תעלומת היעלמותם של 10 תושבים

"ביקשתי מנשיא המדינה, משה קצב, שיורה לפתוח את הקבר, כדי שאפשר יהיה לעשות בדיקת רקמות ולראות אם האלמונית שקבורה בו היא באמת הבת שלי, סיגלית". כך אומרת בת שבע מכלוף (63) מחולון, אימה של סיגלית חאלד, שהוכרזה כנעדרת לפני כ-14 שנים.
תחקיר שערך המקומון 'חולון בת ים' מגלה כי עפ"י נתוני משטרת ישראל, 10 מתושבי חולון ובת ים מוגדרים כיום כנעדרים, עליהם נמנית גם חאלד. רק שלושה מהם מטופלים עדיין במשטרת מרחב איילון והאחרים עברו לטיפול מדור נעדרים במטה הארצי בירושלים. באתר האינטרנט הרשמי של משטרת ישראל נמצאו נכון למועד כתיבת הכתבה רק פרטיו של נעדר אחד מתוך העשרה.
במסוף המשטרתי רשומים כיום שישה מתושבי חולון ובת ים שהוכרזו כנעדרים בדצמבר 89'. עוד מגלה התחקיר כי עפ"י נתוני המסוף המשטרתי רשום נעדר נוסף, תושב בת ים, מאז ינואר 93. לצד אלו, הצטרפו לסטטיסטיקה העגומה מאז יוני 2001 שלושה תושבים מחולון ובת ים המוגדרים כנעדרים. החיפוש אחריהם מתנהל בעיקר על ידי שוטרי משטרת מרחב איילון.

סטטיסטיקה עגומה

מהתחקיר שנערך גם בסיוע ראש מחלק עבירות אחרות במשטרת מרחב איילון, רפ"ק יצחק וגנר, כי עפ"י רישומי המסוף המשטרתי קיים חשד שאחד מהנעדרים מהאזור חצה את הגבול לסוריה ושם נכלא. בשני מקרים אחרים מדובר בתושבי חולון ובת ים שברחו מהמרכז לבריאות הנפש אברבנאל שבבת ים, ומאז נעלמו עקבותיהם.
בת שבע מכלוף גידלה את בתה, סיגלית חאלד, עד שהייתה בת שנתיים. "כל השנים הייתי איתה בקשר וכשהייתה בת 18 עברתי לגור בחולון והצעתי לה לגור אצלי", סיפר מכלוף. "סיגלית התאהבה באיזה בחור וכל שבוע הייתה באה אלי. יום אחד הלכתי אליו עם אחד הבנים שלי, רבתי איתו והבאתי את הילדה איתי הביתה אמרתי לה: 'אם את רוצה להיות בן אדם, לכי תביאי את הדברים שלך ותבואי לגור עם אמא שלך'. היא הלכה ומאז לא ראיתי אותה. אחרי שבוע הודעתי למשטרה.
כעבור חודש בדיוק התקשרו אליו ממשטרת נתניה. שאלתי: 'מה קרה?' ואמרו לי השם מצאו את סיגלית אבל היא פצועה והיא במעצר. נסעתי עם אחותי לתחנת המשטרה וביקשתי לראות את סיגלית, אבל לא רצו להראות לי אותה. אחר כך הלכתי לאבו כביר, הפכתי את כל חדר הקירור, אבל לא נתנו לי לראות אותה. פחדו שאשתגע. בסוף הראו לי את הגופה אבל לא הצלחתי לזהות שזאת הבת שלי. לכן קברו אותה כאלמונית".
אבל היא עדיין מוגדרת כנעדרת.
"כי לא זיהיתי אותה. היא נקברה כאלמונית, אלא שאני הוספתי במצבה את השם שלה וחרטתי 'סיגלית בת בת שבע'".
ולמה דווקא עכשיו את מבקשת בדיקת רקמות?
"אני אישה חולה ומפחדת למות בלי לדעת את האמת. יש לבצע בדיקת רקמות כדי להוציא את האמת לאור. אם היא באמת מתה וזו הגופה שלה, אין מה לעשות, זה כנראה הגורל שלה. אהיה רגועה אם אדע שזו באמת הבת שלי. למרות שאני לא בטוחה שזו היא, אני עושה לה אזכרה כל שנה בנר הראשון של חנוכה, ואם זאת לא סיגלית אז עשיתי מצווה וקיימתי אזכרה למת".
את חושבת לפעמים על האפשרות שהיא בחיים?
"14 שנה לא שמענו ממנה. גם אם היא לא רוצה לחזור הביתה, היא בטח הייתה שולחת תמונה או מכתב בלי הכתובת שלה. אני כבר לא יודעת מה לחשוב".
סגנית דובר נשיא המדינה, חגית כהן: "מכתבה של בת שבע מכלוף התקבל בלשכת נשיא המדינה, ובקשתה לפתיחת הקבר וביצוע בדיקת רקמות הועברה לטיפול המשרד לענייני דתות. בינואר השנה התקבלה תשובת המשרד, לפיה בהתאם לתקנה 3 לתקנות בריאות העם (קבורה מחדש) 1941, אסור להוציא גופה מקברה לכל מטרה שהיא, אלא אם כן התקבלה תחילה רשות בכתב מרופא ממשלתי. המשרד לענייני דתות הוסיף כי על מכלוף לפנות לרופא הממשלתי באזורה".

