עבודה עברית בעינים

בשבוע שעבר פשטו סוכנים פדרליים על 16 חברות מובינג בבעלות ישראלית הפועלות בפלורידה ועצרו 74 מנהלים ועובדים בכירים וזוטרים. הפשיטה, שבאה בעקבות חקירה אינטנסיבית של ה- FBI בשיתוף משרד התובע המחוזי במיאמי, נחשבת לגדולה ביותר שהתבצעה אי פעם בענף המובינג.
סוכני ה- FBI, שבמהלך החקירה התחזו ללקוחות ולאנשי עסקים המעוניינים ברכישת חברות מובינג, שלפו את עשרות הצעירים הישראלים ממיטותיהם או ממקלחות הבוקר והובילו אותם באזיקים למעצר. במקביל הוחרמה במלואה תכולתם של משרדי החברות, כולל מחשבים ותיקי לקוחות.

מובלים למעצר

עשרות העצורים הובאו בפני שמונה קבוצות נפרדות של חברי מושבעים, בערים שונות בפלורידה, שאישרו את הגשת כתבי האישום. שופטים קבעו דמי ערבות לחלק גדול מהעצורים. אלה שהצליחו לגייס סכומים של 50 עד מאה אלף דולר שוחררו עד תחילת משפטם, בתנאים של מעצר בית, כשלרגלם מוצמדת טבעת אלקטרונית מיוחדת המאפשרת לאנשי החוק לעקוב אחר תנועותיהם.
צ'רלי קריסט ומרקוס חימנז ממשרד התובע במיאמי הודיעו באותו היום שתוך ימים ספורים יוגשו התביעות נגד חברות המובינג, בעליהן ועובדיהן. "יותר מדי תושבים בפלורידה סבלו יותר מדי זמן מחברות המובינג המופיעות בכתבי האישום", הודיעו השניים. "היום אנחנו שולחים מסר ברור לאלה שהונו את התושבים שלנו: אתם לא תעשו עסקים במדינה שלנו והמקום היחיד שתעברו אליו בקרוב הוא בית הסוהר".
כתבי התביעה מכילים סעיפי אישום של עבירות סחיטה, הונאה, זיוף מסמכים והלבנת כספים. עולה מהם תמונה עגומה על שיטות העבודה בחברות המובינג, רובן ככולן בבעלות ישראלית. עשרות מקרים המופיעים בכתבי אישום מתארים שגרת פעולה דומה: לקוח שמתקשר בטלפון או דרך אי-מייל מקבל הערכת מחיר נמוכה. החברה שולחת לביתו עובדים שיעמיסו את הרכוש על המשאית, וכשתוכן הבית הועמס במלואו, נמסר ללקוח שהוא קיבל הערכה נמוכה מדי ושהוא נדרש לשלם סכום הגדול פי שניים או שלושה מהמחיר המקורי. לקוח שיסרב לשלם את המחיר המופקע, ייאלץ להיפרד מהרכוש שלו, והמשאית תסע.

"כמה אפשר להתלכלך?"

