ויצמן - מכיסא הטייס לכס הנשיאות

עזר ויצמן, הנשיא ה-7 של מדינת ישראל, נולד ב-1924 בתל אביב. בגיל 15 התגייס להגנה, ובמהלך מלחמת העולם השנייה שירת בחיל האוויר הבריטי והוצב במצרים ובהודו. בין השנים 1946 ל-1948 היה חבר בארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל).
אם היו נותנים לויצמן לבחור לעצמו תואר הוא היה מוותר קרוב לוודאי על התואר פוליטיקאי ואומר טייס. הקריירה בשחקים החלה ב"שירות האווירי" שקדם להקמת חיל האוויר הישראלי. במלחמת העצמאות הטיס תחמושת ואספקה לנגב ולגוש-עציון וב- 1948 נשלח לצ'כוסלובקיה ללמוד להטיס את מטוסי ה"מסרשמידט".
ויצמן שירת בחיל האוויר עד שנת 1966. בשמונה השנים האחרונות לשירותו בחיל כיהן כמפקד חיל האוויר. לאחר מכן מונה לראש אגף מבצעים ולסגן הרמטכ"ל. החברות בארגונים פוליטיים טרם הגיוס מנעו את מינויו לתפקיד הרמטכ"ל.
היה זה ויצמן שחשף ב-67' את התמוטטותו של הרמטכ"ל אז, יצחק רבין. לימים ביסס הליכוד את תעמולת הבחירות של 1992 על אותם פרסומים, שהעיבו על יחסי רבין-ויצמן שנים ארוכות לאחר מכן.
המסלול הפוליטי של ויצמן החל בדצמבר 69' על כיסא שר התחבורה כאיש גח"ל, בממשלת הליכוד הלאומי השנייה שהקים לוי אשכול.
בשנים 1972-1971 כיהן כיושב-ראש הנהלת תנועת החרות. הוא התפטר בדצמבר 1972 על רקע מחלוקת עם מנחם בגין סביב חלוקת המושבים במרכז המפלגה.
אחרי שנה בעולם העסקים, במאי 73', חזר ויצמן לפוליטיקה. הוא ניהל את מסע הבחירות של הליכוד, מסע שנחתם במהפך 77'. הוא קיבל את תיק הביטחון בממשלת בגין הראשונה, והיה בין הדוחפים העיקריים להסכם השלום עם מצרים. עבור ויצמן נסגר מעגל מאחר שבנו הבכור, שאולי, נפצע קשה בראשו מפגיעת צלף מצרי במלחמת ההתשה ביוני 1970.
במארס 1978 החליט ויצמן על ביצוע מבצע ליטאני, ומייד לאחר מכן הציע הקמת "ממשלת שלום לאומית" לקידום תהליך השלום - רעיון שנדחה על-ידי ראש הממשלה אז, מנחם בגין. בתקופה זו חל שינוי מהותי בדעותיו והוא הפך ביקורתי יותר ויותר כלפי המדיניות הנוקשה והבלתי מתפשרת של מפלגתו בנושא תהליך השלום. במאי 1980 התפטר מהממשלה, כשהעילה - קיצוצים בתקציב הביטחון.
במכתב ההתפטרות כתב ויצמן: "עם ישראל ידע בשנות עצמאותו עליות ומורדות, שעות גאות ושפל, אך מעולם, כמדומה, לא היה מדוכא ושפל רוח כפי שהוא בשנים האחרונות. לא בגלל קשיים ומצוקות נפלה רוחו כי אם בגלל מנהיגות הזורעת קדרות. והזורע קדרות בלי הרף, קוצר ייאוש". ויצמן שוב ביצע גיחה לעולם העסקים והשלים את כתיבת ספרו "הקרב על השלום".
בנובמבר 1980 שקל ויצמן ייסוד מפלגה חדשה בהנהגת משה דיין וכתוצאה מכך סולק מתנועת החרות. אחרי גיחה נוספת לעולם העסקים הוא חזר לשדה הפוליטי עם רשימת "יחד" (1981). הסיעה זכתה בשלושה מושבים בלבד בכנסת ה-11. בתקופה זו גברו החיזורים הקואליציוניים אחריו. תנועת החרות הציעה לויצמן לחבור לקואליציה ולשוב לתפקיד שר הביטחון, אולם הוא דחה את ההצעה.
בסופו של דבר הוא מונה לשר בלי תיק בממשלת האחדות בראשות שמעון פרס, וחבר בקבינט המצומצם. בינואר 1985 הוא מונה למתאם לענייני ערבים, וביטל את משרת יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. ויצמן התבטא אז בזכות קשרים ראויים עם הפלסטינים. "צדקה מתחילה מבית", אמר. "יש להגיע עם הערבים לחיים משותפים מקסימלים ".
באוקטובר 1986 הצטרף עם מפלגתו למפלגת העבודה. "במערך יש יותר פתיחות לנושא השלום, ולכן אני יכול להשפיע", נימק את החלטתו. בממשלת האחדות הלאומית שהקים יצחק שמיר ב- 1988 מונה ויצמן לשר המדע והטכנולוגיה. בסוף 1989 איים שמיר לסלקו מהממשלה בגלל מגעים שקיים עם אנשי אש"ף. לאחר פירוק ממשלת האחדות הלאומית החליט להתרחק מהפוליטיקה ובצעד מפתיע התפטר מהכנסת בפברואר 1992.
ב-1993 נבחר ויצמן לנשיא השביעי של מדינת ישראל. בצעד יוצא דופן הוא סירב לקצוב את תקופות מאסרם של אסירי עולם.
במישור הפוליטי התקשה ויצמן לשמור על איפוק וספג ביקורת נוקבת על מעורבות בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת. הוא השמיע פעם אחר פעם ביקורת על הסכמי אוסלו ועל ראש הממשלה יצחק רבין.
אחרי רצח רבין והיבחרו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, חזר ויצמן לפעול למען השלום, ואף התערב אישית במשבר עם הפלסטינים כשהזמין את יאסר ערפאת לפגישה בביתו בקיסריה.
ב-1998 מונה ויצמן לקדנציה שנייה לאחר התמודדות סוערת מול מועמד הליכוד, שאול עמור.
בינואר 2000, עם חשיפת "פרשת ויצמן", הפכה שאלת כהונתו של ויצמן כנשיא לנושא שנוי במחלוקת הן בקרב הציבור והן במערכת הפוליטית. חומר החקירה נבדק בפרקליטות המדינה, ומשם הועבר לחקירת משטרה. באותה עת שלל ויצמן מעצמו את הסמכות לחתום על מינויי שופטים.
בתום חודשיים של חקירה בפרשה המליצה המשטרה לסגור את התיק נגד הנשיא באשמת לקיחת שוחד ומתן שוחד - ולהימנע מהעמדתו לדין בשל חוסר ראיות. על עבירות מרמה והפרת אמונים נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין על פי המשטרה, אולם התיק נסגר משום שעל עבירות אלה חלה התיישנות.