מי זה דופק בדלת? עובדים על העולים

בתחילת שנות ה-90, בעת גלי העלייה הגדולים מרוסיה וממדינות חבר העמים, נפוצה תופעה של הונאת אנשים מקרב האוכלוסייה דוברת הרוסית על-ידי ישראלים, שניצלו את היותם חדשים בארץ, אי-ידיעתם את השפה ואי-התמצאותם בחוקים ובכללים הנהוגים בארץ. התופעה עברה עם השנים מטמורפוזה, והיום מתברר שיש לה גירסה חדשה: מעשי הונאה והטעיה של צרכנים מקרב האוכלוסייה הרוסית על-ידי דוברי רוסית, מאותה אוכלוסייה. אלה מנצלים את אי-ידיעת השפה ואי-ההתמצאות, בתוספת האמון שרוחשים להם לקוחותיהם הפוטנציאליים בתחושה שאלה משלנו ודוברים בשפתנו, כדי למכור להם מוצרים ולהחתים אותם על עיסקאות שבסופו של דבר גורמות להם הפסדים ועוגמת נפש.

יותר טוב מכבלים ולוויין

בשבוע שעבר הגיש משרד התמ"ס לבית-משפט השלום בחיפה כתב אישום נגד חברה בשם ב.ד. פריים טריידינג גרופ בע"מ, נגד בוריס שמושקוביץ' מקרית-ים ונגד דמיטרי בובר מקרית-מוצקין, המגולל סיפור המייצג את התופעה, והוא אינו היחיד מסוגו. כתב האישום הוגש בעקבות עשרות תלונות של צרכנים שהגיעו למשרד התמ"ס.

לפי כתב האישום, מאז שנת 2000 פנו שמושקוביץ' ובובר, בעצמם ובאמצעות סוכנים שהפעילו, לאלפי צרכנים, עולים חדשים יוצאי חבר המדינות המתגוררים בצפון הארץ, והציעו להם שידורי טלוויזיה באמצעות צלחות לוויין, שבאמצעותן יוכלו לקלוט מאות ערוצים מכל העולם ועשרות תחנות טלוויזיה בשפה הרוסית, במחירים זולים מאלה של יס וחברות הכבלים. הם פעלו תחת מגוון שמות מסחריים: טל-ספוטניק, סאט נט, סאטלייט דיגיטל נטוורק, טי.וי-אופקים וסטלייט נטוורק.

המצטרפים לחבילה שהציעו היו אמורים לשלם להם סכומים שנעו בין 5,400 ל-11,160 שקל, בתשלומים, עבור הציוד שהותקן על גג ביתם, שלאחר התשלום יעבור לבעלותם של הלקוחות. בין השאר הבטיחו להם כי באמצעות רכישת החבילה הם יהפכו למנויים של חברת אן.טי.וי-פלוס, חברה לשידורי טלוויזיה במוסקבה, ויוכלו לקלוט את כל הערוצים שהיא משדרת ללקוחותיה ברוסיה. זאת למרות שמעולם לא נחתם חוזה כלשהו עם התחנה הרוסית או עם חברה לוויינית אחרת. עובדה זו התגלתה לאחר שלקוחות טרחו והתקשרו לחברה הרוסית במוסקבה.

ב.ד. פריים טריידינג הגיעה ללקוחותיה הפוטנציאליים באמצעות מודעות שפרסמה בעיתונות הרוסית ובשיווק מדלת לדלת אחרי תיאום טלפוני מראש. המשווקים נהגו להגיע לבתי העולים, שאינם שולטים בשפה העברית וצמאים לתרבות רוסית, ולהבטיח להם עולם ומלואו של ערוצי טלוויזיה. כמו כן הובטח להם שיקבלו ציוד באישור משרד התקשורת, וללא דמי מנוי לכל החיים.

