צעדים לסדרת השבת הרכוש ליהודי אוסטריה

עשרות אלפי בתים ודירות, על תכולתם, יצירות אמנות נדירות, כספים וחסכונות – רכוש עצום שהיה שייך ליהודי אוסטריה טרם מלחמת העולם השנייה נותר מאחור ונגזל. עד היום אין באוסטריה הדמוקרטית חוק להסדרת השבת הרכוש היהודי. אתמול (יום ב') פורסם בווינה דו"ח ראשון בנושא, ש-14 אלף העמודים שלו מהווים כתב-אישום חריף נגד ממשלת אוסטריה ובתי-המשפט שלה. את הדו"ח חיברה ועדת היסטוריונים, שמינתה ממשלת אוסטריה לפני כארבע שנים, לאחר לחץ ממושך של ארגונים יהודיים מכל העולם, לשם בדיקה כוללת של גזל הרכוש היהודי בתקופה הנאצית.
כדי לשמור על אופיה העצמאי של הוועדה, הוזמנו ארגונים שונים, כגון "יד ושם", "מכון ויזנטל" ואוניברסיטאות שונות, להציע מועמדים שיאיישו את שורותיה. ממשלת אוסטריה קבעה כי הוועדה תחקור רק את הצדדים ההיסטוריים והחברתיים של התופעה, ולא תדון בתביעות ספציפיות, דרישות לפיצויים וכד', אולם ברור היה לכל שמדובר בצעד בעל השלכות מוסריות ומעשיות חשובות.
160 היסטוריונים עמלו, מאז אוקטובר 1998, על 47 פרויקטים מחקריים בנושא, ואתמול הם פרסמו את הדו"ח הסופי שלהם. שני חלקים עיקרים לדו"ח: הראשון מתאר את תהליך הגזל, תוך הצבעה על הקורבנות (היהודים) ועל הנהנים (אזרחים אוסטרים, חברי המפלגה הנאצית, אוניברסיטאות, מוזיאונים לאומיים וממשלת אוסטריה עצמה).
חלקו השני של הדו"ח דן בהתנהגות ממשלות אוסטריה השונות מאז 1945 בכל הקשור בהחזרת הרכוש ליהודים. זהו החלק החשוב והמעניין יותר, המציג את אטימות-הלב, החמדנות וחוסר הרגישות של השלטונות האוסטרים, לצד חוסר נכונות להודות בפשעי העבר, וכל שכן לכפר עליהם. ראש ועדת ההיסטוריונים, המשפטן קלמנס יאבלונר, אמר אתמול כי הדו"ח מרשיע את הנשמה האוסטרית.

גזלו גם בעלי חיים

ב-17.3.1938, ערב ה"אנשלוס" (הסיפוח של אוסטריה לגרמניה הנאצית), חיו באוסטריה כ-198 אלף יהודים. בתום המלחמה הסתבר שכ-63 אלף מהם נרצחו, 130 אלף הצליחו להימלט לחו"ל וכ-5,000 שרדו במחתרת או תחת זהות בדויה באוסטריה עצמה.
תהליך הגזל התחיל ממש למחרת ה"אנשלוס". תחילה היו אלה מעשים פראיים מצדם של אזרחים אוסטרים-אנטישמים וחברי המפלגה הנאצית, כאשר המשטרה עצמה עין בכל המקרים. אך תוך כמה שבועות הגזל קיבל דפוסים מאורגנים וממוסדים.
שלושה מוסדות היו ממונים על גזילת הרכוש היהודי: "קונטרול-בנק" עסק בהחרמה ובפירוק של מפעלים, חברות וגופים פיננסיים בבעלות יהודים; המשרד להגירה יהודית עסק בגזילת הרכוש של משפחות יהודיות; והמשרד לטיפול אדמיניסטרטיבי עסק במכירת הרכוש היהודי (בדרך-כלל בפרוטות) לחברי המפלגה הנאצית או בעלי קשרים נכונים למיניהם. כאשר מדובר היה ברכוש גדול במיוחד, בעיקר אוספי אמנות יקרים, הגסטפו אמר את המילה האחרונה (אגב, במוזיאונים רבים באוסטריה תלויים עד היום מאות ציורים נדירים שהיו בבעלות יהודים. אלה, כמובן, מעולם לא פוצו).
הכל התנהל ביעילות בלתי רגילה, תוך כשנתיים הושלם תהליך הגזילה של בתי היהודים. רובם נמסרו לחברי המפלגה הנאצית, אם כי בתום המלחמה שמה ממשלת אוסטריה את ידה על המבנים המפוארים שביניהם, בעיקר אלה שהיו רכושה של הקהילה היהודית עצמה.
בחלק גדול מהמקרים האנשים שעברו לגור בבתי היהודים, או קיבלו לידיהם את עסקיהם היו אלה שהיו קשורים איתם בקשר של שכנות או עסקים. הגזלנים לא נרתעו מ"להחרים" אף - חיות-בית, כיסאות גלגלים, עגלות תינוקות, ובעצם כל דבר שניתן היה למכור לאחר מכן.

עשרות תביעות תלויות באוויר

החלק המעניין יותר בדו"ח הוא, כאמור, זה שדן בהתנהגות ממשלות אוסטריה בנושא החזרת הרכוש אחרי המלחמה. מדובר בממשלות דמוקרטיות, שלפי ההיגיון הפשוט, שלא לדבר על צדק ומשפט, היו צריכות להיות מעוניינות במחיקת כתם מביש זה מההיסטוריה האוסטרית.
כל תביעה להחזרת הרכוש היהודי או לקבלת פיצויים נחשבת באוסטריה כעניין פרטי, הנדון על בסיס החוקים הרגילים הקיימים. יתרה מזאת, במקרים רבים בתי-המשפט האוסטריים לא רק סירבו להחזיר ליהודים את רכושם, אלא עשו כל שביכולתם כדי למנוע את הדבר בתירוצים שונים.
יהודים שהתייצבו מצוידים בתעודות ומסמכים מתאימים בפני השלטונות, ודרשו לקבל את רכושם בחזרה, נדרשו להציג שורה ארוכה של מסמכים, חלקם שונים ומשונים שלא היו קיימים אי-פעם או אבדו בתקופת המלחמה.
במקרים מסוימים אף נאלצו יהודים לשלם פיצויים לאלה שגזלו את רכושם, או אפילו לקנות אותו מהם בסכום כסף גבוה. עשרות תביעות של יורשים תלויות באוויר ללא כל התקדמות, כשהשלטונות או בתי-המשפט פשוט מסרבים להושיט סיוע
כך למשל, ראש הקהילה היהודית בווינה, אריה מוזיקנט, מנהל זה שנים ללא הצלחה משא-ומתן עם השלטונות על החזרת רכוש הקהילה, כולל מבנים מפוארים בלב וינה המשמשים כיום כמשרדים ממשלתיים. אבל שום דבר לא זז, ותחת ממשלתו של שיסל גם אין סיכוי לכך.