בנק הפועלים משלם את מחיר ההפרטה
הבנק נמכר על ידי הממשלה לאיש עסקים יהודי, תד אריסון המנוח, שהיה אומנם מומחה יוצא מהכלל להפעלת צי של אוניות טיול מפוארות, אבל לא ידע לנהל בנק. לאחר שסיון התפטר ויונס הועזב, אין כעת לבנק מנהל
בנק הפועלים משלם היום את מחיר הפרטתו, שנעשתה בדרך לא נכונה.
הבנק נמכר על ידי הממשלה לאיש עסקים יהודי, תד אריסון המנוח. אריסון שיתף בקנייה עוד משקיעים, אך הם ניגנו בקושי כינור רביעי וחמישי.
אריסון היה מומחה יוצא מהכלל להפעלת צי של אוניות טיול מפוארות. הוא בנה חברה ימית מוצלחת, הקדים את מתחריו והציע לתייר האמריקני ממעמד הביניים פלוס חופשה חלומית על גלי הים.
אבל תד אריסון לא ידע לנהל בנק. ניתן אף לקבוע, בלא לפגוע בזכרו של האיש, תורם גדול למטרות חברתיות ראויות, שלאריסון היה מושג אפסי בבנקאות. רק לאחר שרכש את השליטה בפועלים, התפנה אריסון להתעמק במסתורי העיסוק הבנקאי. הוא מצא בכך עניין מוגבל בלבד.
לפיכך נותר ניהול בנק הפועלים בידי האיש שעמד בראשו מאז ההתאבדות של יעקב לוינסון האגדי, הוא עמירם סיוון. על סיוון נאמר שהוא ריכוזי, שהוא נושא עמו את המסורת הכלכלית של חברת העובדים ההסתדרותית, שהוא לא מספיק ידידותי לבעלי המניות.
אף על פי כן, אריסון סמך עליו בעיניים עצומות. לא כן נציגים אחרים של בעלי המניות, ולא כן בעלי מניות אחרים.
לאחר מותו של אריסון, ובהתקרב סיוון לגיל הפרישה, הוא הועזב מהבנק. נתבקש לפנות מקום למי שהבעלים חשבו שימצאו עמו שפה משותפת.
סיוון הלך ולמנכ"ל החדש נתמנה אלי יונס. ליונס נועד מלכתחילה הג'וב של משרת הבעלים. כשהאיש, בעל יושרה ומקצועיות, סירב ללכת בתלם, הוא הודח. מבחינתו, לשווא פיטר כאלף עובדים במהלך שהזיק קשות לדימוי הבנק והרס את יחסי העבודה בו.
היום אין להפועלים, הבנק הגדול במדינה, מנהל עסקים ראשי. זהו מצב מסוכן ובלתי-נסבל.
ברוב מדינות העולם המערבי לבנקים מסדר גודל של הפועלים אין גרעין שליטה משפחתי. יש להם המון של בעלי מניות קטנים. קבוצות בודדות של משקיעים מוסדיים מחזיקות באחוזי בעלות ספורים, לא מכריעים. מועצות המנהלים מורכבות ברובן מדירקטורים חיצוניים, שאינם שליחים של בעלי המניות הגדולים אלא של כלל הציבור.
בעלי המניות לא "שולטים" בבנק מסדר גודל של הפועלים, לא נושפים בעורפם של המנהלים המקצועיים ולא מתערבים בניהול השוטף.
אצלנו, הבעלים רצו ועדיין רוצים לנהל בנקים מופרטים. הם הרי קנו אותם מהממשלה. מכאן הריבים הבלתי פוסקים בין "המשפחות השולטות" ומכאן ההדחה של יונס. לא בגלל התוצאות העסקיות הגרועות של הפועלים הוא הולך הביתה, ולא בגלל הפרשות כאלה או אחרות לחובות בעייתיים. הוא הולך הביתה כי ל"בעלי הבנק" יש תחושה שהם יודעים לנהל את הבנק יותר טוב. יותר טוב למי? לעצמם.
מטרתו של הפועלים אינה לשרת את הצרכים הכספיים המיידיים של כמה בעלי מניות השולטים בו שליטה מלאה. מטרתו להיות בנק שערכו לטווח ארוך יהיה הגבוה ביותר האפשרי תחת האילוצים שבהם נמצא המשק.
כך ייטב לכולם: לציבור, למשק, למערכת הפיננסית, ללקוחות, לתחרותיות ולבעלי המניות הקטנים.
לפחות הלקח נלמד. את הבנקים הגדולים הבאים מתכוון שר האוצר בנימין נתניהו להפריט לא ע"י חיפוש בעל הון יהודי שייאות לקנות את גרעין השליטה, אלא באמצעות הנפקה להמונים בבורסה.
כותב שורות אלה תמיד המליץ על כך.