מחפשים קצה חוט

לפני כחודש, יומיים לפני הבחירות לכנסת, נסע אלברט אסקין (20) מחולון, ברכבו הפרטי לעוד יום לימודים באוניברסיטת בר אילן. מאז נעלמו עקבותיו, ונכון לכתיבת שורות אלו הוא טרם נמצא.
למשטרה ולבני משפחת אסקין אין ולו קצה חוט שעשוי להביא לפיענוח היעלמותו המסתורית. לדברי אחיו, יגאל: "המשטרה ערכה חיפושים אינטנסיביים בכל המקומות שאנחנו יכולים להעלות על הדעת, היינו בכל המקומות האפשריים. מעבר לזה, מחכים שיצוץ משהו כמו שימוש בכרטיס האשראי שלו או שימוש בטלפון הנייד, שבינתיים לא כלום. מלבד זה, נערכו חיפושים בשכונות חרדיות בירושלים. החיפושים מתמקדים ברכב, כי יותר קל למצוא רכב ולא בן אדם.
"אנחנו בקשר שוטף עם המשטרה. הצטרפתי לחיפושים אחרי אחי סביב ירושלים. מעבר לזה אין לנו מה לעשות. מדובר בילד טוב ירושלים, טיפוס ביתי, לא מעשן, ולא שותה, עתודאי שהגיע לאוניברסיטה ופתאום נעלם".

הרכב נמצא שרוף

רחמי לביא מוכרז כנעדר באופן רשמי מדצמבר 89', אלא שבמשטרת מחוז ת"א החלו לחפש אחריו כבר ביולי 87', היום בו נמצא רכבו שרוף בפרדס ליד קריית אונו. לביא, המוכר למשטרה, ניצל מניסיון התנקשות בחייו של גורמים מהעולם התחתון, כשנורה באגף השיקום בכלא מעשיהו כמה חודשים לפני שנעלם. קרובת משפחה של לביא מסרה כי אביו נפטר ואמו שוהה בימים אלו בחו"ל. אדם נוסף, שאמור להיות כיום בן 56, נעלם רשמית בשנת 87' מ'אברבנאל', שם אושפז מדי פעם. ההודעה למשטרה על היעדרותו נמסרה באופן רשמי רק כעבור שש שנים. אחותו, תושבת חולון, עושה מאז היעדרותו של אחיה מאמצים כבירים, כמעט לבדה, כדברי בעלה, לאתרו, אבל ללא הצלחה. "הוא תמיד נהג לבוא, ללכת, להיעלם, לחזור, ולכן היינו בטוחים שהוא עדיין בסביבה. ברגע שאשתי צברה כוחות, היא החליטה לפנות למשטרה", סיפר בעלה של האחות.
הבעל הוסיף כי לפני שלוש שנים עלה שבב של תקווה לגבי גורלו של הנעדר, כאשר המשטרה הציגה בפני המשפחה תמונה של אלמוני הדומה לנעדר, אבל בסופו של דבר הסתבר שזה לא הוא. "אני לא חושב שהוא עדיין בחיים", סיכם.
רפ"ק וגנר הבהיר כי הדיווח למשטרה על נעדרים לא נעשה בהכרח זמן קצר לאחר ההיעדרות, גם בשל העובדה שאחדים מהם היו חוסים שברחו מ'אברבנאל'.