בבתי הקפה והמסעדות הישראליות בפלורידה הפכו המעצרים לשיחת היום. אנשים החליפו מידע: מי שוחרר עם טבעת על הרגל ומי עדיין במעצר, למי החרימו את המרצדס ואת הבית ומי נמלט ברקע האחרון לישאל. בכתבי האישום מופיעה רשימה ארוכה של שמות ישראליים מוכרים: גיא ויהלי, מורן ואילנית, עתליה ואילאיל, ניב ותמיר, אסף וחנניה, ואפילו ביבי אחד. התביעה טוענת כי חלק גדול מהנאשמים השתמשו בשמות בדויים כאשר הציגו עצמם בפני הלקוחות בטלפון או באי-מייל.
כתבי התביעה מגוללים מסכת מדהימה של רעיונות יצירתיים של אנשים צעירים שהגיעו לאמריקה במטרה מוצהרת לעשות מכה. הלב נחמץ לנוכח ההונאה שסבלו תושבים תמימים שהפקידו בידיהם את רכושם היקר. אתר אינטרנט מיוחד שפתח ה-FBI כולל כתובות ומספרי טלפון המיועדים לקורבנות נוספים של חברות המובינג, כספים עבור מעבר דירה, להפקיד את הסכומים האמורים בחשבון מיוחד של בית המשפט את הכספים שלטענתן מגיעים להן.
א' ישראלי שעבד בכמה מחברות המובינג המוזכרות בכתבי האישום ופרש מהתחום לפני שנתיים, מספר שבשלב מסוים הוא לא יכול היה להסכים למעשים בהם היה מעורב. "כמה אפשר להתלכלך עם לקוחות", אמר השבוע. "אנשים הפכו לרודפי בצע וזה ממש גועל נפש. המון פעמים לקוחות היו מתקשרים ומבקשים לדבר עם המפקח על ההעברה ועובדי המשרד היו מרימים את הטלפון ומתחזים למפקח. היו בעלי חברות שקיללו אותם במשרד, מבלי שהם שמעו, ופשוט סירבו לדבר איתם. אחרי כמה טלפונים הודיע להם בעל החברה, 'אל תתקשרו לכאן יותר'".
חקירת ה- FBI התגלתה כיצירתית לא פחות מאשר שיטות ההונאה והסחיטה של המוברים. סוכנים פדרליים, שהתחזו לאנשי עסקים המעוניינים ברכישת חברת מובינג, ישבו במשך ארבעה חודשים במשרדי החברות הישראליות ולמדו מקרוב את שיטות העבודה שלהן. הם צברו ממקור ראשון את כל המידע שנדרש להם להגשת כתבי אישום.
א מאשר את המידע שמופיע בכתבי האישום. במקרים בהם סירבו הלקוחות לשלם את סכום הפרש המופקע שדרש אנשי החברה במקום המחיר הראשוני שבו נקבו המעריכים, איחסנו בעלי החברות את הרהיטים במחסנים. בהמשך, כשהלקוחות התמידו בסירובם, הוצאו הפריטים והרהיטים למכירה במכירות פומביות או שפשוט נמסרו לעובדי החברה. סוכנים שפשטו על בתי עובדי המובינג הישראלים, מצאו במקרים רבים מערכות די.וי.די, מכשירי טלוויזיה, מחשבים ומוצרי אלקטרוניקה אחרים של הלקוחות.

ה- FBI בדרך לירושלים

ציון בוקה, הבעלים של חברת moving system advanced, שהה בישראל בזמן המעצרים. שמועות במיאמי טוענות שה- FBI עומד לדרוש את הסגרתו ושכמה סוכנים כבר נסעו לירושלים.
בוקה נסע לישראל כדי להשתתף באזכרת אחיו של הדיספאצ'ר שלו, אושרי כהן, גם הוא מופיע ברשימת הנאשמים. האח נמצא לאל רוח חיים בפנסילבניה בפברואר האחרון, לאחר שיצא לעבודת מובינג בשליחות החברה, הסתכסך עם נהג המשאית ונעלם. בוקה היה אמור לחזור למיאמי ימים ספורים לפני הפשיטה, אולם מסיבה כלשהי נשאר בישראל. אשתו אודליה ואחותה סוזן שוחררו בערבות אחרי שאמא שלהן שיעבדה את בית המשפחה לצורך גיוס דמי הערבות. השתיים נתונות במעצר בית עם טבעת אלקטרונית על הרגל.
בוקה, בן 26 פתח בשנים האחרונות ארבע חברות מובינג שונות. אחרי "אדבנס מובינג סיסטם", שנוסדה לפני שש שנים, הוא הקים את "טראנסוולד מובינג", שבה עבדה אישתו, אודליה אברמוב, כאשת מכירות, ובהמשך החל להפעיל גם את "בטר מובינג סרביס" ו"מוברס דירקטורי.קום", חברת אינטרנט שהעבירה לקוחות לחברות אחרות וגבתה דמי תיווך. לדברי א' למרות ארבע החברות האלה, "הישראלים במיאמי ידעו שהוא חרטטן ושכל החברות שייכות בעצם לאותו אדם. הרבה חבר'ה צעירים שעבדו כפורמנים בפלורידה ראו כי טוב ופתחו חברה משלהם, עשו כסף וחזרו לארץ אחרי שנה שנתיים.
"יש חברות שהיו יותר עדינות עם הלקוחות שלהן, אבל רובם ממש התלכלכו", ממשיך א'. "יש כאלה שהבטיחו להספק שמיכות לאריזה וחומרים לעטוף את החפצים, ואבל היו מגיעים בלי כלום, אומרים שהשמיכות נגמרו ומחייבים את הלקוח על אריזות. אני לא יודע איך הם יכלו לישון בלילה עם המעשים האלה".