בפועל התברר לצרכנים שהתפתו לקנות את החבילה, כי היה מרחק רב בין ההבטחות למציאות. הם לא קלטו את כל ערוצי הטלוויזיה שהובטחו להם, ושידורים שכן נקלטו היו באיכות ירודה.

הציוד שנמכר להם היה ציוד לוויין, שבאמצעותו ניתן לקלוט ערוצי לוויין חופשיים בלבד, שמצויים בטווח קליטתו. כידוע, אפשר לקלוט שידורי טלוויזיה בכמה דרכים: באמצעות התקנת אנטנה על הגג (המאפשרת קליטה מצומצמת של כמה ערוצים בלבד, בדרך-כלל 1 ו-2), באמצעות התחברות לחברות הכבלים או באמצעות התחברות לחברת הלוויין יס.

דרך נוספת, פחות מוכרת במגזר הכללי אבל פופולרית מאוד במגזר הערבי למשל, היא התקנת צלחת פרטית לקליטת שידורי טלוויזיה. הדבר כרוך בתשלום חד-פעמי נמוך יחסית, כ-1,500 שקלים בממוצע כולל התקנה, אומרת עו"ד רחל בורנשטיין ממחוז הצפון של משרד התמ"ס, אבל הצלחת מאפשרת לקלוט אך ורק שידורים של ערוצי לוויין חופשיים, שאינם מצפינים את עצמם, והם משדרים לכל מי שמכוון אליהם. קיימים מאות ערוצים כאלה, אבל הם לא כוללים ערוצים כמו 'הולמרק', ערוץ האופנה או אן.טי.וי-מוסקבה, שאיננה מספקת, על-פי מה שדיווחה לפונים אליה, שידורים למנויים בישראל.

בנוסף, ערוצי הלוויין האלה משודרים בלוחות הזמנים המקוריים שלהם, כך שהתוכניות המעניינות עשויות ליפול דווקא בצהריים או בלילה, בניגוד לשידורי חברות הכבלים והלוויין, המתאימים ללוחות הזמנים של הישראלים.

הצרכנים התמימים, שרבים מהם לא מתמצאים בעולם שידורי הטלוויזיה הישראלי, לא ידעו כמובן את כל הדברים הללו בעת הקנייה. כשפנו לחברה בתלונות, נשלח אליהם טכנאי כדי לכוון מחדש את צלחת הלוויין או לכייל את הממיר, ובכל מקרה כזה הם נדרשו לשלם, לעתים מאות שקלים.

בדיקה שערך משרד התמ"ס גילה, כי משווקי הצלחות לא קיבלו מעולם היתר ממשרד התקשורת להתקין או להפעיל מתקני תקשורת, לא כל שכן למטרה מסחרית. זה לא הכל: בדיקות שערכו מומחי מכון התקנים בבתי ארבעה מהצרכנים שהתלוננו, גילו כי הצלחות הורכבו בצורה לא תקנית שעלולה אף להיות מסוכנת. בין היתר, מערכות חוברו ללא הארקת הגנה מפני הלם חשמלי. מדובר בסכנה גדולה, אומר צבי אגוזי, מנהל מעבדת חשמל ואלקטרוניקה במכון התקנים. אם רסיס של ברק פוגע במערכת נטולת הארקה, מי שייגע בטלוויזיה המחוברת לצלחת הזו עלול להתחשמל. שלא לדבר על פגיעת ברק במערכת כזו, שעלולה להיות מסוכנת לבית שלם. בנוסף, חלקי המערכות לא היו מוגנים מחלודה, ובהיעדר הגנה מפני קרינה על-סגולית הכבלים היו מועמדים להתפורר מהשמש אחרי שנתיים של שימוש.