זהות שאולה

מיכאל שמש, אחיו של הנעדר משה שמש מחולון, שהוכרז כנעדר באוגוסט 2001 מאמין כי אחיו בחיים. "משה כיום בן 48 ורווק. פעם הוא היה מסובך בפלילים ועשה הרבה שטויות", סיפר האח, "ניסיתי לעזור לו להשתקם ודאגתי לו לעבודה בחנות ירקות, אבל זה לא עזר. עד שיום אחד הוא נעלם. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא בא אליי הביתה, צחק ונראה רגיל לגמרי. אין לי ספק שהוא חי, אבל בזהות אחרת. כנראה באחת הישיבות החרדיות בארץ. אני מאמין שאם יתנו לי לעלות לשידורי רדיו שונים, אצליח להתחקות אחר עקבותיו. בינתיים דיברתי עליו רק בתוכנת הרדיו של יוסי סיאס".
ויקטור סמוליאר, בן 58 כיום, עולה חדש ממדינות חבר העמים, היה מוכר כהומלס בבת ים. באפריל 2000 הוא נעלם והכרז כנעדר. בנו של סמוליאר, אלכסנדר, לא היה בקשר עם אביו תקופה ארוכה. כשניסה ליצור עימו קשר ולא הצליח למצוא אותו דיווח על היעדרותו למשטרה. אלא שהמשטרה מתקשה מאז הדיווח גם באיתורו של הבן. סמוליאר הוא היחיד מבין הנעדרים מהאזור שתמונתו מפורסמת באתר האינטרנט הרשמי של משטרת ישראל. נעדר נוסף, תושב בת ים, אמור היה להיות כיום בן 43, והוכרז כנעדר בינואר 93'. אביו ביקש שלא להתראיין בנושא.
אלכסנדר מוסקביטין, בן 28, נעדר מאז דצמבר 2000. רפ"ק ונגר מסר כי קרובת משפחתו של מוסקביטין שלחה מכתב למשטרה וביקשה לחפש אחריו, כיוון שלטענתה לא הצליחה למצוא אותו מאז שעלה ארצה. בפועל הפסיקה המשטרה את החיפושים אחריו, מאחר שלדברי רפ"ק ונגר קיים קושי באיתור הקרובה ששלחה את המכתב. עם זאת, עפ"י רישומי המסוף המשטרתי, מוסקביטין עדין רשום כנעדר שעליו הוכרז בנקודת המשטרה בחולון.
דוד וסטריקובסקי, בן 35, הוכרז כנעדר בינואר 93', תיקו הועבר, כמו גם תיקיהם של חמישה נעדרים נוספים מהאיזור, למטה הארצי בירושלים בשל היעדר מידע אותו הנעדרים.
רפ"ק ונגר: "עפ"י ההנחיות הקיימות, מטפל המרחב שבו מוכרז הנעדר כנעדר במשך חמש שנים, ולאחר מכן עובר החיפוש למטה הארצי, שם מורחבים החיפושים, בעיקר במישור המודיעיני. מול כל מידע שמתקבל על אלמונים וכדומה, מנסים להצליב מידע בנסיון לאתר את הנעדרים".
עפ"י רישומי המסוף המשטרתי נמצאו לאחרונה שני נעדרים, אחד תושב בת ים והשני מתגורר בתל אביב, שברחו מ'אברבאנל' והוכרזו מיד לאחר מכן כנעדרים. השניים נמצאו בריאים ושלמים.

490 נעדרים שעדיין לא אותרו

מלשכת דוברת משטרת ישראל נמסר בתגובה: "מדי שנה מתקבלות במשטרת ישראל למעלה מ- 4,000 הודעות על נעדרים. מרבית הנעדרים נמצאים תוך פחות מ-48 שעות וכאחוז אחד, ואף פחות, לא מאותר במהלך השנה הראשונה להיעדרות.
"בשנת 2002 התקבלו במשטרת ישראל 4,095 הודעות על נעדרים, לעומת 4,396 בשנת 2001. מאז קום המדינה ועד סוף שנת 2002 קיימים ברישומי המשטרה כ- 490 נעדרים שלא אותרו. תיקי החקירה של הנעדרים נשארים פתוחים ולא נסגרים עד איתור הנעדר. מיום פתיחת החקירה מתקבלות במשטרה ידיעות אודות הנעדרים, גם ממשפחות הנעדרים וממכריהן, ממאגרי המידע המשטרתי ומקורות מידע מודיעיני. כל הידיעות נבדקות עד תום, גם אם חלפו שנים מיום ההיעדרות. במסגרת מאמצי האיתור מפרסמת משטרת ישראל באתר האינטרנט נעדרים על פי שיקולים מקצועיים של החקירה. הפירסום מותנה בקבלת אישורי בני משפחה, אפוטרופסים ועפ"י צרכי החקירה".