מאזדה RX8 - רוטוריקה

מסלול ההשתלבות מסתיים סוף סוף, משלח אותי היישר אל הפנייה הראשונה בקצה הישורת של לגונה-סקה. מנוע הוואנקל ב-RX8 צווח בחדווה, תוך שהוא מגרד סל"ד לא-מוסרי אך הכרחי. לא צריך לחיות שעות במחיצת המכונית הזו כדי לגלות שמומנט בשרני וכוח בסל"ד נמוך אינם קיימים ברפרטואר שלה. 240 כ"ס אמנם לא הולכים ברגל, אבל פחות מ-22 קג"מ למכונית ספורט מודרנית? איך לומר, לא מרשים במיוחד.

כך שאין שום סיבה לתכנן על חיים מלאי אנרגיה מתחת ל-3,000 סל"ד. ואם לדייק יותר, הרי שמומלץ בהחלט להסתובב באזורים שמצפון ל-5,000, היכן שהבשר הנחוץ קיים וקרוב יותר לנקודת ההספק המרבי, אי-שם בסטרטוספירה המוטורית. ואם להיות בטוח לגמרי, כדאי לסובב את הרוטור במהירות גבוהה עוד יותר, נגיד 8,000 סל"ד. על כל מקרה שלא יבוא.

וזה מה שאני עושה, אוטם וירטואלית את אזני לתחינות-לכאורה של המתכת. כך אני גם מגלה שה-RX8 היא כנראה אחת המכוניות המתמסרות ביותר שקיימות היום. עובדה זו, כמעט מיותר להוסיף, הופכת אותה מייד ובהכרח לאחת המכוניות המהירות ביותר על הכביש הציבורי.

הצליח להם, ליפנים. אחרי שעות ארוכות והסברים מעייפים על ההשקעה העצומה שנעשתה בשלבי פיתוח, לצורך הזזת כל מסה אפשרית לכיוון המרכז ומטה, התוצאה הסופית פשוט מצוינת. יוצאת דופן אפילו. מכונית הספורט הייחודית הזו כל-כך מחוברת לנהג, ועושה זאת בסגנון כל-כך לא מאיים, עד כי כל נהג ירגיש בה מהיר מאי-פעם. היא מעוררת כל-כך הרבה ביטחון, עד כי אותו נהג אכן יהיה מהיר במיוחד, כבר מהרגע הראשון. ובכל זאת, משהו חסר לי.

מנצחת

"תשמור על הקו הנכון מאחורי, ואני אתאים את מהירות הנסיעה לקצב לו אתה מסוגל". מדריך הנהיגה נכנס למכונית המובילה אותי על המסלול. מבעד לפתח בקסדה שעל ראשי, אני מזהה את המתחרה – מאזדה 6. באמת? המשפחתית "שלו" תוביל את הספורטיבית "שלי" ? ברגע הראשון זה נראה כמו מעשה בלתי מנומס בעליל. אלא שיש מנוע 3.0 ליטר במכונית של ההיי-טק מהרצליה פיתוח…

המאזדה 6 שלפני התעוותה שוב ושוב, החליקה לכל רוחב המסלול בהיגוי יתר מיותר, לאחר שארבעת הצמיגים המעונים הרימו ידיים. ופעם אחר פעם נאלץ הנהג מלפנים להניח גלגל על אבני השפה, לעיתים אף יותר מכך. אגב, גם אני עבדתי קשה, בתא הנהג של ה-RX8. גם לי היו דברים חשובים לעשות. לכוון את מיזוג האוויר, למצוא תחנה שמשדרת לא רק פרל-ג'ם, נירוונה ומטאליקה. והסיבה לכך אינה קשורה לכישורי המפוקפקים כנהג. זו היא, לא אני, שהתייחסה למכונית המובילה כמטרד לא מזיק, שניתן בכל רגע לעקוף אותו, מבלי להתאמץ. כל כך גדולים ההבדלים.

והמאמץ של הרכב לפנים החל לתת אותותיו. עוד פעם מעבר למסלול, שוב על אבני השפה הגסות, ולפתע אני מזהה את המתלה האחורי שמאלי של ה-6 מתבדר בעליזות, כאילו היה מחובר בבורג רופף אל השלדה. הצמיג הקשור אליו כבר לא ממש אחז את הקרקע, ובילה קצת יותר מדי זמן באוויר. טפחתי בחיבה על בורר ההילוכים של ה-RX, שלא הבינה על מה ולמה כל המהומה, גולשת באיטיות לרחבת הטפולים. ובכל זאת, משהו חסר.

מתכון

יש בה, ב-RX8, שילוב מנצח של אבזרי תפעול נוחים וקלים, יחד עם הרמוניה יוצאת דופן של שלדה ומתלים. ואם יש לכם הרגשה שאני חוזר על עצמי, אתם צודקים. אבל המוצר כל-כך טוב. אז נכון, עם כל הכבוד למערכת התגבור החשמלי להגה, מטובות בהן נהגתי עד היום, זה עדיין לא מה שהיינו מצפים ממכונית ספורט. אז מה אם הוא עוזר לחסוך בדלק ולשפר נתוני פתיחה זוועתיים של המנוע?

