ההרוגים ברצועה: הסיפורים האישיים

הותרו לפרסום שמותיהם של ארבעת החיילים שנהרגו בשבת בבוקר ברצועת עזה בפיצוץ המטען מתחת לטנק בו נסעו.

החברים הטובים נהרגו יחדיו

אלכסיי בליצקי, בן 21, ודורון כהן, בן 21, התגוררו שניהם בראשון לציון. הם שירתו יחדיו באותו הטנק והיו חברים טובים שלמדו יחדיו בתיכון. אתמול הם נהרגו יחדיו.

אלכסיי עלה לארץ עם משפחתו לפני שש וחצי שנים מרוסיה. הוא הותיר אחריו זוג הורים, לודמילה ואלכס, ואח נוסף, אף הוא בצבא.

חברים ומכרים רבים של בני המשפחה ששמעו על האסון הגיעו לנחמם. אלכסיי למד בגימנסיה הריאלית בראשון לציון. הוא היה אמור לסיים את שירותו הצבאי ביולי. אמו סיפרה כי ביום שישי בערב עוד הספיקה לדבר אתו ולשאול לשלומו. זו היתה השיחה האחרונה ביניהם. "היו לו הרבה חלומות", סיפרה האם, "הוא תכנן ללמוד באוניברסיטה העברית ואמר שיירשם אליה ביום ראשון. אבל כשבאו בבוקר החיילים אני כבר לא הייתי צריכה שיגידו לי כלום. הבנתי כבר שקרה הנורא מכל".

דורון כהן, בן ליוסף וזהבה, היה מפקד הטנק שנפגע ברצועה. הוא היה אמור להשתחרר באוגוסט הקרוב. אחד מחבריו אמר: "דורון היה פשוט ילד גאון. היה לו עתיד גדול. הוא תכנן להשתחרר מהצבא, ולממש את שאיפותיו, אבל עכשיו האסון הזה קטע את הכל".

"העלה פרופיל כדי לשרת בקרבי"

נועם ("באגי") בהגון, בן 20 מאלקנה, הוא בוגר ישיבת ההסדר בעתניאל, וגר עם משפחתו ביישוב זה 15 שנה. שמוליק לברן, מנהל מחלקת החינוך באלקנה, מספר על נועם: "הוא היה בן אדם מאוד טוב, חייכן. בחור חסון שהעלה פרופיל כדי לשרת בקרבי".

נועם התנדב בארגון איל"ן ועזר לנכים. אמו, חנה, היא מנהלת מעון הילדים לגיל הרך באלקנה. אביו בני, הוא ראש מנהל סמינר תלפיות בת"א. לפני כשנה אירע אסון במשפחה כאשר בעלה של הבת, אפרת, נהרג בתאונת דרכים.

בשבת אחר הצהריים הגיעו נציגי הצבא ודיווחו למשפחה על האסון הנורא שקרה.

נועם הותיר אחריו הורים ושלושה אחים, אפרת, מירון ויוסי.

"אהב את השירות בשריון"

"הוא היה ילד מקסים שקשה לתאר במילים", אמרו אמש קרובי משפחתו של סמל איתי מזרחי בן 20 מבאר שבע. הקרובים סיפרו כי בחודש הבא עמד איתי לציין שנתיים לגיוסו. לשירות בשריון הגיע לאחר סיום לימודיו בתיכון מקיף ח' בעיר, ולאחר שהתעקש על שירות קרבי.

חברו לכיתה, אריק טרויב, סיפר אמש כי איתי למד בתיכון ביולוגיה ומחשבים. "הוא אהב את השירות בשריון. כשראיתי אותו באחרונה איתי ממש פרח ואמר שהוא שמח ומאושר. הוא ממש נהנה שם. בבית הספר הוא היה תמיד מהחבר'ה השקטים. מה שבלט אצלו זה שהוא תמיד עזר. לא אכפת לו על חשבון מה, ועל מה היה צריך לוותר. הוא תמיד היה שם בשביל אחרים".

איתי הותיר אחריו הורים, אח ואחות.