מזרן רעשן

המזרן שרכשה מ' מחברת אירופלקס תמורת 2,980 שקל לא ענה על ציפיותיה. השינה עליו גרמה לה, לדבריה, לכאבי גב ולחוסר נוחות. אם לא די בכך, הוא גם השמיע לטענתה רעשים שלא נעמו לאוזניה והטרידו את מנוחתה. כשטלפנה למשווקיו והודיעה להם על חוסר שביעות הרצון שלה מהמזרן שסופק לה, הציעו לה להחליפו באחר. אבל גם המזרן השני לא היה שונה מקודמו. גם הוא הסב לה כאבי גב ומ' החליטה לבטל את העסקה.

היא סברה לתומה, שביטול העסקה הוא עניין של מה בכך, שכן אירופלקס הבטיחה לצרכנים שכל מי שירכוש אצלה מזרן יוכל לבטל את העסקה תוך תקופת ניסיון של 21 יום וכספו יוחזר לו. אבל מהר מאד התברר לה, לדבריה, כי להתחייבות שניתנה לה אין כיסוי. הסבירו לה, שביטול העסקה חל רק על המזרן הראשון. התנאי של תקופת הניסיון, טענו אנשי החברה, בטל ומבוטל כשמקבלים את המזרן השני, החלופי.

מ' חזרה ודרשה מהחברה לקבל ממנה את המזרן העטוף בניילון ולהשיב לה את כספה, אבל נתקלה בסירוב עקשני. היא לא נכנעה, המזרן הובל ברכב למשרדי חברת אירופלקס ברמת-גן, אבל שם סירבו לקבל אותו. "הפקידות", סיפרה, "גיחכו כאילו שהבאתי להן מתנה. ביקשתי מהן שיחתמו לי שהחזרתי את המזרן וכולן סירבו".

סיפור המזרן התגלגל לבית משפט השלום בתל-אביב. מ' הגישה בו תביעה על סך 5,000 שקל נגד אירופלקס.

בדיון בבית המשפט טען פרקליטה של אירופלקס, כי התובעת הטרידה את מרשתו בטענה שהמזרן משמיע רעשים, לפני תום תקופת ימי הניסיון. "עמדה בפניה הברירה לבטל את העסקה כליל או לבקש החלפה של המזרן שלאחריה לא ניתן לבטל את העסקה", טען. הוא גם התכחש לטענתה, כי החזירה את המזרן למשרדי החברה.

השופטת נועה גרוסמן קיבלה את התביעה וחייבה את אירופלקס להשיב ל-מ' את מחיר המזרן, על סך 3,000 שקל ועוד 1,259 שקל כפיצוי בגין טרחתה והוצאות המשפט, ובסך הכל 4,259 שקל צמודים למדד ונושאי ריבית, מיום הגשת התביעה במאי 2002.

בנימוקים לפסק הדין כתבה השופטת, כי היא מעדיפה את גרסת התובעת על גרסת הנתבעת. "מקובלת עלי", אמרה, "עמדת התובעת כי אילו היה מוסבר לה שהמזרן השני לא ניתן לה לניסיון לא היתה מסכימה לקבלו והיתה ממצה את זכויותיה לביטול העסקה כמו במזרן הראשון".

"התובעת", ציינה השופטת, "טרחה בהחזרת המזרן ומילאה את חובת ההשבה המוטלת עליה כתנאי לביטול העסקה מעל ומעבר".