יפות באיטליה

סיורן השנתי של 20 המועמדות הסופיות בתחרות "מלכת היופי של ישראל" מטעם השבועון "לאשה" יצא השנה לאיטליה. את הסיור אירגנה חברת הנסיעות "הדקה ה- 90", שמתברר כי אינה מתמחה רק בצ'רטרים של הדקה ה- 90, אלא גם בטיולים ובסיורים מאורגנים בחו"ל. עבור המועמדות לתואר מלכת היופי נבחרה איטליה, עם דגש חזק על טוסקנה.

ממלכת הקפה והרומנטיקה

מייד עם הנחיתה במילאנו יצאנו לכיוון פירנצה, עם עצירה קטנה בדרך: העיר ורונה העתיקה והיפה, שבין סימטאותיה מסתתר אתר פופולרי בסגנון האתרים הפסאודו-היסטוריים, כמו טירת הוגוורת' של הארי פוטר בסקוטלנד, או טירת אלסינור של המלט בדנמרק. בוורונה מדובר כמובן במרפסת הכי רומנטית בעולם: זו שמעליה הזמינה יוליה את רומיאו לליל אהבה בלתי נשכח.
ומוורונה לפירנצה, בירת טוסקנה. המלון שלנו, "דלי אוראפי", מבטא בדרכו את הרוח האיטלקית: קטן, 42 רק חדרים, אבל מחזיק בסגנון הדור ומאופק, ארמון לשעבר, כמובן, ושוכן ממש מעל הפונטה-וקיו, הגשר העתיק, אחד מסמליה של פירנצה, ואולי היחיד ששרד את ההפצצות של מלחמת-העולם השנייה. בארץ הקפוצ'ינו עושים כבוד לקפה: אפשר להזמין בארוחת הבוקר במלון קפוצ'ינו, ואפשר אפילו לשתות את הקפה הרגיל: זה הקפה הראשון ששתיתי בחיי בארוחת בוקר של בית-מלון וביקשתי עוד.
אחרי הקפה, יצאנו לטיול בטוסקנה. כיוון כללי – סיינה, עם עצירת פתאום בסן-ג'מיניאנו, אתר פופולרי לישראלים בירח-דבש ולשוחרי יופי בכלל. קשה לעמוד בקיסמה של העיירה הקטנה הזאת. מרחוק ניתן לזהות אותה לפי מגדלים גבוהים ודקים, שריד וזכר מלפני 1,000 שנה, אז אנשים בנו מגדלים גבוהים, כדי להדגיש את עושרה וכוחה של המשפחה (וגם כדי להתגונן מפניאוייבים בעת צרה). היום נשארו רק 14 מגדלים מה-70 שהיו בעיירה בשיא תפארתה. חלק מצילומי הסרט "שם הוורד" נערכו בעיר הקטנה הזאת, מה שיכול לתת מושג על סמטאותיה היפות, רחובותיה מרוצפי האבן והנופים הנפלאים של טוסקנה שנשקפים מכל עיקול שני.

אין דיאטה באיטליה

מסן-ג'מיניאנו המשכנו לסיינה, אחת הערים היפות בחבל טוסקנה. גם היא עיר ימי-ביניימית, ובתוך דקות ספורות של הליכה בחלק העתיק שלה, מגיעים לכיכר הקאמפו (פיאצה דל קאמפו) ובה הפאלאצו פובליקו (בית העיריה המתפקד עד היום) ומגדל מאנג'ה בן 503 המדרגות.
בכיכר המשופעת נערכות בכל שנה (ברצף, מהמאה ה- 13) תחרויות רכיבה על סוסים. בכיכר יש גם מסעדות, שנראות כאילו הן מלכודות תיירים קלאסיות, אבל הן לא. אכלנו שם את הריזוטו ואת הפטוצ'יני הכי טעימים שאפשר, שם גם ראיתי במו עיניי, שגם מועמדות לתואר מלכת היופי של ישראל אוכלות פיצה. ממש.
למחרת סיירנו בפירנצה, באתרי החובה, וביניהם: הדוואומו עם הכיפה הבולטת בקו הנוף המוכר של העיר, יצירה של ארכיטקט הרנסנס הגדול, ברונלסקי. לצידו, הקמפנלה, מגדל הפעמונים של ג'יוטו. ממול, הבטיסטריו, בית הטבילה, עם הדלתות המפורסמות של ג'יברטי ובהן מגולפות סצינות מהברית החדשה ומהברית הישנה, פונטה וקיו ועוד.
בערב הוביל אותנו המדריך, עוזי בכר, לחוויה גסטרונומית מעניינת במסעדת "איל לאטיני", המגישה ארוחה טוסקנית קלאסית: סלט עגבניות ומוצרלה, ברוסקטה, רביולי, ריבולטה (מרק לחם וירקות סמיך עד דייסה וטעים עד בכי), בשרים על האש בסגנון טוסקנה, קנטוצ'יני (עוגיות יבשות ומתוקות הנטבלות ביין כמנת ביניים) ועוגת גבינה טוסקנית לקינוח. כן, הבנתם נכון: אין דיאטה באיטליה.
אי אפשר להיפרד מפירנצה בלי להגיד משהו על קניות. זו אחת הערים העשירות במותגי-על, כמו גם בשווקים עממיים. מימיי לא ראיתי כל כך הרבה חנויות נעליים ובהן כל כך הרבה נעליים יפות. מן הראוי לציין, שבתרגום מיורו לשקלים, התקציב לבזבוזים נראה לפתע קטן להכאיב.
ברומא בילינו יום שהוקדש כמעט כולו לקריית הוותיקן, ולסיור לילי בקולוסיאום, בפורומים ובפיאצות המוארות בתחכום ובעדינות. לא זזנו הביתה לפני שעצרנו בפונטנה די טרווי (מזרקת המשאלות) ובה חובה לבצע את התהליך הבא: יש לעמוד עם הגב למזרקה. יש לקחת מטבע (לא חשוב מאיזו ארץ) ביד ימין ולהשליך אותו לתוך המזרקה מעבר לכתף שמאל. רק כך יתקיימו שני הדברים הבאים: א. תתאהבו. ב. תחזרו לרומא. עשיתי את זה לפני כמה שנים. אין מה לדבר. זה עובד.