סיטרואן פיקסו - פבלו פיקאסו מעביר לאוטומט

במרחק של חצי שעת נסיעה בלבד מהיכן שאני נמצא כרגע, נחשפתי לראשונה לפיקאסו של סיטרואן. התאריך היה אוקטובר 98', או במילים אחרות, לפני ארבע שנים וחצי, בערך. באותה הזדמנות, הבטיחו לי אנשי היצרן כי תהיה גרסה אוטומטית בעתיד הלא-רחוק. אז הבטיחו. כאשר הגיע הרכב בתחילת 2000 לכביש, הסתבר שכדי לנהוג, יש לעושת שימוש במצמד. אוטומט? יוק.

אבל העסק היה מאכזב עוד יותר, כי לא רק אנחנו נאלצנו להסתפק במה שיש. גם שאר העולם לא זכה לתיבה אוטומטית מתבקשת. היבואן דווקא אץ להרגיע, והבהיר כי תוך מספר חודשים נזכה לגאולה. ואכן, אחת למספר חודשים הוא הבטיח שוב, ושוב. עד שלבסוף גם הוא חדל להאמין בכך, נמאס לו להתאפק ושיווק הפיקאסו החל, עם תיבה ידנית בלבד.

מיותר כמעט לציין אך צעד שכזה, בקטגוריה הזו, נחשב לאקט המשול כמעט להתאבדות שיווקית ידועה מראש. והדוגמאות לכך חקוקות היטב בין קפלי האספלט של רחוב המסגר והסביבה. באותה נשימה כדאי להוסיף כי בניגוד אלינו, כ-30 ק"מ משדרות האליזה, בליבה התוסס והנייד של אירופה, נראית הצגת תיבה אוטומטית בפיקאסו כחידוש זניח, כמעט חסר משמעות. למרות, ואולי בגלל שהפיקאסו קצר כאן במהלך חייו הצלחה עצומה. כן, עם גיר ידני.

ההמתנה

אז למה זה לקח כל כך הרבה זמן? "הביקוש באירופה לפיקאסו היה גדול מהצפוי, ותוכנית השקת דגמים חדשים נוספים גרמה ללוח זמנים צפוף מדי", כך מסביר מישל בריקו, האחראי על הייצוא בסיטרואן. "פיתוח גרסה כזו אינו קל עבורנו, צריך לשנות הרבה דברים, אפילו כיול מתלים בגלל השינוי במשקל. וחוץ מזה, באירופה אין לנו בכלל ביקוש לתיבה שכזו". תשובות יותר צפויות מאלה קשה היה לקבל.

רגע, אז אם לא צריך כזו, למה לעשות? הרי השוק הישראלי אינו גדול כל-כך? "כי יותר טוב מאוחר מלעולם לא" שולפים אנשי סיטרואן תשובה מוכנה מראש נוספת. אז מה אם בגילו המופלג יחסית, ולמרות הגעתה הצפויה של מחליפת הקסארה עליה הוא מבוסס, לא עושים שינויים רדיקליים. זאת אומרת, כאלה שסיטרואן רוצה שנאמין כי נעשו.

לא היו מוכנים

עושה רושם שכמו יצרנים אחרים, גם סיטרואן נגררו אחרי רנו, ולא צפו שהביקוש לפיקאסו יהיה כה גבוה. לכן בין היתר הציגו אותו עם שני מנועים בלבד, ותיבה אחת ודי. אלא שהמספרים מדברים בעד עצמם: עם 250,000 יחידות ב-11 החודשים הראשונים של השנה, וכ-700,000 מאז תחילת הייצור, מחזיק הפיקאסו כחמישית מכלל מכירות סיטרואן. ללא ספק סיפור הצלחה.

אז עכשיו, לאחר שהויכוחים במשפחת פיקאסו על מסחור שמו של הצייר נשכחו, אחרי שהאשמות רנו על ריגול והעתקה נמוגו, ובעיקר לאחר שהתרגלנו למראה יוצא הדופן, סיטרואן בהחלט יכולה ליהנות מהמיניוואן הקומפקטי שלה. זה שהפך עם השנים לאבן דרך חשובה בתחיית היצרן הזה.

