"ההסתדרות בסכנה קיומית"

ביום חמישי האחרון קיימה ההסתדרות אסיפה בנושא תקציבה לשנת 2003. באסיפה נאמר מה שהיה כבר ידוע: ההסתדרות מצויה לפני פשיטת רגל והבנקים סוגרים את הברז. יש גירעון מצטבר של כ-4.5 מיליארד שקל, החובות מעיקים, וכל הנכסים משועבדים. יש צורך בתוכנית הבראה מסיבית, שעיקרה קיצוצים גדולים ואיתור מקורות הכנסה נוספים. על אף הצהרת ההסתדרות כי תנסה לבצע תוכנית הבראה מבלי לפטר עובדים, לפי הערכות כרבע מהעובדים ייאלצו בסופו של דבר ללכת הביתה.

"ההסתדרות גזרה על עצמה שלא להתפתות לפתרונות קלים של קבלת תקציבים מהממשלה", מסרה ההסתדרות, "אנחנו מסרבים לקבל תקציב מהמדינה או מחיקת חובות מהבנקים, כדי שההסתדרות לא תאבד את עצמאותה". בהסתדרות יודעים כי אין מתנות חינם, ולא מוכנים ליפול למלכודת של סיוע חיצוני.

הנהגת ההסתדרות פנתה לעזרה חיצונית ושכרה את שירותיו של רו"ח יצחק סוארי. בסוף השבוע הזה אמור רו"ח גבי טרבלסקי ממשרד סוארי להגיש את תוכנית הרה-ארגון. התוכנית אמורה להוות את הבסיס לתקציב 2003 של ההסתדרות, אך למעשה, מדובר בהחלטות מהותיות יותר עבור ההסתדרות - החלטות של חיים ומוות.

בדיונים של הנהגת ההסתדרות עד כה דובר על קיצוץ תקציבי בהיקף של כ-90 מיליון שקל השנה. דובר גם, על אף ההכחשות הפומביות, בקיצוץ מסיבי במצבת כוח האדם. רואי החשבון מתריעים כי רק עמידה של ההסתדרות בכל הצעדים תאפשר לה, אולי, להמשיך להתקיים. "ללא הוצאה לפועל של תוכנית ההבראה שהם מדברים עליה בעצמם, אכן יש סכנה קיומית", אומר טרבלסקי.

טרבלסקי אומר, כי צריך תחילה לבחון אם הפעילות השוטפת ולייעל אותה. להסתדרות אין כיום נכסים רבים, והיא צריכה להסתמך על מקורות הכנסה מפעילותה. מלבד זאת, יש לטפל במבנה ההסתדרות. כיום זה כמו מפלצת ענקית, הוא אומר. משען, נעמ"ת, ועוד הרבה גופים. צריך לבדוק מי מהגופים הקשורים להסתדרות 'מדמם', ואצל מי אולי יש 'בארות נפט' שלא ידעו עליהן. משען, למשל, במצב לא רע. אין ספק שצריך לעשות סדר ולייעל את המערכת".

לא בטוח שיו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, יאהב את תוכנית הרה-ארגון שתוגש לו. יתרה מזאת, המאבקים הפנימיים בתוך ההסתדרות מקשים על ביצוע צעדים חיוניים. לפני כעשרה חודשים, למשל, ביקשה ההסתדרות לבטל חלק מ-30 המרחבים שלה, שכל אחד מעסיק בין חמישה ל-25 עובדים. נציגי המערך בהסתדרות התנגדו.

נציגי האופוזיציה בהסתדרות העריכו לא פעם כי פרץ ינסה להציל את ההסתדרות על-ידי הצטרפות מפלגתו בכנסת לממשלה וחקיקת חוק שיחייב את כל השכירים במשק לשלם מס ארגון. פרץ מכחיש זאת. הוא מצידו ממשיך להאשים את מפלגת העבודה בכל תחלואי" ההסתדרות. מפלגת העבודה לא מסוגלת להשלים עם העובדה כי ההסתדרות החלה לשגשג ומצבה החל להשתפר ברגע שבו יצאה משליטתה", אומרים בהסתדרות.

כאשר מדובר על תזרים מזומנים שלילי בהיקף של 51 מיליון שקל מדי חודש, ובחובות ההולכים ונערמים, ההגדרה "החלה לשגשג" היא עניין לפרשנות. בעניין זה אומרים בהסתדרות: "יש לזכור שבתקופות של מיתון במשק הכנסותיה של ההסתדרות, שמקורן בדמי חבר, קטנות וההוצאות גדלות. בתקופה של פיטורים נגרעים חברים וההכנסות יורדות". בתקופה של קיצוצי שכר ההכנסות יורדות משום שדמי החבר מחושבים באחוזים מהשכר, ולעומת זאת ההוצאות גדלות משום שיש צורך לסייע למספר גדול יותר של חברים ולנהל כמות גדולה יותר של מאבקים האופייניים לתקופת מיתון.