תיבת ההילוכים, למעט הילוך שישי ארוך ללא צורך, היא מהטובות שבנמצא. וכך גם מערכת הבלמים, עם טונות של רגש וכוח מרשים של עצירה בכל מצב. ללא שמץ של התחממות ואובדן יכולת, גם על המסלול. אז מה אם הדוושות מעט צפופות לטעמי?

על הכביש הציבורי, במהירות כפולה מהמותר בחוק, היא גם מתגלה כלא-תמיד-נוחה. יחסית למתחרות אפשריות בסגנון ה-TT של אודי היא אמנם משככת היטב ומבודדת טוב יותר את הנוסעים מהכביש. אך נהיגה לזמן ארוך תזכיר לרבים כי הגיע הזמן לעבוד על שרירי גב תחתון. ומבחינה מסוימת זה גם טוב, כי האטה מיידית תעזור לשפר את המצב, ותמנע עוד התקף-לב בלתי מתוכנן של תושב מקומי. ועדיין חסר לי.

חסרון

ומה שחסר לי הוא ריגוש אמיתי. פאן טהור. רעש וצלצולים. תקראו לזה איך שתרצו. מה שחסר לי במכונית הזו הוא אותו "קיק" דרמטי שאורך אפילו שניות ספורות בלבד. זעזוע וטירוף רגעי שמותיר על הפרצוף חיוך קבוע למשך שארית היום. קצת שיגעון לחלוטין לא פוליטיקלי קורקט.

כי ה-RX8, טובה ככל שתהיה, חסרה מעט אופי מתלהם שאינו עושה חשבון לתקנות ותקינות, למה מותר ומה אסור. חסרה את ההתמודדות עם מכונית קטנה ומנוע גדול, כמו כל סופר-מיני חמה. חסרה כמובן את פרצי הכוח האדירים של מגדשי טורבו, או את הנוקשות הלא-מתפשרת של ספורט אקזוטי.

אפשר כמובן לקרוא לזה עידון-יתר, ואפשר להזכיר כי אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי, אלא כזה של אילוצים. ואלה מחייבים את מאזדה לחשוב קדימה, הרחק לפנים. להפנים טוב-טוב מה חשוב, ולוותר על הטפל.

ומה שחשוב הוא השוק האמריקני, זה שאינו מעוניין במכוניות פראיות, שוברות מוסכמות, מאיימות ומאתגרות. הוא רוצה מכונית ספורט ידידותית למשתמש, שלא תעניש אותו ותשלוף אותו מכל צרה אפשרית. מכונית שתעסה לו את האגו, ולא תפיל אותו ברגע האמת. ואת זה הוא קיבל.

סיכום

ההצלחה המסחרית של ה-RX8 כנראה מובטחת. לא ברור אמנם כמה תצליח באירופה, אך בשוק האמריקני החשוב, נראה כי יעד של 30,000 יחידות בשנה עלול להתגלות כצנוע מדי. בישראל? אם וכאשר תגיע אלינו בגרסה היקרה והחזקה ביותר, יעמוד תג המחיר על כ-300,000 שקלים. משמעות שיווקית לא תהיה לה כמובן, ולכל היותר תשמש כמקדמת תדמית. אבל זו אינה הנקודה.

החשיבות העצומה של מכונית הספורט הזו מתבטאת במסר אותו היא מנסה – ומצליחה – להעביר. והמסר הזה פשוט ומבטיח, ואומר כי מאזדה אינה עוד יצרנית קטנה ואפורה תחת כנפי ענק תעשיית הרכב שעונה לשם פורד. תשכחו שהכרתם אי פעם לאנטיס, תתעלמו ממשפחתית גדולה שענתה לשם 626. כבר לא מדובר בבת חורגת עם ארסנל דגמים משעמם, שמוציאה תחת ידיה פעם בעשור מכונית מרגשת.

מאזדה של היום היא יצרנית רכב עם חזון. חברה צעירה ודינמית, שזוכה לעידוד ואמון מפורד הגדולה. זה התחיל ב-6, המשיך ב-2, מקבל ביטוי ב-RX8, ימשיך ללא ספק ב-3 וב-MX5 החדשה, שצפויה בעוד כשנתיים. אולי אפילו בממשיכת דרכה הישירה של ה-RX7 הישנה. ואלה חדשות טובות לכולנו, גם אם לעולם לא נעמוד בפני הוצאה של 300,000 שקלים עבור מכונית.

ולכן, למרות שהיא אינה מושלמת, ה-RX8 היא בעיקר הבטחה של מאזדה לעתיד מוטורי מרגש, עם הפתעות בתחום העיצוב והטכנולוגיה, פתרונות שימוש מקוריים ואיכות גבוהה מבעבר. ומכיוון שהובטח לי חד-משמעית כי לא תהיה גרסה מוגדשת למנוע הוונקל החדש, נותר רק להמתין לדגם סופר-ספורטיבי שיוצג כנראה בעתיד הלא-רחוק. עם תוספת של כמה עשרות כ"ס למנוע האטמוספרי הזה, כיול מתלים נוקשה יותר ויחסי העברה קצרים, היא תציע כנראה את כל הריגוש והאתגר שחסר לי. מי אמר שאין עתיד?