הימים הקשים של שינוי

ביום רביעי בלילה, שעות ספורות לאחר תום דיוני המשא ומתן הקואליציוני עם הליכוד, נסע ח"כ יוסי פריצקי משינוי לחתונה. בעיצומה של החגיגה ניגשו אליו כמה אנשי ש"ס שנכחו באירוע, חיבקו אותו בחום, וגררו אותו לתוך מעגל הרוקדים. פריצקי נסחף ברצון. "שמחה זאת שמחה", הסביר אחר כך, מושך בכתפיו, בדרכו להתיישב ליד שולחן המכובדים. שם כבר חיכו לו אריה דרעי, עומרי שרון ואשר אוחנה מש"ס. צלמים שהיו במקום לא פספסו את ההזדמנות והנציחו את הרגע ההיסטורי.
התמונות התפרסמו ביום המחרת ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ופריצקי מצא את עצמו בבוקר מסביר ל-16 אזרחים מודאגים ומבולבלים שטלפנו אליו כי הוא לא השתגע. "חלק דיברו איתי בטון של רחמים", הוא מספר. "חשבו שצילמו אותי כשלא שמתי לב, בסתר. נתנו לי כל מיני עצות איך להיזהר בעתיד ממצבים כאלה. כשהסברתי להם שהצלמים לא הכינו לי שום מארב, וסך הכל הייתי בחתונה, נהיה שקט על הקו. ואז שאלו אותי אם השתגעתי".
16 המבולבלים שהתקשרו לפריצקי הם לא היחידים שלא ממש מבינים מה קורה למפלגה שבה נתנו את אמונם בקלפי. הימים האחרונים, ימי המשא ומתן הקואליציוני, הם ימים לא פשוטים, אפילו לכמה מתומכי שינוי האדוקים ביותר. לא כולם מצליחים להבין מה עושים טומי לפיד, אברהם פורז ופריצקי סביב שולחן אחד עם אפי איתם, זבולון אורלב ושאול יהלום מהמפד"ל. אבל בשינוי מבינים היטב כי המימדים אליהם הגיעו בבחירות, עלולים להפוך אחרי הבחירות הבאות לזיכרון נעים, לנוסטלגיה, לאגדה שיספרו לנכדים.
"אנחנו מתייחסים למה שקורה עכשיו כאל הזדמנות של פעם בחיים", אומר פריצקי. "אני לא יודע מה יהיה הלאה. השאלה הכי קשה שאנחנו מתמודדים איתה עכשיו היא מה עושים עם ההזדמנות הזאת".
הדילמה גדולה, וההתלבטות היא בין ישיבה באופוזיציה ושמירה על העקרונות כולם, ובין ישיבה בקואליציה והתפשרות בשורה ארוכה של נושאים ששינוי חרתה על דגלה. פריצקי סבור שכך או כך – שינוי תחטוף ביקורת מכל כיוון. "אנחנו מסתכלים עכשיו אל העתיד", הוא מסביר. "אנחנו מסתכלים וחושבים מה עדיף – להישאר בחוץ, או להיכנס פנימה ולהתחיל בתהליך שבסופו נוכל לומר – עשינו משהו בנושאי דת ומדינה, עשינו משהו כדי לשלב את החברה החרדית, עשינו משהו כדי להוביל לסדר אזרחי חדש".

העבודה החדשה

אחת הסיבות להצלחתה של שינוי בבחירות האחרונות היא הדימוי הנקי שדבק בה. שמה של המפלגה או של נציגיה בכנסת לא נקשרו בשנים האחרונות לפרשיות שחיתות, ראשיה לא צולמו נכנסים לתחנות משטרה ובאופן כללי, הציבור מאמין כי מדובר במפלגה שמנהלת פוליטיקה נקייה. גם היציבות הפנים מפלגתית ששידרה שינוי בשנים האחרונות, האחידות בדעות והעמידה מאחורי המנהיג, טומי לפיד, שעדיין נתפס בעיני חלק מחברי המפלגה כמושיע הגדול, עשו את שלהן והשפיעו על דעת הקהל.
אלא שמה שהיה, הוא לא בהכרח מה שיהיה. המפלגה גדלה, הרחיבה את שורותיה, ובין אלה שמסתובבים מאז הבחירות כשחיוך מרוח על פניהם, מתרוצצים להם לא מעט מתוסכלים, וגם כאלה, שריח השלטון שיכר אותם
קלות. "לפני הבחירות המקום הריאלי היה המקום ה-11", אומרים בכירים במפלגה. "ואז, בבת אחת, אחרי הבחירות נהיינו מפלגת העבודה, עם כל המשתמע מכך. אנשים מתחילים לדבר על ג'ובים, שואלים את עצמם איפה הם בתמונת החגיגה הגדולה. אם יימצאו לכולם הסדר נוח בצורה כזו או אחרת, אז הכל בסדר, ושינוי לא תתפרק. אבל אם יהיה מצב שחלק ייקחו את כל הקופה והשאר ירגישו כמו חיילים פשוטים, זה לא טוב".
בשינוי סבורים כי אחדוּת השורות לא תחזיק מעמד יותר מדי זמן. ראשית, משום שכמה מהבכירים, בהם אברהם פורז ויוסי פריצקי, כבר מסתכלים קדימה, אל הבחירות הבאות לראשות המפלגה. בשינוי מאמינים כי טומי לפיד לא ינהג כשמעון פרס, ויעדיף לפרוש בשיא. "טומי הוא איש פיקח", אומר בכיר במפלגה. "הוא לא ירצה להתבזות בבחירות הבאות, כי הוא יודע שההישג שאליו הגענו בבחירות האלה הוא חד פעמי". וכשהמטרה (ראשות המפלגה) מסומנת, והכוחות השונים מסתערים בכל הכוח, ההיסטוריה הפוליטית מלמדת כי הפצועה העיקרית היא בדרך כלל המפלגה.
רצוי גם לזכור שבמקום החמישי ברשימה של שינוי מוצב חבר הכנסת מודי זנדברג, הצעיר הנצחי שהגיע לשינוי מצומת, ובמקום ה-14 מוצב חברו חמי דורון. "הרעה תבוא ממודי", אומרים בכירים במפלגה. "הוא נטע זר, שמתנהג כמו נטע זר. הוא הביא איתו מנהגים מצומת, ויחד עם חמי דורון הם מתנהגים כמו קליקות של חיילים, ממש כמו בצומת. הם יושבים יחד בישיבות, יוצאים יחד, נמצאים יחד. זה מאוד מסוכן, כי חלק מהעניין החשוב בשינוי היתה ההומוגניות. ההתנהגות הזאת יכולה לעשות לנו צרות צרורות".