עוד עולה מהתלונות, כי המו"מ בין הסוכנים לצרכנים התנהל בשפה הרוסית, וגם ההבטחות המופלגות ניתנו ברוסית, אבל בסופו של יום הם הוחתמו על חוזה סטנדרטי באותיות עברית זעירות (שני מתלוננים שהוחתמו על חוזים ברוסית, מצאו גם הם את עצמם מול חוזה בעל עשרות סעיפים באותיות זעירות). לא ניתנה להם הזדמנות לקרוא את פרטי החוזים בניחותא, הציגו אותו לפניהם וזירזו אותם לחתום. לימים התברר שהחוזים בעברית וברוסית היו שונים זה מזה, ושניהם סתרו את מה שהובטח בעל-פה ואת הפרסומים בעיתונות.

לפי כתב האישום, גם מאחורי תנאי התשלום הסתתרה הטעיה. ללקוחות הוסבר כי ניתן לפרוס את סכום העיסקה לתשלומים רבים בכרטיס אשראי ללא תוספת ריבית. בפועל החתימו אותם על שוברי ישראכרט או ויזה קרדיט הכרוכים בתשלום ריבית.

לא פעם אחרי שיצאו הסוכנים האגרסיביים מבתי הצרכנים, ואלה התפנו לעיין בחוזים ברוסית או למצוא מישהו שיוכל לתרגם להם את החוזים מעברית, הם גילו כי הוטעו וביקשו לבטל את העיסקאות. מכיוון שמדובר בעיסקה המוגדרת על-פי חוק כעיסקה ברוכלות (התבצעה בבתי הצרכנים), החוק מאפשר להם לבטלה בתוך 14 יום ומחייב את החברה להחזיר להם את כספם. אבל הם נתקלו בסירוב, תוך המשך גביית הכספים שהתחייבו להם ואף תוך איומים בפתיחה בהליכים משפטיים נגדם. רק אחרי התערבות הרשויות וחברות האשראי, בוטלו 14 מבין 38 העיסקאות שלגביהן הגיעו תלונות למשרד התמ"ס.

לדברי עו"ד רחל בורנשטיין, חוקרי התמ"ס בדקו וגילו כי נגד ב.ד. פריים טריידינג גרופ בע"מ, על גירסותיה השונות, הוגשו כ-300 תביעות של צרכנים. חלקן מצויות בהליכים משפטיים, בחלק מהמקרים הסתיימו התביעות בפשרה, ובחלק הפסידו הצרכנים. להערכתה, מדובר בסכומים של מאות אלפי שקלים שגבתה החברה מהצרכנים הבלתי מרוצים.

בוריס שמושקוביץ', שבשיחת טלפון עימנו הציג עצמו כאחד ממנהלי חברת ב.ד. פריים טריידינג גרופ בע"מ, הגיב בתוקפנות מרובה כשביקשנו את תגובתו על כתב האישום שהוגש נגדו. מה הקשר שלך לתביעה? הטיח בנו, אני מתנגד לכל פרסום בעיתון של שמי הפרטי וכך אודיע גם לעורך-הדין שלי. במקרה שאראה פרסום בעיתון על החברה שלי או השם שלי אתבע אישית אותך ואת העיתון, וגם החברה שלי תתבע אתכם, שכן מדובר בחברה בע"מ.

שמושקוביץ' טען כי לא ידוע לו על תביעה וכי אין כל בסיס להאשימו בדבר כלשהו. החברה המוזכרת בכתב האישום פעלה בשנת 2000, אמר. היא מוכרת ציוד לקליטת שידורי לוויין, כמו עשרות חברות אחרות, ויש לנו את כל האישורים ממשרד התקשורת, מכון התקנים וכל הגופים הנדרשים. יש אלפי לקוחות בחברה, רובם מרוצים ומאריכים את הסכם ההתקשרות איתנו מדי שנה.

כשביקשנו ממנו פעם נוספת להתייחס ספציפית לטענות הקשות המועלות בכתב האישום, הוא ניאות למסור לנו את מספר הפקס שלו, כדי שנעביר אליו את כתב האישום, אך עד מועד ירידת הכתבה לדפוס לא התקבלה כל תגובה ממנו.