"אין כסף אין רכוש" - רשימה חלקית

באחד מכתבי האישום שהוגש במיאמי נגד חברת "אקספרס ון ליינס" נכתב כי עובדת שהציגה את עצמה בשם "לי מונרו" שלחה באפריל 2001 אי-מייל ללקוחה שביקשה להעביר את תכולת דירתה מג'ורג'יה ליוטה. פיטוסי צירפה הערכת מחיר בסכום של 1,540 דולר וחייבה את כרטיס האשראי של הלקוחה ב- 308 דולר דמי פיקדון. בסוף החודש הועמסה תכולת הבית בג'ורג'יה המשאית החלה בנסיעה מבלי להשאיר חשבון או לנקוב במחיר.
בתחילת מאי התקשרה "מונרו" ללקוחה ובישרה לה שהתכולה נמצאת בפלורידה ולא בדרך ליוטה, כפי שחשבה. היא ציינה שיש בעיה עם ההערכה המקורית של המחיר ושמחיר ההעברה עלה ל- 4,435 דולר. עובדת אחרת "ג'ולי טל" בשבילכם, דרשה מהקורבן שתשלם את הפער במחיר ואף שאלה אותה אם היא לא רוצה את הדברים שלה בחזרה.
באוגוסט 2001 שלחה "ג'ולי", פקס ללקוחה ביוטה, שבו הסכימה למחיר חדש של 3,158 דולר תמורת ההעברה ודרשה תשלום של מחצית מההפרש. הלקוחה התרצתה וחייבה את הסכום הנדרש על כרטיס האשראי שלה. למרות זאת, נטען בכתב האישום, החברה מעולם לא שלחה לה את הסחורה.
גם עובדי חברת "סנצ'ורי אקספרס ואן ליינס" מואשמים בעבירות הונאה וסחיטה. נטען נגדם שהם התעלמו מתלונות הלקוחות על ההעלאה הפתאומית במחיר, העבירו את תכולת המשאית למחסן וסירבו לגלות ללוח היכן נמצאים חפציו. כמו כן, הם סירבו לשלם עבור נזקים או עבור המשלוח שלא נשלח. בכתב האישום נטען שהם הפילו בפח לא פחות משבעה קורבנות, שסבלו העלאות מחיר בסכום כולל של יותר מ- 18 אלף דולר.
באחד המקרים שלחה העובדת אבישג סימון פקס ללקוח שביקש להעביר את תכולת ביתו מקונטיקט לפלורידה. הערכת המחיר הראשונית עמדה על 5,175 דולר. כמה ימים אחר כך התקשר העובד שי אורן, שפיקח על העמסת המשאית, והודיע שהמחיר עלה ל- 12 אלף דולר. עובדת החברה עתליה יזורי שמעונוב הודיעה בטלפון ללקוח שאם הוא לא יעביר את הסכום הנדרש בכרטיס אשראי, הוא יכול לשכוח מרהיטי הענתיקה שלו. היא וחבריה לעבודה מואשמים בעברות של הונאה וסחיטה.
שבעה מעובדי חברת "אול פוינטס יו.אס.איי רילוקיישן סיסטם" מואשמים בקשירת קשר לבצע הונאה, זיוף במשקל התכולה וסחיטה. גם כאן הציעו הבעלים והעובדים מחירים נמוכים ללקוחות כדי למשוך אותם לשכור את שירותי החברה ואז העלו את המחרים והחזיקו בתכולות עד שקיבלו את ההפרש שנוצר.
משה בכר, אדמונד בן עמי ואחרים מואשמים שלחצו על הלקוחות לחתום על חשבון פתוח ולא דיווחו להם על המחיר הסופי של המעבר. אחרי שהתכולה הועמסה, העלו רפאל אסולין, שרון אלמייס, אדמונד בן עמי, פיראס אילאיל, ברוך שליט, משה בכר ואחרים את מחיר המעבר, בטענה כוזבת שהתכולה שוקלת יותר מההערכה המקורית.