בהסתדרות מודים, שמשכורות עובדי הארגון הפכו ברבות השנים לגבוהות ביותר במגזר הציבורי. "ההסתדרות חייבת הסברים לחבריה, ולא ייתכן מצב שבו כאשר חברי הסתדרות נפגעים מן המיתון, עובדי ההסתדרות ימשיכו ליהנות מהשמנת", אומר לא אחר מאשר דובר ההסתדרות. עם זאת, באותה נשימה מצהירה ההסתדרות כי "מנגנון כוח האדם איננו מנופח. ההסתדרות הופכת להיות יחידת עילית קטנה, איכותית ויעילה".

יחידת העילית הזאת מונה 1,000 עובדים. המוסד העליון שלה הוא בית נבחרי ההסתדרות, מעין פרלמנט שאליו נבחרים בבחירות להסתדרות על-פי הסיעות השונות. ההנהגה היא למעשה הקואליציה שמרכיב היו"ר.

ההסתדרות כוללת שורה של אגפים. הראשי בהם הוא האגף לאיגוד מקצועי, שעוסק באיגוד עובדים, פיקוח על ועדי עובדים וחתימה ואישור של הסכמים קיבוציים. האגף הוא הצלע המרכזית בכל המגעים עם משרדי הממשלה, והוא האחראי על הצעדים הארגוניים, השביתות והעיצומים. יו"ר האגף עומד גם בראש הוועדה לתיאום וביצוע, שהיא הגורם החוקי המוסמך לאשר סכסוכי עבודה. האגף כולל בתוכו חטיבות והסתדרויות, כמו הסתדרות הפקידים, הסתדרות האחיות, ארגון עובדי צה"ל ועוד.

בנוסף לאגף לאיגוד מקצועי כוללת ההסתדרות אגף לביטחון סוציאלי, אגף כספים, אגף משק ומינהל, אגף רווחה, אגף ספורט, אגף לכלכלה וחברה ואגף מרחבי.

איך הגיעה ההסתדרות למצבה?

מה הסיבות שהביאו את ההסתדרות למצבה הנוכחי? "הטעות הגדולה של ההסתדרות היא שלא ניסתה להיאבק על גיוס עובדים", אומר ח"כ חיים רמון, האיש שאחראי לניתוק ההסתדרות מקופת-חולים.

"רוב החברים היו כאלה בעל כורחם, כי היו חברים בקופת-חולים". לדבריו, ב-94' היו במשק 2 מיליון עובדים, מתוכם כ-600 אלף היו מאורגנים במסגרת ההסתדרות, ומתוכם כ-160-150 אלף היו מורים. יותר מ-1.4 מיליון עובדים לא היו מאורגנים. כל הענפים החדשים שקמו, כמו היי-טק, לא זכו להתייחסות מיוחדת של ההסתדרות.

בהסתדרות אומרים בתגובה כי הארגון מגייס חברים חדשים באופן קבוע, וכי באחרונה יש דווקא עלייה במספר המצטרפים ובמספר מקומות העבודה שהתאגדו והצטרפו, כמו למשל שופטי הכדורסל ועובדי הוצאות הספרים.

בארגון טוענים כי ההסתדרות שיפרה את מערך הגיוס והשימור של חברים, ומתקוממים על ההשוואה בין מספר החברים לפני הניתוק מקופת-חולים לבין זה הקיים עתה, בשל העובדה שכל חבר בקופת-חולים היה אוטומטית חבר בהסתדרות.

רמון סבור שחייבים לקיים בארץ איגוד מקצועי חזק, ושלהסתדרות, גם בתקופתו של עמיר פרץ, היו הישגים מקצועיים רבים. להערכתו, חלק מקשייה התפקודיים נובעים ממצבה הכלכלי הרעוע. "הגיבנת ההיסטורית של הגירעון, שלא מצליחים להיפטר ממנה, מקשה על התפקוד השוטף", הוא אומר.

מה שעוד מקשה, לדבריו, היא הפוליטיזציה. בזמנו כבר היה תקנון חדש להסתדרות, לפיו היתה אמורה להתבטל שיטת הבחירות המפלגתית, אבל התקנון נגנז, עמיר פרץ הקים את עם אחד", זכה במושבים בכנסת, ובמקום לנתק את הקשר הפוליטי, חיזק אותו.

