"לשמח אנשים זאת גאווה"

- איך אתה מסביר שהסרטים שלך הפכו לכזה קאלט שדורות שלמים מדקלמים אותם בעל פה?

"אני בא מבית חם ואוהב. אבא שהיה מחנך, ויחד עם זה היה חזן ופייטן ורב והיה לו בית כנסת בירושלים. גדלתי בשכונה במוסררה, של אנשים פשוטים וחמים, ואת רוב הסרטים שלי אני עושה על אנשים פשוטים, שבאים מהמקור שלי, עם כל הסממנים המצחיקים והמאפיינים של אדם פשוט, אבל עם הומור מיוחד. אנשים פשוטים תמיד מתקבלים, משום שאנשים מתחברים אליהם, כי זה מזכיר להם את הבית, את החברים. זה המקור לכל התסריטים והתפקידים שאני עושה בקולנוע. לעומת זאת, בתיאטרון אני עובד על עצמי כשחקן, ויש לי שם רפוטואר אחר לגמרי, אז ברור שזה שונה. למה זה הצליח? כי אנשים מזהים בדמויות אולי את האנשים שהם מכירים מהשכונה, מהפינה, מהמכולת, מבית הקפה, מנהג הטקסי. מעבר לזה - זה מצחיק. אחד התענוגות הכי גדולים שלי, זה להכנס בחושך, אף אחד לא רואה, להתיישב בשקט, וכשאני שומע את הקהל מתגלגל מצחוק זאת ההנאה הכי גדולה, אז כנראה זה הייעוד שלי, ותודה על כך שאתם נהנים".

- מדוע אינך מנסה לשחזר את הצלחת סירטי הבורקאס של שנות השבעים?

"יש דיבורים ומדסקסים על כתיבת תסריט איתי ועם יהודה ברקן. אני חושב ש'צ'רלי וחצי' ו'חגיגה בסנוקר' היו סרטים מאוד טובים, שאנשים מאוד נהנו מהם, בגלל זה המחוייבות שלנו היא הרבה יותר גדולה עכשיו לשחזר ז'אנר של סרט כמו 'חגיגה בסנוקר', וזה מחייב עבודה רצינית מאוד על תסריט, ואני תקווה, שברגע שהתסריט יהיה מוצלח, אז נבצע את הסרט".

- איזו קבוצת כדורגל אתה אוהד?

"אני מכרתי סברס כשהייתי בן 10 ביקמ"א בירושלים, כך שאני מחובר לבית"ר ירושלים מגיל צעיר מאוד. בית"ר היא קבוצה שקשה מאוד לנהל אותה ולכוון אותה. בית"ר היא קבוצה רגשית, פטריוטית, וכן האוהדים שלה, כך שבכל מצב אני בעד בית"ר ירושלים. אבל אני אוהב מאוד מאוד לראות את מכבי חיפה כקבוצה, ואהבתי לראות אותה גם בגיל צעיר מאוד. היא קבוצה מיוחדת, ולפעמים יש לה מהלכים מבריקים שפשוט מהנים מאוד. אבל הלב נשאר בבית"ר, עם כל הבעיות שלה".

- עם איזה שחקן הכי נהנית לשחק עד כה? עם איזה שחקן היית רוצה לשחק ולא יצא לך?

"אני אוהב שחקנים טובים, אפשר להגיד שנהניתי לשחק עם כולם. כשיש לך פרטנר למשחק, אתה חייב למצוא איתו שפה משותפת, ובקומדיות, האווירה שמתנהלת על הסט, נדבקת לסרט. כל הסרטים שנעשו, הקומדיות שנעשו, היו שעשוע אחד גדול בזמן הצילומים, הצוות של הצילומים צחק הרבה מאוד, והיו הרבה פעמים שהצלם של הסרט היה בורח מהסט, משאיר את המצלמה עובדת והיה מתפקע מצחוק מחוץ לסט, כדי לא להפריע לסאונד. יוסף שילוח הוא שחקן נפלא וגם טוביה צפיר. אריה אליאס - ענק אמיתי. יהודה ברקן חביב מאוד, ואותו מאוד אהבתי לסדר בזמן הצילומים בכל מיני טריקים קונדסיים. יחד עם זה, אני רוצה להגיד שאני גם מאוד נהנה למשל לראות את יצפאן, שאני חושב שהוא קומיקאי ענק. אני נהנה לראות דור של צעירים, שחקנים בוגרי בית צבי וניסן נתיב שהם באמת ברמה גבוהה מאוד. בזה נוכחתי כשעשיתי את הסדרה 'המשאית' או את הסרט 'בית"ר פרובאנס' עם חבר'ה מעיירות פיתוח, עם כשרון מרשים מאוד. אני מקווה שהם יצליחו בעתיד".

