הקשר הראשוני בין האם לעובר

הסיבה העיקרית להפלות עוברים, המתרחשות אצל האדם לפני השבוע העשרים, היא שהעוברים אינם מסוגלים להיקלט ברחם האם. סוזן פישר ועמיתיה מהאוניברסיטה של קליפורניה בסן פרנציסקו, זיהו את המולקולה שמשמשת כדבק ועוזרת לעובר הצף להישתל ברחם. המולקולה היא ה-L סלקטין, החלבון שבאמצעותו נאחזים תאי הדם הלבנים - הלויקוציטים – בדפנות נימי הדם כדי לפלוש לרקמות באזורים שבהם הופיע זיהום. החלבון נקשר למגוון של סוכרים שנמצאים על שטח פני הרחם או בדופן צינורות הדם.

מציאת תרופה שתעודד את יצירת ה-L סלקטין תוכל לסייע במניעת הפלות מסוג זה וכן להעלות את יעילות השתלות העוברים לאחר הפריות מבחנה, שם המשוכה העיקרית היא שלב ההיקלטות של העובר ברחם. במקרים של הפריית מבחנה אפשר יהיה לבחון מראש, בין שאר התכונות של העובר המיועד להשתלה, יצירת רמה גבוהה של ה-L סלקטין. התברר לחוקרים כי בעקבות הפרייה חוץ-גופית יצירת ה-L סלקטין על פני שטח העובר עולה בצורה חדה ביום השישי שלאחר ההפרייה. זהו בערך השלב שבו נשתל העובר ברחם. אותם סוכרים בפני השטח של הרחם שקושרים את ה-L סלקטין משמשים, לאחר ההשתלה, גם כעוגן לשלייה הגדלה בדופן הרחם.

ברור שמולקולת ה-L סלקטין אינה היחידה שמשמשת בעגינת העובר ברחם ולא ברור אפילו אם היא החשובה ביותר, אבל זיהויה הוא בהחלט צעד חשוב בדרך הקשה והחשובה לפתרון בעיות פוריות.