"הקשר הזה רע לעובדים", אומר רמון, "הוא לא מאפשר לנהל מאבקים שיתפרשו כאילו הם מנוהלים בתום לב". כל פעולה של היו"ר פרץ עלולה להתפרש לאור הצרכים הפוליטיים שלו, והמאבק בבנק הפועלים הוא הדוגמה האחרונה. פרץ ניהל את המאבק בימים בהם הוא עצמו מנהל קמפיין אישי לבחירות לכנסת, ובעיתוי כזה קשה מאוד להימלט מפרשנות פוליטית. מה גם שהוא ניהל את המאבק בשעה שקופת ההסתדרות נמצאת לפני פשיטת רגל, ורגע לפני שהוא עצמו צריך לבצע מהלך פיטורים נרחב בהסתדרות.

בהסתדרות דוחים, כמובן, את הטענות ואומרים: "כל ראשי ההסתדרות מאז ומעולם היו נציגי מפלגות בכנסת. דווקא כשההסתדרות נשלטה על-ידי המפלגה השלטת, היתה בעיה, כי ידיה היו כבולות". בארגון מזכירים כי התפקידים המרכזיים, כמו גזבר ויו"ר אגף הכספים, כבר אינם מינויים פוליטיים.

בעניין המאבק בבנק הפועלים טוענים בארגון בלהט כי "הקמפיין היה צודק, וכל שקל שהושקע שם הושקע בצדק. ההסתדרות היתה שמחה להכפיל את תקציב הפרסום לו מצבה הכספי היה מאפשר זאת". עוד מוסיפים כי "בתקופת המאבק חלה דווקא עלייה במספר החברים המצטרפים".

יש הטוענים עוד נגד ההסתדרות כי הפכה לנציגת השבעים", כלומר ועדי העובדים החזקים, כמו אלה של הבנקים, חברת החשמל והתעשייה האווירית, שזוכים לתמיכתה בניהול מאבקים. הטוענים כך רואים, שוב, במאבק האחרון בבנק הפועלים דוגמה. "לעומת הוועדים הגדולים", אומר גורם שהועסק בעבר כיועץ להסתדרות, "במפעלים קטנים נסיונות להתארגנות של עובדים מסתיימים בדרך-כלל בפיטורי העובדים המובילים את המהלך ובהחלפתם".

בהסתדרות טוענים בתגובה כי דווקא מרבית ההשקעה של הארגון היא בטיפול במקומות עבודה קטנים, כמו מפעלי הלבידים, פולגת, פניציה ירוחם ועוד. עם זאת מודים: "היכולת של עובדים במגזר הפרטי להיאבק על זכויותיהם קטנה לעומת יכולתם של עובדי המגזר הציבורי. מאבק של עובדי המגזר הציבורי ומשרדי הממשלה משפיע על הממשלה באופן מהיר ויעיל יותר".

האם צריך הסתדרות?

לצד ההידרדרות הקיימת כיום בעולם במעמדם של איגודים מקצועיים לא מעטים, ניצבת גם ההסתדרות בפרשת דרכים. כמות המצטרפים החדשים הולכת ופוחתת, וחלק הארי של החברים הם עובדי גופים ציבוריים כמו משרדי ממשלה ורשויות מקומיות. סקטורים שלמים במשק, ולמעשה המסה הגדולה של העובדים, אינם מאורגנים ואינם מיוצגים על-ידי ההסתדרות.

יש מי שאומרים כי בעידן הנוכחי אין יותר הצדקה לקיומם של איגודי עובדים, ולראיה - מעמדם הולך ונחלש. מהעבר השני מאמינים כי מדינה מתוקנת חייבת לעודד בקרבה איגוד מקצועי המגן על זכויות העובדים ונלחם עבורם.

"ההסתדרות היא ארגון יציג שאי-אפשר בלעדיו", אומרת ד"ר לינדה עפרוני, מומחית לדיני עבודה, יש משמעות רבה לקבוצה שעומדת מול המעסיק. אי-אפשר לתת למעביד לעשות מה שעולה על רוחו. ודווקא במצב המשק הנוכחי, עם כל הקשיים של המעסיקים, הכי קל לפגוע בעובדים".

עפרוני מודה עם זאת, שיש סכנה להיעלמותה של ההסתדרות בתהליך איטי: "אין ספק שהיא הולכת ונחלשת. אמנם שליש מהמועסקים במשק שייכים למגזר הציבורי, שבו עדיין יש הסכמים קיבוציים, אבל הסכמי עבודה קיבוציים רבים התחסלו, ומגמת החוזים האישיים גוברת".

ההסתדרות מצידה מציגה סקר שנערך על-ידי מינה צמח ב-2001, ולפיו כשני-שלישים מהנשאלים סבורים שההסתדרות חיונית. כ-16% נוספים מציינים זאת בהסתייגות. 37% מסכימים בהחלט שהסכם קיבוצי עדיף על פני חוזה אישי.