שוק של רוסים שעובדים על רוסים

חברת פריים טריידינג היא לא החברה היחידה החשודה בהונאת צרכנים במגזר הרוסי. אומרת עוד תמר פינקוס, התובעת הראשית של משרד התמ"ס: מדובר בתופעה ארצית, בעיקר בקרב האוכלוסייה של דוברי הרוסית, עולים חדשים ואף ותיקים יותר. בימים אלה מצויות כמה חברות נוספות בחקירה במשרד התמ"ס.

עו"ד בורנשטיין מדברת על שוק שלם של רוסים ש'עובדים' על רוסים. לדבריה, מדובר באנשים ממוצא רוסי שפועלים בקרב האוכלוסייה הדוברת רוסית תוך ניצול האמון שהם מעוררים בהיותם דוברי רוסית. כשאתה מתחקר את המתלוננים בטלפון, אומרים לנו רבים: הסוכנים מדברים איתנו נורא נחמד, לא יכול להיות שרוסי ירמה רוסי, היא מספרת.

צלחות הלוויין הן רק מוצר אחד. לצרכנים התמימים מוכרים גם מתקני מים מיותרים או בלתי תקינים, או במחירים מפולפלים ללא הצדקה, תוך הפחדה שהמים בארץ מזוהמים.

הם משווקים באגרסיביות ספרי לימוד יקרים ומיותרים. ילדים מתקשים בלימודיהם בבתי-הספר בגלל בעיות שפה. נוכלים מנצלים את תשוקת ההורים להצטיינות ילדיהם בלימודים ומוכרים להם זבל, לכאורה בפיקוח משרד החינוך, אומרת בורנשטיין.

גם במועצה הישראלית לצרכנות מדווחים על כמות גדולה של תלונות מקרב האוכלוסייה הרוסית, ומציינים דרכים אופייניות נוספות של הונאה, בהם מכירת מטהרי אוויר (יוניזטורים) האמורים לטהר את האוויר מזיהום. תלונות על מכירת מטהרי אוויר הגיעו גם לרשות ההסתדרות לצרכנות. השיא נרשם נגד חברה בשם מוצר אחד, שאף נתבעה על-ידי משרד התמ"ס, הורשעה ונקנסה בבית-משפט השלום בפתח-תקוה.

החברה נהגה לזמן פנסיונרים דוברי רוסית למקומות מפגש תוך הבטחה לספק להם ערב בידור, קונצרט או הרצאה. בפועל המתינו למוזמנים סוכני מכירות אגרסיביים, שניסו למכור להם מכשירים לטיהור אוויר, בעלות של קרוב ל-4,000 שקל האחד, שלהם ייחסו סגולות מרפא. אחרי שהחתימו את הקשישים על תשלומים ומכרו להם את המכשיר, סירבו לבטל את העיסקה למי שהתחרט.

ערוץ הונאות נוסף הוא מכירת מכוניות. חברות, שבעליהן ממוצא רוסי, פרסמו עצמן בעיתונות הרוסית וקראו לעולים לרכוש באמצעותן מכוניות חדשות ומשומשות בתנאים מועדפים. לצרכנים הוצעה עיסקה: שלמו חלק ממחיר הרכב, ואנחנו נלווה לכם את שארית הסכום. בקרוב מאוד, הובטח לרוכשים המאושרים, יישלח הרכב החדש לביתכם. במרבית המקרים הרכב לא הגיע, והזמנתו מחו"ל כלל לא בוצעה. בחלק מהמקרים בוצעה הזמנה אבל הכסף לא הועבר לסוכנויות הרכב. צרכנים שניסו לבטל את העיסקה לא נענו, או שקיבלו את כספם בחזרה בצ'קים ללא כיסוי.

