די להציק לפקידים - שלווה עכשיו

חודשים אחדים לאחר שסיים את שירותו הצבאי חש בני ברע, והלך לרופא. "אי אפשר לטפל בך", נאמר לו בקופת החולים, "אתה נמצא כבר ארבע שנים בחוץ לארץ, לך למוסד לביטוח לאומי ותביא אישור שאתה כאן". הלך בני למוסד לביטוח לאומי. "לפי המחשב אתה נמצא כבר ארבע שנים בחוץ לארץ, אתה לא כאן", אמרה לו הפקידה. "לך לבית המשפט שיאשר שאתה כאן, ואל תשכח לשלם את אגרת בית המשפט".
מדוע אני מייגע אתכם בסיפור תלאותיו של בני? וכי אין לכל אחד מכם את סיפור תלאותיו עם הביורוקרטיה הישראלית? הסיפור מדגים, שגם במוסד לביטוח לאומי, כמו בכל מוסד, נופלות לעתים טעויות. במצב כזה, כאשר האזרח משוכנע בצדקתו, הוא פונה לעזרתו של בית הדין לעבודה.
ובכן, לפקידי הביטוח הלאומי, ואולי לפקידי האוצר המפעילים אותם, נמאס. יש גבול. עד מתי ימשיכו האזרחים להציק לפקידים ולגרור אותם לבית הדין? די, נמאס, חלאס, תנו לשתות תה בשקט.

לרסן את האזרח

"המשק חולה, חולה מאוד", אומר שר האוצר. כנראה שהסיבה לכך היא הטרדתם של פקידי המוסד לביטוח לאומי, ולכן נכלל ב"תוכנית להבראת כלכלת ישראל" פרק שנועד לרסן את האזרח המשתולל בעמידה על זכויותיו: תוטל אגרה על כל תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי.
לאגרה זו יהיו שתי רמות: רמה בסיסית שתשולם עם הגשת התביעה, ורמה גבוהה יותר, שלא תפחת מ-600 שקל, שתשולם במקרה שהאזרח הפסיד בבית הדין.
דברי ההסבר לצעד זה, כפי שהם מופיעים בתוכנית, הם: "הגשת תביעה בבית הדין לעבודה כנגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין לעבודה אינה כרוכה בתשלום אגרה כלשהי. הפרקטיקה הנהוגה בבית הדין לעבודה הינה הימנעות מהטלת הוצאות על תובע כאמור שתביעתו נדחתה, יהיו הנסיבות כאשר יהיו. בנסיבות אלה, הולך וגדל מספר התביעות כנגד המוסד, בהיעדר כל סיכון בהגשת תביעה כאמור, גם אם היא משוללת יסוד.
בכל שנה מוגשות עשרות אלפי תביעות כנגד המוסד בבתי הדין השונים. הדבר גורם לעומס רב, הן במוסד והן בבתי המשפט, תוך כפיית עלויות מערכת גבוהות, שלא מוצדקות במלואן. אשר על כן, מוצע להטיל אגרה בשיעור המינימלי הקיים על הגשת תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין לעבודה, ואגרה נוספת, בסכום גבוה יותר, על תובעים כאמור שתביעתם נמצאה לא מוצדקת."

