וירוס כלכלי ושמו יוסי

"המשק חולה, חולה מאוד", סיפר לנו שר האוצר, בנימין נתניהו, בעת שהציג את "התוכנית להבראת כלכלת ישראל". שם כל כך נפלא יש לתוכנית, אני מת על היצירתיות של הקופירייטרים במשרד האוצר. כאשר המשק חולה, אין ספק שהוא זקוק לתוכנית הבראה. כדי שתוכנית ההבראה תהיה מושלמת כדאי לברר את גורמי המחלה, לזהות את הווירוס שהביא את המשק למצב של "חולה מאוד".
בהקדמה לתוכנית ההבראה אפשר למצוא בין גורמי המחלה אפילו את אירועי 11 בספטמבר, כך שבמשבר הכלכלי בישראל אשם אוסמה בן-לאדן, הוא ולא אחר. אם אתם מרגישים כמוני, ברור לי שאתם מחפשים שם קצת יותר קרוב, מישהו שמבלה את עיקר זמנו בישראל. אל תטעו, איני רומז שמצבו של המשק נובע מכישלון כלשהו של הממשלה בשנתיים האחרונות, לא ולא, גם "התוכנית להבראת כלכלת ישראל" אינה רומזת זאת. קראתי את התוכנית מתחילתה ועד סופה, ובין השורות מצאתי את האשם. אין צורך לרוץ לסוף המאמר כדי למצוא את שמו, הנה הוא, כאן ומיד, יוסף צבי גרוסקופף.
"יוסף צבי מי?" אתם שואלים. ובכן נפשט קצת את העניינים ונקרא לו יוסי. איך אני יודע שהוא אשם? פשוט מאוד. בין שלל ההחלטות הממלא את התוכנית נמצאת גם ההחלטה "לתקן את חוק הביטוח הלאומי, כך שבעל שליטה בחברת מעטים, כמשמעותה בסעיף 76 בפקודת מס הכנסה, לא יהיה זכאי לביטוח אבטלה לפי פרק ז' בחוק הביטוח הלאומי". אין ספק שאם מופיעה החלטה כזו בתוכנית ההבראה, היא מהווה תרופה לחולי מסוכן. מה מסתתר מאחורי החלטה זו?
לפני שנים אחדות הקים יוסי חברה קטנה שהעסיקה עובד אחד ויחיד, הלוא הוא יוסי מיודענו, שנתן שירותים לאחד הבנקים.
במהלך הזמן הסתיימו קשרי העבודה בין "חברת יוסי" והבנק, ויוסי הפך למובטל. יוסי, ששילם דמי ביטוח אבטלה בכל תקופת עבודתו, תבע דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. לאחר שנענה בשלילה פנה לבית הדין לעבודה, וזה פסק, לפני קרוב לארבע שנים, שיוסי היה שכיר ככל השכירים, ולכן ראוי הוא לדמי אבטלה.

באוצר לא יודעים להפסיד בכבוד

במשרד האוצר, מתברר, לא יודעים להפסיד בכבוד, ולאחר שגמרו ללקק שם את הפצעים מצאו פתרון לבעיה: התוכנית להבראת כלכלת ישראל תדאג שאנשים מסוגו של יוסי לא ייהנו עוד מדמי אבטלה. בכמה תביעות בשנה מדובר? עשר? מאה? את מי זה מעניין, העיקר שממשלת ישראל לא תובס בבית המשפט.
מי הם אותם "בעלי שליטה בחברת מעטים" שהאוצר החליט להוציא מכלל המבוטחים בביטוח אבטלה? מלבד ידידנו יוסי, הרי מדובר בעשרות אלפי יזמים המקימים חברות שהן מנוע הצמיחה העיקרי של המשק. יזמים אלה לוקחים על עצמם לא מעט סיכונים וכעת בא האוצר ומוסיף עוד סיכון אחד. איך מסתדר צעד זה עם הכוונה לעודד את הצמיחה שעליה מכריז האוצר?
נותר לברר עוד עניין זעיר: עד כמה השינוי המוצע תורם להבראתה של כלכלת ישראל? מובן מאליו שלשינוי שתי פנים: בעל שליטה אינו מבוטח בביטוח אבטלה, ולכן אינו זכאי לדמי אבטלה והוא פטור מלשלם דמי ביטוח לענף זה. הדעת נותנת ששכרו של בעל שליטה בחברת מעטים גבוה מהשכר הממוצע, ונמצא בחלק העליון של סקאלת השכר, בעוד שדמי האבטלה, ההולכים ומתקצצים, חסומים לשכר הממוצע ומיטיבים בעיקר עם מי ששכרו היה קרוב לשכר המינימום. בנסיבות אלה השינוי המוצע פוגע בהכנסות של המוסד לביטוח לאומי, פוגע בביטחון הסוציאלי של בעלי השליטה והוא מהווה נזק נטו. אבל למי אכפת?

דוד שי הוא ראש מוקד פיתוח יישומים בחברת חילן טק, המתמחה בניהול משאבי אנוש ושכר. שי הוא מחבר הספר "שכר: תכנון, ניהול, חשבות".