קוקו בן 19

השנים שעברו הופכות את הפיקאסו לקל יותר לעיכול מביום הצגתו. אז טענו רבים שקשה להבין היכן החזית ואיפה האחוריים. היום הוא פשוט נראה מיוחד, מקורי ומאוד צרפתי. אין גם ספק שיחד עם ה-C3, נחשב הפיקאסו למבשר הקו החדש והחזרה למקוריות של סיטרואן. לא במפתיע. אותו מעצב, דונאטו קוקו, חתום על שתי המכוניות. ברור גם מדוע הוא זוכה למעמד של סופר-סטאר בסיטרואן. "בסך הכל רציתי ליצור כלי שונה שיראה טוב ונכון על הכביש, גם ללא שלושה ילדים מאחור. שהנהג בו יוכל לנסוע בו לבד, ללא מבט מתנצל ותחושה של 'הרגע הורדתי את המשפחה'", כך סיפר לי במהלך שיחתנו האחרונה.

אז נכון, אין שינויים מהותיים בעיצוב לעומת הדגם בו נהגנו לפני שנתיים. ובכל זאת, הרושם הראשוני טוב יותר, בזכות איכות משופרת לפלסטיקה, בחירת גוונים עדיפה ועדכוני מראה קלים. חתן השמחה, הבורר האוטומטי בשבילכם, משתלב היטב בקונסולה המרכזית כאילו תמיד היה שם. הוא נאה, ונוח מאוד לתפעול בזכות מיקום גבוה - קרוב ליד ימין. היד הזו גם נהנית ממסילה משוננת ואפשרות לתפעול ידני.

על הכביש

אבל הוא לא לבד בחזית החידושים, כי יש כאן חטיבת כוח חדשה לגמרי בפיקאסו, שמרכיביה (מנוע ותיבה) מוכרים מהקסארה וה-C5. לכן, גם פעולתה אינה שונה מהותית. עם 137 כ"ס, הפיקאסו מציע ביצועים נאותים ואיכשהו, בנסיעה הקצרה שביצענו, התנהגה תיבת ההילוכים באופן פחות מטריד מזה שהכרנו בארץ. שיפור? את זה נצטרך לבדוק כאן. מה שברור הוא שיחסי העברה מעט ארוכים, יחד עם כוח מספק, מעניקים תחושה נינוחה ההולמת את אופיו הרגוע של המיניוואן. אם להודות על האמת, לפחות בתחושה ראשונית נראה כי תיבה כזו מתאימה לו יותר מהידנית. עם חוסר הנמרצות של הגיר והמשקל הכבד, תצטרכו להסתדר איכשהו.

ומה עוד? נראה כי הפיקאסו עושה היום עבודת שיכוך וריכוך טובה יותר, יחד עם התנהגות למופת על הכביש. התחושה היא שריסון תנודות הגוף טוב מבעבר, ועמו גם הרגישות לרוח צד והיציבות הכיוונית. מי שיתגבר על תנוחת הנהיגה הגבוהה, יגלה שקל מאוד לנהוג בו באופן נמרץ, אפילו בכביש מפותל.

כאמור, לפחות על כבישי צרפת נראה היה כי נוחות הנסיעה טובה למדי, כאשר הוא מצליח לשכך ללא רכות מוגזמת, ומבלי להשמיע טרוניות מכיוון המתלים. אגב, תחום נוסף ששופר הוא הבלמים, שקבלו (הגיע הזמן…) דיסקים גם מאחור, וסיוע בבלימת חירום.

נתוני פתיחה טובים

בסופו של דבר, גם אם הוא מצטרף לחגיגה מאוחר למדי, נראה הפיקאסו כתוספת חשובה לשוק המקומי. עם זאת, אין ספק כי האיחור הזה יורגש היטב. גם מכיוון שעליות המחירים בשנה האחרונה פגעו קשות במכירות מיניוואנים קומפקטיים. ומול המתחרים? עם תג-מחיר של 141,000 שקלים, המתחרה הטבעי יהיה רנו סניק 2.0 ליטר, היקר ממנו ב-6,000 שקלים משמעותיים. שניהם שופעי ציוד תקני, אך מול אווירה שימושית וקומפקטית ברנו, מציעה סיטרואן מראה ותחושה יוקרתיים יותר, ואפילו התנהגות כביש עדיפה.