האוצר מעדיף מסלול עוקף

יש מעשים שהניסיון לתרץ אותם רק מוסיף חטא על פשע. דומני שדברי ההסבר הללו הם דוגמה לכך. לכותב דברי ההסבר כואב ש"הפרקטיקה הנהוגה בבית הדין לעבודה הינה הימנעות מהטלת הוצאות על תובע כאמור שתביעתו נדחתה, יהיו הנסיבות כאשר יהיו".
פרקטיקה זו אינה גזרה משמים, וגם לא קשר שקשרו שופטי ביה"ד לעבודה כנגד המוסד לביטוח לאומי וכנגד כלכלת ישראל. המוסד לביטוח לאומי מיוצג בבית הדין על-ידי עו"ד מנוסה, ואם מוגשת כנגדו תביעה משוללת יסוד, יכול נציג המוסד לשכנע את בית הדין להטיל תשלום הוצאות על התובע.
הייתכן שבתי הדין נמנעים מפסיקת הוצאות משום שהתביעות אינן משוללות יסוד, כפי שמנסה התוכנית לשכנע אותנו? אולי מדובר במנגנון ביורוקרטי הטוחן את האזרח עד דק, כך שגם אם האזרח מפסיד בתביעתו, עדיין אין הצדקה להטיל עליו הוצאות? במקום להתמודד עם בעיה זו, אם היא קיימת, בבית הדין, מעדיף האוצר מסלול עוקף, שבו החקיקה תבטיח שהאזרח ישלם אגרה, ללא תלות בדעתו של השופט.
דברי ההסבר קובעים שהגשת תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי היא פעולה שנעשית ב"היעדר כל סיכון". האמנם? האזרח הקטן שוכר את שירותיו של עורך דין, ומממן את שכר הטרחה מכיסו. את שכר הטרחה של עורך הדין המייצג את המוסד מממנים כל תושבי מדינת ישראל. מובן שכל התייצבות של האזרח בבית הדין נעשית על חשבון זמנו הפרטי, וכל התייצבות של פקידי המוסד לביטוח לאומי נעשית במסגרת עבודתם, בשכר מלא.
עכשיו אמרו בעצמכם: האם התביעה שמגיש האזרח היא פעולה שנעשית ב"היעדר כל סיכון", או שדווקא התעקשותו של המוסד שלא להיענות לתביעה היא שנעשית בהיעדר כל סיכון?
ננסה להבין את המשמעות הכלכלית של אגרה שגובהה 600 שקל. ב-2002 נפתחו בכל בתי הדין המחוזיים לעבודה 15,067 תיקים שנושאם הביטוח הלאומי. גם במקרה הקיצוני, שבו יזכה המוסד מדי שנה בכל התביעות הללו, פירוש הדבר תוספת הכנסה למדינה של תשעה מיליון שקל.

בכמה מסתכמת תרומת האגרה למשק?

בלי לזלזל בסכום זה, ברור שאין לו משמעות רבה מבחינתה של כלכלת ישראל, ולא הוא שיביא להבראתה. התועלת שבהטלת האגרה היא במרכיב ההרתעה הגלום בה. בהתחשב בכל ההוצאות האחרות הכרוכות בהגשת תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, אגרה זו תרתיע בעיקר עניים מרודים. ובכך היא משתלבת ברוח המנשבת ברבים מפרקיה של התוכנית, לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים.
ההצעה להטיל אגרה על תביעה המוגשת כנגד המוסד לביטוח לאומי מוגשת תחת הסיסמה של ייעול המנגנון הציבורי. כדאי להזכיר שהמוסד לביטוח לאומי הוקם כגוף שמטרתו הענקת ביטחון סוציאלי לתושבי המדינה, ביטחון שבשעת צרה הם אינם לבד, אלא יש מנגנון רווחה ממלכתי המגן עליהם.
ביטחון סוציאלי זה ניתן לאזרחים בזכות ולא בחסד, בתמורה לדמי ביטוח לאומי שהם משלמים. קיצוצים חוזרים ונשנים בזכויותיהם של המבוטחים, יחד עם צעדים, לא תמיד מוצלחים, להעלאת דמי הביטוח, מראים שמשרד האוצר מנסה להפוך את המוסד לביטוח לאומי ממנגנון רווחה למנגנון לגביית מסים. האגרה המוצעת היא צעד נוסף בכיוון זה, שאין בו ייעול של המנגנון הציבורי, אלא הכשלתו במילוי תפקידו.

דוד שי הוא ראש מוקד פיתוח יישומים בחברת חילן טק, המתמחה בניהול משאבי אנוש ושכר. שי הוא מחבר הספר "שכר: תכנון, ניהול, חשבות"