הטעיות סדרתיות של עולים חדשים נרשמו גם בתחומים נוספים. למשל, חברה בשם מאטיס אקדמיה בע"מ שיווקה לצרכנים דוברי רוסית קורסי לימוד מקצועיים, שהתברר כי הם ירודים מאוד ברמתם. באמצע סמסטר היא הפסיקה את פעולתה ונעלמה. למועצה הישראלית לצרכנות הגיעו תלונות רבות גם על תופעה של הוצאת כספים במרמה ממובטלים.

חברות שפרסמו מודעות בעיתונים בשפה הרוסית הציעו לפונים עבודה תוך הבטחת תנאי שכר נאותים והטבות. כתנאי להעסקתם ואפילו למתן פרטים על מקומות העבודה המובטחים, נדרשו הפונים לחתום על הסכם עבודה, או לשלם דמי תיווך ורישום שבין 350 ל-1,760 שקל. לאחר התשלום הם נדרשו להמתין במקום מסוים לרכב שיסיע אותם למקום העבודה החדש. בפועל לא הגיע שום רכב , והכסף ששילמו המובטלים המאוכזבים לא הוחזר להם מעולם.

באוגוסט 2002 פנו יעל ארן, יו"ר דירקטוריון המועצה הישראלית לצרכנות, וגלית אבישי, מנכ"ל המועצה, לאלי פז, סמנכ"ל בכיר במשרד העבודה והרווחה, בדרישה לנקוט צעדים נגד מספר חברות שעסקו בהונאות מן הסוג הזה. עד היום לא נעשה דבר.

פורטים על הנושאים הרגישים

מיכאל ספרן, מנכ"ל חברת השיווק והפרסום מק'אן אלטרנטיבה, המתמחה במגזר הרוסי, מציין כי מעשי ההונאה באמצעות שיווק אגרסיבי מדלת לדלת מצליחים גם בגלל המנטליות החברתית המאפיינת את האוכלוסייה הרוסית. לא נעים להגיד לא. לא מראים לאורח את הדלת, הוא אומר. זו הסיבה שמזמינים את הסוכנים הביתה פנימה, מציעים להם כיבוד, מקשיבים להם שעות, ואחר-כך במקרים רבים לא נעים להגיד לא, מאמינים שזה בסדר וחותמים. כך גם בערבי שיווק אגרסיביים. 35% מהנופלים בפח של שיווק דירות הנופש למיניהן הם דוברי רוסית, למרות שחלקם באוכלוסייה הוא 19% בלבד, ולמרות שמדובר בהוצאה יחסית גדולה לאנשים מאוכלוסייה הנחשבת ברובה חלשה מבחינה כלכלית.

ספרן מוסיף כי תרגילי ההונאה למיניהם משחקים על העצבים החשופים והנקודות הרגישות של האוכלוסייה הרוסית בארץ. למשל החשיבות שמייחסים העולים להשכלה ולקידום ילדיהם. נושא נוסף הוא חיפוש עבודה. לא מזמן רצה בעיתונות הרוסית מודעה שהבטיחה לכל מי שישלח 20 שקלים טפסים, שאם ימלאם יוכל למצוא עבודה בשכר של 8,000 שקלים בחודש. המרוויח היחיד מן העיסקה הזו היה כמובן מפרסם המודעה. בתי-ספר למיניהם לרפואה אלטרנטיבית, שאין להם כל הסמכה, פונים לאוכלוסייה הרוסית בהצעות לעבור הכשרה ברפואה אלטרנטיבית.

עוד נושא רגיש הוא החשש מן האקלים והמים בישראל, עליו פורטים משווקי מטהרי האוויר והמים למיניהם. וכמובן, השרלטנים מנצלים היטב את בעיית השפה. וכך, למרות שהעולים הרוסים ידועים כמי שנוהגים בדרך-כלל לקרוא מסמכים ומשגעים לא פעם את פקידי הבנקים כשהם שוקעים בדפי התנאים של חוזי משכנתא לדוגמה - סוכן אגרסיבי שמנחית עליהם חוזה רב-סעיפים בעברית, עלול בהחלט להפיל אותם בפח.