החגיגה של ויצמן שירי

קומת הכניסה לבניין המשרדים של אפריקה-ישראל בתל אביב היתה מלאה ביום חמישי בערב מפה לפה. יותר ממאתיים איש, בהם שמעון פרס, עמרם מצנע ודליה איציק, באו לחגוג עם בנימין בן אליעזר את יום הולדתו ה-67. בין החוגגים שנדחסו כמו סרדינים מחויטים, הסתובב, מחויך כולו, גם וייצמן שירי, מי שחש אתמול כי החגיגה הזאת בעצם מגיעה לו יותר מלכל אחד אחר.
שירי ניהל בשבועיים האחרונים מאבק עיקש מול מצנע ומזכ"ל העבודה, אופיר פינס, בדרישה לכנס את מרכז המפלגה. הוא אסף יותר מחמש מאות חתימות של חברי מרכז, יצא בהצהרות קשות בתקשורת נגד ראשי מפלגתו - והכל, כדי לדון בשאלת ההצטרפות לממשלת האחדות.
בעקבות הלחצים, יום לפני הגשת החתימות, החליטו מצנע ופינס לכנס את המרכז בשבוע הראשון של מרס. שירי חגג. בבוקר, כשפתח עיתון, ראה כי מתן וילנאי, מי שהודיע ראשון כי הוא תומך במצנע ופסל רק לפני כמה ימים את האחדות עם הליכוד, רוצה גם הוא לדבר על שותפות. בערב, הודיע פואד, בעיצומה של המסיבה לכבודו, כי הוא לא פוסל את האחדות, וכי "מומלץ לכנס בהקדם את מרכז המפלגה". שירי היה בשמיים.
"אני נלחם פה רק על דבר אחד", הוא אומר. "על הדמוקרטיה הפנימית של המפלגה. לא ייתכן, שמאז שנבחר יושב ראש למפלגה הזאת, המרכז לא התכנס בכלל. לאנשים במפלגה הזאת נופל האסימון מאוחר, אבל בסוף הוא נופל. מצנע פוחד לכנס את המרכז, כי 80 אחוז ממצביעי העבודה רוצים אחדות. הוא יודע שאם הוא הולך לאחדות, זה הסוף שלו. הוא יכול לחזור לחיפה. בגלל זה הוא לא רצה לכנס את המרכז. אבל אנחנו צריכים ללכת למשא ומתן ולחשוף את פניו האמיתיות של שרון".
בסביבתו של מצנע דוחים, כמובן, את הטענות האלה על הסף. אלא שטבעת החנק הפוליטית סביב מצנע מתהדקת, ומי שמחזיקים בחבל הם בכירי מפלגתו, אלה שהמחשבה על כסא חמים סביב שולחן הממשלה עדיין עושה להם טוב בלילה. לאט לאט, יוצאים כולם לאור - וילנאי, דליה איציק, שמעון פרס ועכשיו גם פואד.
לזכותו של מצנע ייאמר כי מאז הבחירות הוא לא זיגזג בעניין האחדות. היו שינויים בטונים, בניואנסים של הדברים שהוא אמר, אבל הכייון נשאר אותו כיוון: נדבר על ממשלת אחדות אם שרון ייענה לדרישות של העבודה (פינוי מאחזים, פינוי נצרים, מיליארדים לחברה, בניית גדר).
שני מבחנים אמיתיים עומדים מול יושב ראש מפלגת העבודה בימים הקרובים. הראשון, כאשר יחליט שרון "ללכת לקראתו", ולהתגמש בעמדות המדיניות שלו. "או אז", אומרים בכירים במפלגת העבודה, "נהיה בבעיה, ומצנע עלול להכנס לסיטואציה שבה יהיה לו קשה לומר לא להדברות עם הליכוד".
המבחן השני יהיה במרכז. מצנע בטוח כי לא תהיה לו בעיה לשכנע את החברים בצדקתו. במפלגת העבודה דווקא חושבים אחרת. גם בצוות המשא ומתן של הליכוד, אגב. לכן הם לא ממהרים לסגור עיסקה עם אף אחת מהמפלגות ומשאירים את שלושת התיקים העיקריים – חוץ, ביטחון ואוצר, על השולחן.