כשהלקוחות ביקשו לקבל את חפציהם, דרשו עובדי החברה בכר, בן עמי ואחרים תשלום מלא על העבודה, עוד לפנ יש התכולה הגיעה לבתי הלקוחות. אסולין, אלמקייס, אילאיל ואחרים התעלמו מתלונות הלקוחות על ההעלאה המפתיעה ושיקרו אודות המשלוח. עובדי החברה הכינו כרטיסיות מזויפות של משקל התכולה וסיפקו אותן ללקוחות. כשאלה סירבו לשלם, העבירו הנאשמים את הסחורה למחסן מבלי לגלות את מיקומו. הם סירבו לפצות את הלקוחות על נזקים שנגרמו לרכוש או על העובדה שהרכוש מעולם לא הועבר ליעדו.
באוגוסט 2002 קיבל לקוח שביקש להעביר את דירתו מניו יורק לפלורידה הערכת מחיר בסכום של 1,225 דולר. המחיר הזה ניתן על ידי בחור שכינה את עצמו "רון". בהגיע רגע המעבר, הועלה המחיר ל- 7,700 דולר, קפיצה של 700 אחוז, וללקוח נאמר שעליו לשלם 75 אחוז מהמחיר במזומן ומיד. כשהלקוח רצה לבטל את התקשרותו עם החברה אמר לו בחור בשם "פרד" שעליו לשלם 3,200 דולר. הפורמן אדמונד בן עמי, אמר לקורבן שככל שיתעכב התשלום, כך תגבר הסבירות שייגרם נזק לתכולה שלו. בסך הכל, נטען בכתב האישום, סבלו 13 לקוחות מהונאה דומה, בסכום כולל של למעלה מ- 40,000 דולר.
גם חבת "מג'סטי" מופיעה בכתב האישום. עובדת החברה תמנע לוי, שהשתמשה בשם "טינה", שלחה אי מייל ללקוח ונתנה לו הערכת מחיר של 2,785 דולר על העברת תכולת דירה מאוהיו לאריזונה. סיוון מזוז, שפיקחה על העמסת המשאית, החתימה את הלקוח על מסמך שבו לא צוין סכום ההעברה. לאחר שהמשאית הועמסה, התקשר יוסף זגורי, שהציג את עצמו כ"ג'ואי", ללקוח והודיע לו שהמחיר הועלה ל- 9,800 דולר. סיוון מזוז סירבה לשלוח את התכולה לכתובתו החדש של הלקוח באריזונה, אלא אם כן ישלם את ההפרש במחיר.
בכתב האישום נטען עוד שעובדי "מג'סטי" ניסו להונות סוכן סמוי של האף.בי.איי ו- 17 קובנות נוספים. בסך הכל קפיצו את המחירים ביותר מ- 41 אלף דולר, פי שלוש מהסכומים המקוריים שביקשו.

"זה לא עשה לנו שם טוב"

למיקי ארבל, הקונסול הכללי של ישראל במיאמי, הוקל מעט בשבוע שעבר כשהבחין שלמעט ה"מיאמי הראלד", שהקדיש כתבה גדולה לנושא, אמצעי התקשורת בפלורידה העניקו לסיפור המעצרים כיסוי קטן בלבד.
"רק בכתוביות של ה- CNN דיווחו על הפשיטה", אמר ארבל. "אין ספק שזה לא עושה לנו שם טוב וחבל, כי בפלורידה יש לישראל מוניטין לא רע, במיוחד על רקע המלחמה המשותפת בטרור והמתקפה הצפויה בעיראק. פתאום באים ישראלים ועושקים את המקומיים. לא היה לי מושג שמדובר במימדים כאלה".
ארבל מבקש להדגיש שיש חברות מובינג טובות בבעלות ישראלית. "החברה שהעבירה את החפצים שלנו, למשל, היתה בסדר גמור. המסר שלי לישראלים בפלורידה הוא: "הרוויחו את הלחם שלכם ביושר. תעבדו נכון, אל תנצלו תמימים ועל תעשקו".