פסיקה: התאגידים זכו במיקי מאוס

בית המשפט העליון בארה"ב פסק היום (ד') לטובת משרד המשפטים האמריקאי ותאגידי הבידור ההוליוודיים ולרעת משפטנים, ארגוני צרכנים ומשתמשים, במסגרת אחד משיאי המערכה המתמשכת על זכויות היוצרים ברשת. מדובר בתבוסה לגורמים הנלחמים נגד הרחבת חוקי זכויות היוצרים, בטענה כי הם מקריבים את האינטרס הציבורי הרחב ואת זכות הציבור ליהנות מיצירות רבות, לטובת כמה בעלי עניין שמחזיקים בזכויות היוצרים על היצירות.

ברוב של שבעה מול שניים, אישרו שופטי העליון חוק מ-1998, המאריך את תוקף זכויות היוצרים על יצירות ב-20 שנים, מ-50 שנה ל-70 שנה לאחר מות היוצר. יצירות שנוצרו על ידי תאגידים - בניגוד ליוצרים בשר ודם - כמו סרטי וולט דיסני או כתבות שהתפרסמו ב"ניו יורק טיימס", זכו על פי החוק מ-1998 להגנה של 95 שנה מיום פרסומן, לעומת 75 שנה, על פי המצב החוקי הקודם.

חוק "סאני בונו" (על שם סאני בונו המנוח, חלק מהצמד הנודע סאני ושר) אושר בלחצם של תאגידים כמו "דיסני", שחשש כי זכויות היוצרים שלו על דמויות כמו מיקי מאוס ודונלד דאק עומדות לפוג. משמעות הפסיקה של בית המשפט העליון: מאות אלפי יצירות - ספרים, שירים וסרטים - שפורסמו לראשונה לפני עשרות שנים, לא יאושרו לשימוש הציבור הרחב וזכויות היוצרים שלהם יישארו בידי בעלי הזכויות, על פי החוק.

המאבק החל ב-1999

ראשיתו של המאבק הנוכחי ב-1999, אז אריק אלדרד, סוחר שמשווק באינטרנט ספרים קלאסיים, שזכויות היוצרים שלהם פגו, עתר נגד שרת המשפטים דאז, ג'נט רינו. בעתירה טען אלדרד כי חוק "סאני בונו" אינו חוקתי. בית המשפט המחוזי בוושינגטון פסק נגד אלדרד, וכך נהג גם בית המשפט לערעורים. לכן, הייתה זו הפתעה גדולה כאשר הסכים בית המשפט העליון לדון בתיק בחודש פברואר, 2002.

העותרים, קבוצה של חוקרים, משפטנים, יזמים וצרכנים, ביקשו מבית המשפט העליון לפסול את חוק "סאני בונו", ולהחזיר לתוקף את המצב החוקי שהתקיים לפני שהתקבל החוק בקונגרס.

בעוד העותרים לא כפרו בזכותם של בעלי הזכויות להרוויח, הם טענו כי הארכה נוספת של זכויות היוצרים פוגעת בתרבות האנושית ותמנע מאנשים רבים ליהנות מקלאסיקות, מבלי שידרשו לשלם עבורן. "בדיוק כאשר האינטרנט מאפשר למספר רב של בני אדם להתחבר וליהנות ממבחר יצירות ללא כל הגבלה, אורכן של זכויות היוצרים מונע מהם לנצל את המדיום הזה למטרות חיוביות", טען פרופ' לורנס לסיג, אחד הפעילים הבולטים נגד חוקי זכויות היוצרים הקיימים, שעומד בראש התביעה במשפט.

"הארכת זכויות היוצרים משרתת את הציבור"

החוקה האמריקאית מתירה לקונגרס לקבוע את משך תוקפן של זכויות יוצרים, שמספקות בידי יוצרים את הזכות הבלעדית על העבודות שלהם לזמן "מוגבל". בעוד פרקליטי הממשל האמריקאי הגנו על החוק הקיים וטענו כי הקונגרס אישר את החוק במטרה לעודד את הקידמה ולהעניק ליוצרים וליורשיהם זכות בלעדית ארוכה על הפצת היצירות שלהם, העותרים ציינו, כי במהלך המאה החולפת האריך הקונגרס את משך תוקפן של זכויות היוצרים 11 פעמים. בעוד בשנת 1790, זכויות היוצרים חלו במשך 14 שנים, כיום הן חלות במשך 70 שנה לאחר מות היוצר, אם זהותו ידועה.

אולפני סרטים ותאגידים הגישו תצהירים למען ההגנה במשפט, בהם טענו כי הארכת זכויות היוצרים משרתת את הציבור, שכן היא מאפשרת לבעלי הזכויות לשמר, לשחזר ולהפיץ מחדש סרטים קלאסיים כמו "האזרח קיין", הקוסם מארץ עוץ וחלף עם הרוח (1939), מאחר שהם יכולים לצפות לתמורה כלשהי עבור ההשקעה.

עיקר החשש של התאגידים אינו מפני התפוגגות זכויות היוצרים על הסרטים שנוצרו לפני 75 שנים, אשר מעטים מהם מניבים הכנסות גם היום. הדאגה העיקרית של דיסני היא לזכויות היוצרים על דמויות מצוירות כמו מיקי מאוס, שנוצר ב-1928, והיה עשוי לפוג השנה, על פי המצב החוקי הקודם. אמנם, ביטול חוק "סאני בונו", לא היה מאפשר ליזמים זריזים לשלב את דמותו של מיקי מאוס ביצירות חדשות, שכן סימני מסחר אינם פגים לעולם, אך הסרטונים מצוירים בהם מככב העכבר החביב היו עשויים לעבור לרשות הציבור, שיוכל לצפות בהם חינם אין כסף.

"הקונגרס נהג על פי סמכותו"

אולם, השופטת רות גינסבורג, שייצגה את דעת הרוב בבית המשפט העליון, קבעה כי הקונגרס האמריקאי נהג על פי סמכותו בחוקה כאשר האריך את חוק זכויות היוצרים. עם זאת, היא ציינה כי בית המשפט נמנע מלקבוע אם הרחבת תוקף זכויות היוצרים הייתה החלטה ראויה.

חוק "סאני בונו" לא מפר את חופש הביטוי, קבעה השופטת גינסבורג, "החוק מגן על הביטוי של היוצר מפני ניצול לרעה בניגוד לחוק ומתיר הפצה מחודשת ושימשו בחלק מהיצירות המוגנות בזכויות יוצרים בנסיבות מסוימות". ג'ון פול סטיבנס, אחד משני השופטים בדעת המיעוט, קבע כי הרוב "אינו מגן על האינטרס הציבורי שמחייב גישה חופשית ליצירות שיש בהן עניין אמנותי לקהל הרחב.

שופט נוסף שהתנגד, סטיבן ברייר, קבע כי החוק יביא להגבלה מסוכנת של הפצת יצירות המוגנות בחוקי זכויות יוצרים בערוצי ההפצה המסורתיים וגם באינטרנט. "החוק עלול לפגום במאמצים להגן על המורשת ההיסטורית והתרבותית של האומה שלנו ולפגוע, למשל, בניסיון להוריש לילדינו את המורשת הזו", קבע ברייר, וציין כי החוק משחק לטובת האינטרסים הכלכליים הפרטיים של תאגידים ויורשיהם ומעדיפים אותם על פני האינטרס הציבורי הרחב.