל"ד, או 250 כ"ס (ב-8,500) עבור יפן, ארה"ב ואוסטרליה. בגרסה הפחות כוחנית מציעה מאזדה 192 כ"ס לאירופה, או 210 לשאר העולם. המומנט המרבי אינו מרשים, ועומד על פחות מ-22 קג"מ ב-5,500 סל"ד. מעניין אגב לציין כי דווקא הגרסה החלשה של המנוע זוכה לקצת יותר מומנט - 22.6 קג"מ.

למנוע הזה מחברת מאזדה 3 תיבות הילוכים שונות. הראשונה, וזו בה אנו נוהגים, מצוידת בשישה יחסי העברה. אבל יש גם אוטומט עם חמישה הילוכים, או אוטומט בעל ארבעה הילוכים בלבד, אך עם תוספת של תפעול מההגה על-ידי ארבע זרועות קטנות מימין ומשמאל. השתיים העליונות להעלאת הילוך, התחתונות להורדה.

ה-RX8 מצוידת גם בדיפרנציאל מוגבל החלקה ובלמי דיסק גדולי קוטר. זאת, יחד עם מערך מתלים מבטיח של עצמות עצה כפולות מלפנים, ומתלה רב חיבורי מתוחכם מאחור. ואיך אפשר שלא להזכיר את ההגה המתוגבר חשמלית, שעושה הופעת בכורה עולמית במכונית ספורט, אם לא מתייחסים כך ל-Z4 של ב.מ.וו למשל. האם כאן הוא יתפקד היטב?

לדרך

מאד קל להתמקם מאחורי ההגה כאן. למרות שהמושב אינו מציע אפשרויות כיוון אינסופיות, ולמרות שלא ניתן לכוון את ההגה למרחק, תנוחת הנהיגה מצוינת. יד ימין נחה על בורר הילוכים קצרצר ושמנמן, מוודאת שאנחנו בהילוך סרק. מצמד עד הסוף, סיבוב מפתח והופ, הוואנקל קם לתחייה.

בסל"ד נמוך ובעמידה, נשמע המנוע המבטיח הזה איום ונורא. או כמו שנהוג לומר, "עדיף יהיה אם ישתוק". צמד המפלטים בקצוות הגוף משחרר לאוויר קולות תקתוק חסרי אופי, ואני כמעט ובורח החוצה. אלא שרגע לפני, אני מזניק את המחט מעלה.

וזה כבר נשמע טוב יותר. הרבה יותר טוב. בינתיים אין כאן קולות השמורים למנועים תאבי סל"ד ומתוחים עד הקצה, אבל הטונים מבשרים רק טוב. מצמד פנימה, ראשון משתלב בקליק מתכתי ממכר. זזים.

התנועה הראשונית אנמית משהו, מבהירה כי בסל"ד נמוך, מתחת ל-3,000, אין אף אחד בבית. אבל הפעולה חלקה באופן מדהים, ללא כל ויברציה המסגירה כי משהו קורה שם מתחת. שני, וה-RX8 ממשיכה לצבור מהירות בקצב בלתי מורגש כמעט, מנתקת את הנהג מכל חוויה מוטורית מקובלת. זה הספיק לי. לא טסתי 15 שעות כדי להתענות.

רגל ימין עד הסוף, מדווחת למצערת האלקטרונית שכדאי להתחיל ולהזיז עניינים. 5,000, 6,000, 7,000 סל"ד. ב-9,000, קצת אחרי האזור הכתום, בערך כאשר זמזם האזהרה ניסר באזני, העברתי לשלישי. היללה מקפיאת הדם שניסרה את חלל המכונית, משכה לי את קצוות השפתיים לכיוון האזניים. "עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני" לחשתי למר וואנקל שהתהפך ברגעים אלה בהנאה על משכבו. "עכשיו אתה יודע מי הבוס כאן, וכדאי שתתחיל להתנהג". והוא ציית.

מחר נמשיך בדיווח, ונספר איך מתנהגת מאזדה RX8 על מסלול המירוצים המיתולוגי, לגונה סקה שבמונטריי, קליפורניה. נסביר גם למה פניות עיוורות במסלול אינן מתכון בדוק לאריכות חיים, למה התאבד מתלה אחורי במאזדה 6 3.0 ליטר, מה חושבים מדריכי נהיגה של סקיפ ברבר על עיתונאים מישראל וכיצד מברכים תושבי קליפורניה נהגים, החולפים על פניהם במהירות כפולה מהמותר בחוק.