- קורה שאתה מתבייש קצת בסרטים שלך?

"לשמח אנשים זאת גאווה בשבילי. לא משנה אם זה בתיאטרון או בקולנוע. על כן לא פגעתי באף אחד, ולא צחקתי על אף אחד בזדון, והכל היה מאהבה, ומאהבה אני לא מתבייש".

- לדעתי אתה אחד האנשים הבודדים שהם באמת מלח הארץ ומייצג את היהודים שעלו ממרוקו ועברו חיים קשים בארץ.

"במחזמר 'סלאח שבתי', שכתב אפרים קישון ושהייתה לי את הזכות לשחק את סלאח, אני מרגיש שליחות. בתפקיד הזה אני מבטא את רגשותיו של אבי כשהגענו לארץ והיינו במעברה בחיפה. עם כל מה שעברנו ועם כל הקשיים, תמיד אבי אמר שאנחנו דור הגאולה ויש לנו זכות לעבור את הייסורים לקראת הגאולה. אני מוכרח לספר סיפור שהיה לי במעברה שאולי יתן תשובה: אני בכור לשמונה אחים ואחיות, וכשהגענו לארץ היו רק חמישה ותמיד הסתדרתי כגבר קטן במעברה. באחת הפעמים הבאתי לאוהל מהמטבח ענבים, ובדרך בכיתי. ואבי ראה אותי בוכה ושאל אותי 'מה קרה?', אמרתי לו שאולי אנחנו לא בארץ ישראל, ובחיוך הוא שאל אותי 'למה אתה חושב ככה?', אז אמרתי לו שבארץ ישראל שני אנשים החזיקו אשכול ענבים, ותראה את הענבים האלו, הם יותר קטנים מהענבים של מרוקו. אז הוא חייך ואמר לי, 'כשאנחנו נהיה ראויים לארץ ישראל, ארץ ישראל תחזיר לנו בפירותיה'".

- האם למדת משחק בצורה מסודרת או שזה כישרון מולד? האם אתה מלמד משחק? ומאיזה גיל ידעת שאתה הולך להצליח בגדול בתור שחקן ובדרן?

"לכל אדם בילדותו יש חלום, והחלום הזה מדרבן אותו בדרכו. מילדות חשבתי להיות שחקן ואת החיזוק לכך קיבלתי מכפר חסידים, ממורה נפלא - ד"ר נתן הופמן, שהייתי מופיע איתו בחגים (בפורים) או בסיום כל שנה, במערכונים שהוא כתב. בסוף הלימודים הוא לקח אותי לשיחה ועודד אותי להכנס לתיאטרון. לאחר ששירתתי בנח"ל, ניגשתי לבחינות ב'הבימה' והתקבלתי. אבל באותו הזמן, נפתח בית צבי בהנהלתו של ד"ר חיים גמזו ז"ל, אז ויתרתי על הבימה והלכתי ללמוד שלוש שנים. בתקופה הזאת למדתי עם מורים יוצאים מן הכלל. בכלל, התמזל מזלי כל חיי ללמוד אצל מורים נפלאים, שידעו לכוון אותי נכון לקראת עתידי. זאת הזדמנות להודות להם על תקופת למידה זאת. מעבר לזה שאני שחקן, אני גם במאי, וביימתי כבר עשרים וכמה סרטים וגם בתיאטרון - כך שאת העבודה שלי והניסיון שלי אני מנסה להנחיל לאחרים, כדי שילמדו מהניסיון והלוואי ואצליח".

- מאיפה הצחוק הזה? ולמה בכל הסרטים קוראים לך ששון?

"בחרתי בשם ששון כי השורש הוא שמחה. אני אוהב מאוד מאוד לצחוק, ואנשים אמיתיים מצחיקים אותי מאוד. לפעמים, לפני כתיבת תסריטים, אני מאוד אוהב להתבונן באנשים בכל מיני מקומות. בכלל, כדאי לאמץ את התכונה הזאת - התבוננות. אפשר ללמוד ממנה הרבה. אני נהנה להתבונן וכמובן שאני צוחק מסיטואציות שאני מעתיק אותן לסרטים אחר-כך".

- האם נתקלת במשך העבודה שלך באפליה על רקע עדתי?

"אבי היה מורה לעברית וכתב ספרים בדקדוק עוד במרוקו. כך שכשהגעתי לארץ הייתי דובר עברית הרבה יותר טובה מכל צבר. במשך שנות ילדותי בירושלים לא היה דבר כזה ספרדי או אשכנזי. כשנכנסתי לתיאטרון, הייתי השחקן הראשון ממוצא מרוקאי שהתקבל לתיאטרון. אם הרגשתי שביבים קטנים של ניסיון להדחיק אותי הצידה, זה המריץ אותי להיות הרבה יותר טוב ולהוכיח שאני לא פחות טוב מכולם. אני שמח שאולי סללתי דרך להרבה שחקנים וזמרים שצמחו מעיירות הפיתוח, ושהייתי אולי דוגמא שבכל זאת אפשר להצליח ולא משנה מאיפה אתה בא. ואם עזרתי בזה, על כך גאוותי".

- מה אתה חושב על אריאל שרון ועל פוליטיקה בכלל?

"אני מעריך את אריק שרון ואת דרכו, עוד מהיותו קצין צעיר בקרב לטרון. כבר מגיל צעיר ראיתי בו את הישראלי האמיתי שצמח מיהדות הגולה. גאה, נאמן לארצו ולמולדתו. הוא הוכיח את זה ברגעים הכי גורליים של מדינת ישראל (מלחמת יום כיפור). הוא מוכיח את זה גם היום. אנחנו נמצאים גם היום במצב עדין וקשה, ואנחנו לקראת תקופה גורלית שתקבע את עתידה של המדינה לילדנו. אני רואה באריק את האיש המתאים המכיר את האופי ואת המנטליות של שכנינו על כל ההיבטים, ואני תקווה שיצליח במשימה הזאת, כמו שהוא הצליח בכל משימה שהוא לקח על עצמו. אני מוקיר לו תודה כאזרח ואני תפילה לבריאות ולאריכות ימים, כי אנחנו זקוקים לו. לגבי פוליטיקה - אני חושב שהאופי שלי לא מתאים להיות פוליטיקאי. אני פועל הרבה לפי הרגש, ופוליטיקאי צריך להיות הרבה יותר מחושב וקר. זה רחוק מאוד מהתכונות שמאפיינות אותי. יחד עם זה, אני פועל הרבה במסגרת עבודתי כשחקן במישור החברתי. אני ער לבעיות האיומות שנובעות ממצב כלכלי חמור, יחד עם זה אני נותן אמון מלא ברצון העז של אריק שרון לפתור את המצב. אני תקווה שיזדרז".

- למה עד היום לא קיבלת תכנית משלך חוץ מתקופה קצרה ב'בטברנה'?

"אני הגעתי ל'טברנה' אחרי שפנו אליי לבוא ולהנחות אחרי שמעון פרנס. ברגע שפנו אליי צלצלתי מייד לשמעון פרנס וניסיתי לגשר בין הערוץ הראשון לפרנס, כדי שהוא ימשיך את ההנחייה ולא הצלחתי, אבל קיבלתי את ברכתו. אני חושב שבתקופה שהייתי ב'טברנה', קידמתי הרבה זמרים צעירים, השתדלתי להעביר בחום ואהבת אדם כל מי שהופיע. אבל אחרי תקופה קצרה, אני מאוד זקוק לתיאטרון ולקולנוע, שזה הבסיס שלי. ההנחייה דורשת ממך זמן והשקעה, ואתה לא יכול לעסוק בדברים אחרים שמעניינים אותך, כך שאחרי עונה, שלעניות דעתי היתה מוצלחת, ראה תוצאות הרייטינג, חזרתי באהבה רבה לתיאטרון ולעבודתי האמיתית (נ.ב. אסור להופיע הרבה זמן בטלוויזיה. אני חושב שצריכים לשרת קהל בכל הגוונים של המקצוע)".

- יש כאלה שאמרו שהופעתך בפרסומת 'מיאו, חתולה' מורידה מרמתך שרק עכשיו ממריאה.

"אם הפרסומת הזאת גרמה לכל כך הרבה שמחה וצחוק, אין לי יותר מה לענות לך. אני גאה בה, ואם היא עשתה טוב לכולם, מי אני שאני שאקבע מה זה רמה. אני בסה"כ רוצה שיהיה לך מצב רוח טוב".